1מַדּ֗וּעַ מִ֖שַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנ֣וּ עִתִּ֑ים וְ֜יֹֽדְעָ֗יו (כתיב וְ֜יֹדְעָ֗ו) לֹא־חָ֥זוּ יָמָֽיו: |
מדוע משדי לא נצפנו עתים.
קבלה הוא זה למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב"ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה:
|
ויודעיו לא חזו ימיו.
מיום האדם כמו חדש ימים (ומתרגמינן עידן בעידן סא"א), ד"א מדוע יודעיו ואוהביו של הקב"ה אינן יכולין לראות סוף דרכיו ומדותיו ימיו זו היא דרך שנהג בימיו כמו לא יחרף לבבי מימי (לקמן כז) ומה הן המדות התמוהות:
|
2גְּבוּלֹ֥ת יַשִּׂ֑יגוּ עֵ֥דֶר גָּֽ֜זְל֗וּ וַיִּרְעֽוּ: |
גבולות ישיגו.
אותן שדרכן להסיג גבולות שהן קונין שדות כנגד שדות אחרים ובלילה הם מרבים גבוליהם שהיו עושים גדריהם בלילה בתוך תחום שכיניהם (וזהו משיג דמתרגמינן משגה שהיו משגים הגבול סא"א) עדר גזלו וירעו לעצמן:
|
3חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ יַ֜חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה: |
חמור יתומים ינהגו.
ועושין כל רעות האמורות בענין, סוף דבר ואלוה לא ישים תפלה להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם:
|
4יַטּ֣וּ אֶבְיֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֜בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־ (כתיב עֲנִוֵּי) אָֽרֶץ: |
יחד חובאו.
עניי ארץ מפני שיראים מהם:
|
5הֵ֚ן פְּרָאִ֨ים | בַּֽמִּדְבָּ֗ר יָֽצְא֣וּ בְ֖פָֽעֳלָם מְשַֽׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֜֗חֶם לַנְּעָרִֽים: |
הן פראים.
הפראים שהם לימודי מדבר לארוב את העוברים:
|
יצאו בפעלם.
יצאו למלאכתן ומה היא הפעולה:
|
משחרי לטרף.
מבקשים לטרוף:
|
ערבה לו לחם לנערים.
למשרתיו ונעריו של רשע הערבה והמדבר הווה לו לחם לצרכם שמשם הוא חוטף ואוכל וגוזל מה שהם אוכלים:
|
לנערים.
הם ההולכים אתו לגזול כמו רק אשר אכלו הנערים (בראשית י״ד:כ״ד):
|
6בַּשָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ יִקְצ֑וֹרוּ (כתיב יִקְצֹ֑ירוּ) וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ: |
בשדה.
של אחרים:
|
בלילו.
יבולו:
|
יקצורו.
לגזול:
|
וכרם רשע ילקשו.
וכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ"ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי כמו בתחלת עלות הלקש (עמוס ז׳:א׳) תירגם יונתן צימוח וכן יסד ר"א (בהושענא אדמה מארר) לקש מארבה (ד"א וכרם רשע ילקשו. ילקשו אותה מהשחיתה כי את של העניים ויתומים הם אוכלים, ילקשו כמו ופיהם פערו למלקוש זמן ארוך וכמו לקישיא ללבן):
|
7עָר֣וֹם יָ֖לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֜ס֗וּת בַּקָּרָֽה: |
ערום ילינו.
הם מלינים את העניים:
|
מבלי לבוש.
שנטלו כסוין:
|
8מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֜חְסֶ֗ה חִבְּקוּ־צֽוּר: |
מזרם.
היורד מן ההרים ירטבו ויתלחלחו אותן הערומים לפי שמבלי כיסוי אין מחסה להחסות בו:
|
חבקו צור.
נחבאים בנקיקי הסלעים וגם שם הזרם יורד ומקלח עליהם ורוטבם, רטוב תרגום של לח וכל מי שאינו מנוגב קרוי לח ירטבו מויישט"א בלע"ז:
|
9יִגְזְלוּ מִשֹּׁ֣ד יָת֑וֹם וְֽעַל־עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ: |
משד יתום.
יניקת היתום מקום מוצא מאכלו ומזונותיו כמו ושוד מלכים תינקי (ישעיהו ס׳:ט״ז):
|
יחבלו.
ל' אם חבול תחבול (שמות כ״ב:כ״ה) וכמו חבול לא יחבול (יחזקאל י״ח:ט״ז):
|
10עָר֣וֹם הִ֖לְּכוּ בְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וּ֜רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂאוּ עֹֽמֶר: |
הלכו.
הם הלכוהו בלי לבוש:
|
ורעבים נשאו עומר.
ומרעבים נטלו העומרים של לקט ועוד יפתר ורעבים אותם שהיו נושאים עומר לפי שאלו גוזלים אותם מהם והיו נשארים רעבים:
|
11בֵּין־שֽׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְקָבִ֥ים דָּֽ֜רְכ֗וּ וַיִּצְמָֽאוּ: |
בין שורותם יצהירו.
ויעשו שמן, בעלי זתים:
|
ויקבים דרכו.
בעלי כרמים:
|
ויצמאו.
לאחר זמן לפי שאלו הרשעים גוזלים אותם מהם:
|
בין שורותם.
כמדומה לי שעושין הזתים שורות שורות בבית הבד והיצהר זב ביניהם:
|
12מֵ֘עִ֚יר מְתִ֨ים | יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶֽ֜אֱל֗וֹהַּ לֹא־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה: |
מעיר מתים ינאקו.
מתיה וטוביה של עיר ינאקו מחמת אותן האונסין:
|
לא ישים תפלה.
להקפיד עליהם וליקח נקמה:
|
13הֵ֚מָּה | הָיוּ֘ בְּֽמֹרְדֵ֫י־א֥וֹר לֹֽא־הִכִּ֥ירוּ דְרָכָ֑יו וְלֹ֥א יָֽ֜שְׁב֗וּ בִּנְתִיבֹתָֽיו: |
המה.
הרשעים האלה הם דור המבול שמרדו באור, בשביל המטר שהיה עולה מן הארץ ולא היו צריכים לכלום:
|
14לָא֡וֹר יָ֘ק֚וּם רוֹצֵ֗חַ יִקְטָל־עָנִ֥י וְאֶבְי֑וֹן וּ֜בַלַּ֗יְלָה יְהִ֣י כַגַּנָּֽב: |
לאור יקום.
אם היו עומדים ביום היו הורגים עוברי דרכים:
|
ובלילה יהי כגנב.
לחתור בתים:
|
15וְעֵ֚ין נֹאֵ֨ף | שָׁ֚מְרָה נֶ֣שֶׁף לֵ֖אמֹר לֹא־תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר פָּנִ֣ים יָשִֽׂים: |
ועין נואף.
והנואף שבהם היה שומר וממתין עד נשף לאמר וגו':
|
וסתר.
ובסתר ישים פניו לעבור עבירה, שעל כל אלה היו חשודין דור המבול על הגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס (בראשית ו׳:י״א) ועל העריות שנאמר כי השחית כל בשר (שם):
|
16חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ־לָ֗מוֹ לֹא־יָ֥דְעוּ אֽוֹר: |
יומם חתמו למו.
אותם שהיו חלשים מהם מעשו' לסטיו' ביום היו חותרים בבתים בלילה וביום היו חתומים ומסוגרים בבתיהם:
|
לא ידעו אור.
לא היו מכירין את האור ולא היה עת מהלכם:
|
17כִּ֚י יַחְדָּ֨ו | בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּ֥י יַ֜כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת: |
כי יחדו בקר למו צלמות.
שביום היו נסגרים ובלילה היו הולכים למחתרתם ולא היו יראים מן המזיקים כלל:
|
כי יכיר בלהות צלמות.
מכיר היה כל א' שדים המבהילים ולא היה ירא מהם, ורבותינו פירשו יומם חתמו למו ביום היו עושים סימנים היכן מרתפו של בית והיכן גנזיו של עשיר שהיו מפקידין אפרסמון אצל בעלי בתים עשירים ויודעים הם שיניחנו בבית גנזיו ובלילה מריחין והולכים שם וחותרים שם:
|
18קַל־ה֚וּא | עַל־פְּנֵי־מַ֗יִם תְּקֻלַּ֣ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־יִ֜פְנֶה דֶּ֣רֶךְ כְּרָמִֽים: |
קל הוא על פני מים.
כשהיו הצדיקים נח ומתושלח מוכיחים אותם ואומרים להם שעתיד המבול לבא עליהם היו אומרים קלים אנו לשיט על המים ויש לנו גומא ודברים קלים לעשות מהם אניות ולשוט:
|
תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים.
היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנה דרך הטוב בדרכי הצדיקים הרמים ושוכנים ברומו של עולם, ל"א כרמים הם הצדיקים ופרנסי הדור כמו ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב׳:י״ז) ת"י ית פרנסהא היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנו דרך הטוב נשבעים שלא יפנו את דרכם, ל"א תקולל חלקתם מתקלקלת היתה חלקתם שהיו משחיתים זרעם לבטלה כמו כי השחית כל בשר את דרכו (ראשית ו) תקולל לשון קלקול כמו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א ג׳:י״ג) ל"א תקולל חלקתם הדורות שאחריהם מקללים בהם מי שפרע מדור המבול, כ"ש, ל"א:
|
תקולל חלקתם לא יפנה דרך כרמים.
לא היו מקבלים תוכחה מן הטובים, לשון אחר היו קלים לשוט בספינות להרוג ולחמוס ממון ודרך יישוב בני אדם ונטיעת כרמים אין חושש לילך:
|
19צִיָּ֚ה גַם־חֹ֗ם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי־שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ: |
ציה גם חום יגזלו.
מפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף:
|
מימי שלג.
כמו ומימי שלג גם אותם גזלו מן העולם לפי ששאול חטאו יש תיבות חסירות ווי"ן כמו (ירמיהו י״א:י״ט) ואני ככבש אלוף והוא נפתר ככבש ואלוף עוד הרבה במחברת מנחם בן סרוק:
|
20יִשְׁכָּ֘חֵ֚הוּ רֶ֨חֶם | מְתָ֘ק֚וֹ רִמָּ֗ה ע֥וֹד לֹֽא־יִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר כָּעֵ֣ץ עַוְלָֽה: |
ישכחהו רחם.
אמו, דרש רבי תנחום שהיו דור המבול נוטלים את בניהם ונותנים אותם תחתיהם לסתום ארובות התהום ואפילו אמו לא היתה מרחמת עליו:
|
מתקו רמה.
למות ולאכול רמה בשרם:
|
עוד לא יזכר.
בשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה:
|
21רֹעֶ֣ה עֲ֖קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֜אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְיֵטִֽיב: |
רועה עקרה לא תלד.
כך היה מנהגם נושא שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים זו שעומדת לתשמיש משקה כוס עיקרין כדי שלא תלד עולמית ומאכילה תפנוקים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה וזו העומדת לבנים מלבישה בגדי אלמנות ומרעיבה וזהו שאומר העקרה שלא תלד היה רועה ומטיב ואת האלמנה שעומדת לבנים לא ייטיב:
|
22וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֜ק֗וּם וְֽלֹא־יַֽאֲמִ֥ין בַּֽחַיִּֽין: |
ומשך.
הקב"ה אותן אבירים בכחו לפורענות ולמחייה מתוך ארכא שהאריך להם:
|
יקום.
יום א':
|
ולא יאמין בחיין.
כמו בחיים ביום הזה נבקעו כל וגו' (בראשית ז׳:י״א):
|
23יִתֶּן־ל֣וֹ לָ֖בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֜עֵינֵ֗יהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶֽם: |
יתן לו לבטח.
עד יום אידם ונשענו:
|
24ר֚וֹמּוּ מְעַ֨ט | וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּֽפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ: |
רומו מעט.
נסתלקו מן העולם כמעט רגע:
|
והומכו.
נדכאו ונתמסכנו:
|
ככל יקפצון.
כשאר כל הנקפצים ונמלטים בעת קציר ובציר ומסיק שנקפצים יחד כן תמו כרגע:
|
25וְאִם־לֹ֣א אֵ֖פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֜אַ֗ל מִלָּתִֽי: |
ואם לא איפו.
כאשר אמרתי יבא אחד מכם ויכזיבני:
|
וישם לאל מלתי.
שאני מהרהר אחריו לדעת מדותיו שמאריך אף לרשעים, ואת אוהביו כמוני הוא מייסר ואינו ממיתן כמו שקובל (למעלה כג) כי לא נצמתי מפני חושך ואלו שגבולות ישיגו וכל אלה עשו לא הוכו בייסורין:
|