פרק כ

1וַיַּעַן צוֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּֽאמַר:

2לָכֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּבַֽ֜עֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי:

שעיפי ישיבוני. מחשבותי ישיבוני מענה לפי, ובעבור שאני חש ושותק ושמתי בי שתיקותי ישיבוני סעיפי לענות, אני שומע ממך יסורי כלימתי שאתה תכלימני, ועל כן דבר רוח יענני מבינתי להשיבך:

חושי. שתיקותי כמו עת לחשות (קהלת ג):

3מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֜ר֗וּחַ מִבִּֽינָתִ֥י יַֽעֲנֵֽנִי:

4הֲזֹ֣את יָ֖דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד מִנִּ֚י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ:

הזאת. תימה היודע אתה מדה המהלכת על פני כל הדורות מני עד:

5כִּ֚י רִנְנַ֣ת רְ֖שָׁעִים מִקָּר֑וֹב וְשִׂמְחַ֖ת חָנֵ֣ף עֲדֵי־רָֽגַע:

כי רננת רשעים. כל ימי היותה מקרוב באה ולא לאורך ימי' עומד':

ושמחת חנף עדי רגע. בזמן מועט תכלה:

6אִם־יַֽעֲלֶ֣ה לַשָּׁמַ֣יִם שִׂיא֑וֹ וְ֜רֹאשׁ֗וֹ לָעָ֥ב יַגִּֽיעַ:

שיאו. גובהו:

7כְּגֶלְלוֹ לָנֶ֣צַח יֹאבֵ֑ד רֹ֜אָ֗יו יֹֽאמְר֥וּ אַיּֽוֹ:

כגללו. גלל של רעי:

8כַּֽחֲל֣וֹם יָ֖עוּף וְלֹ֣א יִמְצָאֻ֑הוּ וְ֜יֻדַּ֗ד כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה:

ולא ימצאהו. יודעיו:

9עַ֣יִן שְׁ֖זָפַתּוּ וְלֹ֣א תוֹסִ֑יף וְלֹא־ע֜֗וֹד תְּשׁוּרֶ֥נּוּ מְקוֹמֽוֹ:

שזפתו. ראתהו:

10בָּנָיו יְרַצּ֣וּ דַלִּ֑ים וְ֜יָדָ֗יו תָּשֵׁ֥בְנָה אוֹנֽוֹ:

בניו ירצו דלים. על אנשי סדום נאמר מענה זו שהיו גזלנים ואכזרים על עניים:

וידיו תשבנה. חמס כפיו:

אונו. כח אונסו:

11עַצְמוֹתָיו מָֽלְא֣וּ עֲלוּמָ֑יו (כתיב עֲלוּמָ֑ו) וְ֜עִמּ֗וֹ עַל־עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב:

עצמותיו מלאו עלומיו. כח נערותיו:

ועמו על עפר תשכב. כי ימות פתאום עם כחו:

12אִם־תַּמְתִּ֣יק בְּפִ֣יו רָעָ֑ה יַ֜כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ:

אם תמתיק. כך ווסתו של רשע אם תמתיק בפיו רעה ואינו רואה לה עתה שעה שתחול:

יכחידנה תחת לשונו. עד בא העת שתצליח:

13יַחְמֹ֣ל עָ֖לֶיהָ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑נָּה וְ֜יִמְנָעֶ֑נָּה בְּת֣וֹךְ חִכּֽוֹ:

14לַחְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ:

לחמו במעיו. ביום אידו נהפך למרורות פתנים:

15חַ֣יִל בָּ֖לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֜בִּטְנ֗וֹ יֹֽרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל:

חיל. ממון:

16רֹֽאשׁ־פְּתָנִ֥ים יִינָ֑ק תַּֽ֜הַרְגֵ֗הוּ לְשׁ֣וֹן אֶפְעֶֽה:

אפעה. נחש שרף:

17אַל־יֵ֥רֶא בִפְלַגּ֑וֹת נַֽהֲרֵ֥י נַֽ֜חֲלֵ֗י דְּבַ֣שׁ וְחֶמְאָֽה:

בפלגות נהרי נחלי. גן עדן המתוקין כדבש וחמאה:

18מֵשִׁ֣יב יָ֖גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֜מֽוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַֽעֲלֹֽס:

משיב יגע. הגזל שגזל:

כחיל תמורתו. כאשר תהיה תמורתו לחיל נכסי' גדולים אז יביאהו חסרון:

ולא יעלוס. בו, וכן יעלוז וכן יעלוץ שלשתן מתחלפות:

19כִּֽי־רִ֖צַּץ עָזַ֣ב דַּלִּ֑ים בַּ֥יִת גָּ֜זַ֗ל וְלֹ֣א יִבְנֵֽהוּ:

כי רצץ עזב דלים. לאחר שרצץ את דלים עזב הדלים ונטרד מן העולם והלך לו והם חוזרים וגובים ממנו גזלותיו כי רצץ כשריצץ כמו (שמות י״ח:ט״ז) כי יהיה להם דבר בא אלי, כשיהיה להם:

20כִּ֚י | לֹֽא־יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּֽ֜חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט:

כי לא ידע. את בטנו מעולם שליו, בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני ועל כן:

בחמודו. בבשר יופי חמדתו:

לא ימלט. כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו (תהילים ל״ט:י״ב):

21אֵֽין־שָׂרִ֥יד לְאָכְל֑וֹ עַל־כֵּ֜֗ן לֹֽא־יָחִ֥יל טוּבֽוֹ:

אין שריד לאכלו. לא שייר ממאכלו לחלק לעניים:

על כן לא יחיל טובו. לא יצליח כמו (שם) יחילו דרכיו ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניה' צרה באורחי' כי כן העיד (יחזקאל ט״ז:מ״ט) על סדום גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקו ורבותינו פירשו אין שריד לאכלו לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו ובשרידים אשר ה' קורא:

22בִּמְלֹ֣אות שִׂ֖פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבֹאֶֽנּוּ:

במלאות שפקו. בהתמלאות תאות לבו די, אז:

יצר לו. תבא עליו צרה ספקו ל' די כדמתרגמינן כד ספיקו גמליא, ומצא להם היספקון:

כל יד עמל תבואנו. תחזק עליו ותצר יד עניים:

23יְהִ֚י | לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח־בּ֖וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֜לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ:

יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו. שליחות חרון אפו יהי למלא בטנו ואין זה לשון קללה אלא לשון נבואה ועתיד:

וימטר עלימו. הקב"ה:

בלחומו. בזעף מלחמתו פחים אש וגפרית כענין שנא' (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום וגו':

24יִבְרַח מִנֵּ֣שֶׁק בַּרְזֶ֑ל תַּ֜חְלְפֵ֗הוּ קֶ֣שֶׁת נְחוּשָֽׁה:

תחלפהו. חצים שתזרוק הקשת יחלפו את גופו לעבור מעבר אל עבר, ל"א תחלפהו, כמו תחליפהו (תקדמהו) קשת נחושה:

25שָׁלַף֘ וַיֵּצֵ֪א מִגֵּ֫וָ֥ה וּ֖בָרָק מִמְּרֹֽרָת֥וֹ יַֽהֲלֹ֗ךְ עָלָ֥יו אֵמִֽים:

שלף. השולף עליו את הנשק:

ויצא. הנשק:

מגוה. מתוך תערה וברק פלנדור"ש בלע"ז כמו ולמען היות לה ברק (יחזקאל כ״א:ט״ו) פורבי"ר:

ממרורתו יהלוך. ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע:

26כָּל־חֹשֶׁךְ֘ טָמ֪וּן לִצְפ֫וּנָ֥יו תְּ֖אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא־נֻפָּ֑ח יֵ֖רַע שָׂרִ֣יד בְּאָהֳלֽוֹ:

לצפוניו. לצורך מצפוני גנוזים הצפונים לו:

אש לא נופח. אש של גיהנם:

ירע שריד באהלו. תבא רעה לשריד שישאר באהלו, כל הפרשה כולה באנשי סדום: ירע שריד באהלו. אפי' לוט הנמלט מהם באה רעה לאהלו זו אשתו שהיתה נציב מלח כן מצאתי במדרש רבי תנחומא:

27יְגַלּ֣וּ שָׁמַ֣יִם עֲו‍ֹנ֑וֹ וְ֜אֶ֗רֶץ מִתְקֽוֹמָ֘מָ֥ה לֽוֹ:

מתקוממה. ל' אויב הקם כנגדו:

28יִגֶל יְב֣וּל בֵּית֑וֹ נִ֜גָּר֗וֹת בְּי֣וֹם אַפּֽוֹ:

יגל. ל' גלות:

נגרות. יהיו אוצרותיו נתונות למשיסה ולבז כמו (מיכה א׳:ד׳) כמים המוגרים ארצה:

29זֶ֚ה | חֵֽלֶק־אָדָ֣ם רָ֖שָׁע מֵֽאֱלֹהִ֑ים וְנַֽחֲלַ֖ת אִמְר֣וֹ מֵאֵֽל:

אמרו מאל. האמור עליו מלפני המקום אמרו לשון זכר מגזרת אמרי האזינה (תהלים ה), אמרתו לשון נקבה מגזרת אמרות טהורות: