פרק כ

1וַיַּעַן צוֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּֽאמַר:
2לָכֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּבַֽ֜עֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי:
שעיפי ישיבוני.  מחשבותי ישיבוני מענה לפי, ובעבור שאני חש ושותק ושמתי בי שתיקותי ישיבוני סעיפי לענות, אני שומע ממך יסורי כלימתי שאתה תכלימני, ועל כן דבר רוח יענני מבינתי להשיבך:
חושי.  שתיקותי כמו עת לחשות (קהלת ג):
3מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֜ר֗וּחַ מִבִּֽינָתִ֥י יַֽעֲנֵֽנִי:
4הֲזֹ֣את יָ֖דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד מִנִּ֚י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ:
הזאת.  תימה היודע אתה מדה המהלכת על פני כל הדורות מני עד:
5כִּ֚י רִנְנַ֣ת רְ֖שָׁעִים מִקָּר֑וֹב וְשִׂמְחַ֖ת חָנֵ֣ף עֲדֵי־רָֽגַע:
כי רננת רשעים.  כל ימי היותה מקרוב באה ולא לאורך ימי' עומד':
ושמחת חנף עדי רגע.  בזמן מועט תכלה:
6אִם־יַֽעֲלֶ֣ה לַשָּׁמַ֣יִם שִׂיא֑וֹ וְ֜רֹאשׁ֗וֹ לָעָ֥ב יַגִּֽיעַ:
שיאו.  גובהו:
7כְּגֶלְלוֹ לָנֶ֣צַח יֹאבֵ֑ד רֹ֜אָ֗יו יֹֽאמְר֥וּ אַיּֽוֹ:
כגללו.  גלל של רעי:
8כַּֽחֲל֣וֹם יָ֖עוּף וְלֹ֣א יִמְצָאֻ֑הוּ וְ֜יֻדַּ֗ד כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה:
ולא ימצאהו.  יודעיו:
9עַ֣יִן שְׁ֖זָפַתּוּ וְלֹ֣א תוֹסִ֑יף וְלֹא־ע֜֗וֹד תְּשׁוּרֶ֥נּוּ מְקוֹמֽוֹ:
שזפתו.  ראתהו:
10בָּנָיו יְרַצּ֣וּ דַלִּ֑ים וְ֜יָדָ֗יו תָּשֵׁ֥בְנָה אוֹנֽוֹ:
בניו ירצו דלים.  על אנשי סדום נאמר מענה זו שהיו גזלנים ואכזרים על עניים:
וידיו תשבנה.  חמס כפיו:
אונו.  כח אונסו:
11עַצְמוֹתָיו מָֽלְא֣וּ עֲלוּמָ֑יו (כתיב עֲלוּמָ֑ו) וְ֜עִמּ֗וֹ עַל־עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב:
עצמותיו מלאו עלומיו.  כח נערותיו:
ועמו על עפר תשכב.  כי ימות פתאום עם כחו:
12אִם־תַּמְתִּ֣יק בְּפִ֣יו רָעָ֑ה יַ֜כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ:
אם תמתיק.  כך ווסתו של רשע אם תמתיק בפיו רעה ואינו רואה לה עתה שעה שתחול:
יכחידנה תחת לשונו. עד בא העת שתצליח:
13יַחְמֹ֣ל עָ֖לֶיהָ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑נָּה וְ֜יִמְנָעֶ֑נָּה בְּת֣וֹךְ חִכּֽוֹ:
14לַחְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ:
לחמו במעיו.  ביום אידו נהפך למרורות פתנים:
15חַ֣יִל בָּ֖לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֜בִּטְנ֗וֹ יֹֽרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל:
חיל.  ממון:
16רֹֽאשׁ־פְּתָנִ֥ים יִינָ֑ק תַּֽ֜הַרְגֵ֗הוּ לְשׁ֣וֹן אֶפְעֶֽה:
אפעה.  נחש שרף:
17אַל־יֵ֥רֶא בִפְלַגּ֑וֹת נַֽהֲרֵ֥י נַֽ֜חֲלֵ֗י דְּבַ֣שׁ וְחֶמְאָֽה:
בפלגות נהרי נחלי.  גן עדן המתוקין כדבש וחמאה:
18מֵשִׁ֣יב יָ֖גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֜מֽוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַֽעֲלֹֽס:
משיב יגע.  הגזל שגזל:
כחיל תמורתו.  כאשר תהיה תמורתו לחיל נכסי' גדולים אז יביאהו חסרון:
ולא יעלוס.  בו, וכן יעלוז וכן יעלוץ שלשתן מתחלפות:
19כִּֽי־רִ֖צַּץ עָזַ֣ב דַּלִּ֑ים בַּ֥יִת גָּ֜זַ֗ל וְלֹ֣א יִבְנֵֽהוּ:
כי רצץ עזב דלים.  לאחר שרצץ את דלים עזב הדלים ונטרד מן העולם והלך לו והם חוזרים וגובים ממנו גזלותיו כי רצץ כשריצץ כמו (שמות י״ח:ט״ז) כי יהיה להם דבר בא אלי, כשיהיה להם:
20כִּ֚י | לֹֽא־יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּֽ֜חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט:
כי לא ידע.  את בטנו מעולם שליו, בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני ועל כן:
בחמודו.  בבשר יופי חמדתו:
לא ימלט.  כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו (תהילים ל״ט:י״ב):
21אֵֽין־שָׂרִ֥יד לְאָכְל֑וֹ עַל־כֵּ֜֗ן לֹֽא־יָחִ֥יל טוּבֽוֹ:
אין שריד לאכלו.  לא שייר ממאכלו לחלק לעניים:
על כן לא יחיל טובו.  לא יצליח כמו (שם) יחילו דרכיו ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניה' צרה באורחי' כי כן העיד (יחזקאל ט״ז:מ״ט) על סדום גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקו ורבותינו פירשו אין שריד לאכלו לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו ובשרידים אשר ה' קורא:
22בִּמְלֹ֣אות שִׂ֖פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבֹאֶֽנּוּ:
במלאות שפקו.  בהתמלאות תאות לבו די, אז:
יצר לו.  תבא עליו צרה ספקו ל' די כדמתרגמינן כד ספיקו גמליא, ומצא להם היספקון:
כל יד עמל תבואנו.  תחזק עליו ותצר יד עניים:
23יְהִ֚י | לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח־בּ֖וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֜לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ:
יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו.  שליחות חרון אפו יהי למלא בטנו ואין זה לשון קללה אלא לשון נבואה ועתיד:
וימטר עלימו.  הקב"ה:
בלחומו.  בזעף מלחמתו פחים אש וגפרית כענין שנא' (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום וגו':
24יִבְרַח מִנֵּ֣שֶׁק בַּרְזֶ֑ל תַּ֜חְלְפֵ֗הוּ קֶ֣שֶׁת נְחוּשָֽׁה:
תחלפהו.  חצים שתזרוק הקשת יחלפו את גופו לעבור מעבר אל עבר, ל"א תחלפהו, כמו תחליפהו (תקדמהו) קשת נחושה:
25שָׁלַף֘ וַיֵּצֵ֪א מִגֵּ֫וָ֥ה וּ֖בָרָק מִמְּרֹֽרָת֥וֹ יַֽהֲלֹ֗ךְ עָלָ֥יו אֵמִֽים:
שלף.  השולף עליו את הנשק:
ויצא.  הנשק:
מגוה.  מתוך תערה וברק פלנדור"ש בלע"ז כמו ולמען היות לה ברק (יחזקאל כ״א:ט״ו) פורבי"ר:
ממרורתו יהלוך.  ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע:
26כָּל־חֹשֶׁךְ֘ טָמ֪וּן לִצְפ֫וּנָ֥יו תְּ֖אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא־נֻפָּ֑ח יֵ֖רַע שָׂרִ֣יד בְּאָהֳלֽוֹ:
לצפוניו.  לצורך מצפוני גנוזים הצפונים לו:
אש לא נופח.  אש של גיהנם:
ירע שריד באהלו.  תבא רעה לשריד שישאר באהלו, כל הפרשה כולה באנשי סדום: ירע שריד באהלו. אפי' לוט הנמלט מהם באה רעה לאהלו זו אשתו שהיתה נציב מלח כן מצאתי במדרש רבי תנחומא:
27יְגַלּ֣וּ שָׁמַ֣יִם עֲו‍ֹנ֑וֹ וְ֜אֶ֗רֶץ מִתְקֽוֹמָ֘מָ֥ה לֽוֹ:
מתקוממה.  ל' אויב הקם כנגדו:
28יִגֶל יְב֣וּל בֵּית֑וֹ נִ֜גָּר֗וֹת בְּי֣וֹם אַפּֽוֹ:
יגל.  ל' גלות:
נגרות.  יהיו אוצרותיו נתונות למשיסה ולבז כמו (מיכה א׳:ד׳) כמים המוגרים ארצה:
29זֶ֚ה | חֵֽלֶק־אָדָ֣ם רָ֖שָׁע מֵֽאֱלֹהִ֑ים וְנַֽחֲלַ֖ת אִמְר֣וֹ מֵאֵֽל:
אמרו מאל.  האמור עליו מלפני המקום אמרו לשון זכר מגזרת אמרי האזינה (תהלים ה), אמרתו לשון נקבה מגזרת אמרות טהורות: