פרק כא

1וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר:
2שִׁמְע֣וּ שָׁ֖מוֹעַ מִלָּתִ֑י וּתְהִי־זֹ֜֗את תַּנְח֥וּמֹֽתֵיכֶֽם:
ותהי זאת תנחומותיכם: את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם:
3שָׂאוּנִי וְאָֽנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְאַחַ֖ר דַּבְּרִ֣י תַלְעִֽיג:
שאוני: סבלוני:
4הֶאָֽנֹכִי לְאָדָ֣ם שִׂיחִ֑י וְאִם־מַ֜דּ֗וּעַ לֹא־תִקְצַ֥ר רוּחִֽי:
האנכי לאדם שיחי: למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי:
ואם מדוע לא תקצר רוחי: לצעוק מצרה לי:
5פְּנֽוּ־אֵלַ֥י וְהָשַׁ֑מּוּ וְשִׂ֖ימוּ יָ֣ד עַל־פֶּֽה:
פנו אלי: לשמוע:
והשמו: התמהו לדברי:
ושימו יד על פה: שלא תדעו להשיב:
6וְאִם־זָכַ֥רְתִּי וְנִבְהָ֑לְתִּי וְאָחַ֥ז בְּ֜שָׂרִ֗י פַּלָּצֽוּת:
ואם זכרתי: דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו:
ונבהלתי: שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל:
7מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִֽחְי֑וּ עָ֜תְק֗וּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל:
8זַרְעָ֚ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֜צֶֽאֱצָֽאֵיהֶ֗ם לְעֵֽינֵיהֶֽם:
9בָּֽתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֣א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם:
שלום מפחד: שלא היו מזיקין שולטין בהן:
10שׁוֹר֣וֹ עִ֖בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑ל תְּפַלֵּ֥ט פָּֽ֜רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל:
שורו עבר: את הנקבה:
ולא יגעיל: לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בל' משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים (שמואל ב א) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא כמו שרים משחו מגן (ישעי' כא):
תפלט פרתו: בעת תלד את וולדה:
ולא תשכל: בלא עת:
11יְשַׁלְּח֣וּ כַ֖צֹּאן עֲוִֽילֵיהֶ֑ם וְ֜יַלְדֵיהֶ֗ם יְרַקֵּדֽוּן:
ישלחו כצאן עויליהם וגו': בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה:
12יִשְׂאוּ בְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹר וְ֜יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב:
ישאו: היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא ל' שחוק על שם העגבות אשביימנ"ט בלע"ז, כ"ש:
13 יְכַלּ֣וּ (כתיב יְבַלּ֣וּ) בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֜בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחַֽתּוּ:
וברגע שאול יחתו: כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין:
יחתו: ירדו ובתרגום נחיתו:
14וַיֹּֽאמְר֣וּ לָ֖אֵל ס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ וְדַ֥עַת דְּ֜רָכֶ֗יךָ לֹ֣א חָפָֽצְנוּ:
15מַה־שַּׁדַּ֥י כִּֽי־נַֽעַבְדֶ֑נּוּ וּמַה־נּ֜וֹעִ֗יל כִּ֣י נִפְגַּע־בּֽוֹ:
ומה נועיל: מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי' לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב):
16הֵ֚ן לֹ֣א בְיָדָ֣ם טוּבָ֑ם עֲצַ֥ת רְ֜שָׁעִ֗ים רָ֣חֲקָה מֶֽנִּי:
הן לא בידם טובם: בתמיה וכי אין כל טובם בידם:
ועצת רשעים רחקה מני: איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם:
17כַּמָּ֚ה | נֵֽר־רְשָׁ֘עִ֚ים יִדְעָ֗ךְ וְיָבֹ֣א עָלֵ֣ימוֹ אֵידָ֑ם חֲ֜בָלִ֗ים יְחַלֵּ֥ק בְּאַפּֽוֹ:
כמה נר רשעים ידעך: למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו':
חבלים: גורל הראוי להם:
18יִֽהְי֗וּ כְּתֶ֥בֶן לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּ֜כְמֹ֗ץ גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה:
19אֱל֗וֹהַּ יִצְפֹּֽן־לְבָנָ֥יו אוֹנ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם אֵלָ֣יו וְיֵדָֽע:
אלוה יצפון לבניו אונו: בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב"ה לבניו ללקות להם:
ישלם אליו וידע: שבח הוא להקב"ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות:
20יִרְא֣וּ עֵינָ֣יו (כתיב עֵינָ֣ו) כִּיד֑וֹ וּמֵֽחֲמַ֖ת שַׁדַּ֣י יִשְׁתֶּֽה:
יראו: עיניו כידו שברו, ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק נראה שבר וכן הרב לא מצא לו דמיון: (כידו. לשון אידו א' מתחלף בכ"ף):
21כִּ֚י מַֽה־חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַֽחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ:
כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו: כי מה הוא חושש שקלירי"ר בלע"ז וחפץ בביתו לאח' מותו לדאג בחייו בפורענו' העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה (שם ו) זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו:
22הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד־דָּ֑עַת וְ֜ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט:
הלאל ילמד דעת: היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת:
והוא רמים ישפוט: כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם כמו (לקמן כד) ולא יפנה דרך כרמים האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק, ל"א הלאל ילמד דעת כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ונגדלו ואינו חש לדקדק, זה שמעתי ולא הראשון:
23זֶ֗ה יָ֖מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ כֻּ֜לּ֗וֹ שַׁלְאֲנָ֥ן וְשָׁלֵֽיו:
זה: הרשע:
ימות: נענש:
בעצם תומו: במראה שלימתו לא חסר:
שלאנן: כמו שאנן:
24עֲטִינָיו מָֽלְא֣וּ חָלָ֑ב וּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה:
עטיניו מלאו חלב: ל' משנה הוא (מנחות פו ע"א) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתי' יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו:
25וְזֶ֗ה יָ֖מוּת בְּנֶ֣פֶשׁ מָרָ֑ה וְלֹֽא־אָ֜כַ֗ל בַּטּוֹבָֽה:
וזה ימות בנפש מרה: הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם:
26יַחַד עַל־עָפָ֣ר יִשְׁכָּ֑בוּ וְ֜רִמָּ֗ה תְּכַסֶּ֥ה עֲלֵיהֶֽם:
יחד על עפר ישכבו: ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו:
27הֵ֣ן יָ֖דַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶ֑ם וּ֜מְזִמּ֗וֹת עָלַ֥י תַּחְמֹֽסוּ:
הן ידעתי מחשבותיכם: והמזמות אשר עלי תחמוסו תריעו לחשוב חמס:
28כִּ֚י תֹֽאמְר֗וּ אַיֵּ֥ה בֵֽית־נָדִ֑יב וְ֜אַיֵּ֗ה אֹ֚הֶל | מִשְׁכְּנ֬וֹת רְשָׁעִֽים:
כי תאמרו וגו': בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו, (ולמה אתם בוטחים בשלותכם):
29הֲלֹ֣א שְׁ֖אֶלְתֶּם ע֣וֹבְרֵי דָ֑רֶךְ וְ֜אֹתֹתָ֗ם לֹ֣א תְנַכֵּֽרוּ:
הלא שאלתם וגו': כל זה אתם מושלים עלי משלות:
ואותתם: אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב כמו ויתנכר אליהם (בראשית מב):
30כִּ֚י לְי֣וֹם אֵ֖יד יֵחָ֣שֶׂךְ רָ֑ע לְי֖וֹם עֲבָר֣וֹת יוּבָֽלוּ:
כי ליום: אמרו לכם אשר:
ליום איד יחשך רע: הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו כמו אשר חשכתי לעת צר (לקמן לח) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה:
31מִֽי־יַגִּ֣יד עַל־פָּנָ֣יו דַּרְכּ֑וֹ וְהוּא־עָ֜שָׂ֗ה מִ֣י יְשַׁלֶּם־לֽוֹ:
מי יגיד על פניו דרכו: מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב"ה שעשה:
ומי ישלם לו: וגמול רשעו מי ישלם לו:
32וְהוּא לִקְבָר֣וֹת יוּבָ֑ל וְעַל־גָּדִ֥ישׁ יִשְׁקֽוֹד:
והוא לקברות יובל: סופו יובל לקבר:
ועל גדיש ישקוד: כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים: (ועל גדיש ישקוד ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות הג"ה מר"ע):
33מָֽתְקוּ־ל֗וֹ רִגְבֵ֫י נָ֥חַל וְ֖אַֽחֲרָיו כָּל־אָדָ֣ם יִמְשׁ֑וֹךְ וּ֜לְפָנָ֗יו אֵ֣ין מִסְפָּֽר:
רגבי: בלשט"ז בלע"ז:
ולפניו אין מספר: לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי:
34וְאֵיךְ תְּנַֽחֲמ֣וּנִי הָ֑בֶל וּתְ֜שׁוּבֹֽתֵיכֶ֗ם נִשְׁאַר־מָֽעַל:
ואיך תנחמוני הבל: מאחר שתשובותיכם נשאר מעל נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל:
מעל: שם דבר הוא לכך ננקד כולו קמץ וטעמו מלעיל כ"ש: