1וַיַּעַן צוֹפַ֥ר הַנַּֽעֲמָתִ֗י וַיֹּֽאמַר: |
2לָכֵן שְׂעִפַּ֣י יְשִׁיב֑וּנִי וּבַֽ֜עֲב֗וּר ח֣וּשִׁי בִֽי: |
שעיפי ישיבוני.
מחשבותי ישיבוני מענה לפי, ובעבור שאני חש ושותק ושמתי בי שתיקותי ישיבוני סעיפי לענות, אני שומע ממך יסורי כלימתי שאתה תכלימני, ועל כן דבר רוח יענני מבינתי להשיבך:
|
חושי.
שתיקותי כמו עת לחשות (קהלת ג):
|
3מוּסַ֣ר כְּלִמָּתִ֣י אֶשְׁמָ֑ע וְ֜ר֗וּחַ מִבִּֽינָתִ֥י יַֽעֲנֵֽנִי: |
4הֲזֹ֣את יָ֖דַעְתָּ מִנִּי־עַ֑ד מִנִּ֚י שִׂ֖ים אָדָ֣ם עֲלֵי־אָֽרֶץ: |
הזאת.
תימה היודע אתה מדה המהלכת על פני כל הדורות מני עד:
|
5כִּ֚י רִנְנַ֣ת רְ֖שָׁעִים מִקָּר֑וֹב וְשִׂמְחַ֖ת חָנֵ֣ף עֲדֵי־רָֽגַע: |
כי רננת רשעים.
כל ימי היותה מקרוב באה ולא לאורך ימי' עומד':
|
ושמחת חנף עדי רגע.
בזמן מועט תכלה:
|
6אִם־יַֽעֲלֶ֣ה לַשָּׁמַ֣יִם שִׂיא֑וֹ וְ֜רֹאשׁ֗וֹ לָעָ֥ב יַגִּֽיעַ: |
שיאו.
גובהו:
|
7כְּגֶלְלוֹ לָנֶ֣צַח יֹאבֵ֑ד רֹ֜אָ֗יו יֹֽאמְר֥וּ אַיּֽוֹ: |
כגללו.
גלל של רעי:
|
8כַּֽחֲל֣וֹם יָ֖עוּף וְלֹ֣א יִמְצָאֻ֑הוּ וְ֜יֻדַּ֗ד כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה: |
ולא ימצאהו.
יודעיו:
|
9עַ֣יִן שְׁ֖זָפַתּוּ וְלֹ֣א תוֹסִ֑יף וְלֹא־ע֜֗וֹד תְּשׁוּרֶ֥נּוּ מְקוֹמֽוֹ: |
שזפתו.
ראתהו:
|
10בָּנָיו יְרַצּ֣וּ דַלִּ֑ים וְ֜יָדָ֗יו תָּשֵׁ֥בְנָה אוֹנֽוֹ: |
בניו ירצו דלים.
על אנשי סדום נאמר מענה זו שהיו גזלנים ואכזרים על עניים:
|
וידיו תשבנה.
חמס כפיו:
|
אונו.
כח אונסו:
|
11עַצְמוֹתָיו מָֽלְא֣וּ עֲלוּמָ֑יו (כתיב עֲלוּמָ֑ו) וְ֜עִמּ֗וֹ עַל־עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב: |
עצמותיו מלאו עלומיו.
כח נערותיו:
|
ועמו על עפר תשכב.
כי ימות פתאום עם כחו:
|
12אִם־תַּמְתִּ֣יק בְּפִ֣יו רָעָ֑ה יַ֜כְחִידֶ֗נָּה תַּ֣חַת לְשׁוֹנֽוֹ: |
אם תמתיק.
כך ווסתו של רשע אם תמתיק בפיו רעה ואינו רואה לה עתה שעה שתחול:
|
יכחידנה תחת לשונו. עד בא העת שתצליח:
|
13יַחְמֹ֣ל עָ֖לֶיהָ וְלֹ֣א יַֽעַזְבֶ֑נָּה וְ֜יִמְנָעֶ֑נָּה בְּת֣וֹךְ חִכּֽוֹ: |
14לַחְמוֹ בְּמֵעָ֣יו נֶהְפָּ֑ךְ מְרוֹרַ֖ת פְּתָנִ֣ים בְּקִרְבּֽוֹ: |
לחמו במעיו.
ביום אידו נהפך למרורות פתנים:
|
15חַ֣יִל בָּ֖לַע וַיְקִאֶ֑נּוּ מִ֜בִּטְנ֗וֹ יֹֽרִשֶׁ֥נּוּ אֵֽל: |
חיל.
ממון:
|
16רֹֽאשׁ־פְּתָנִ֥ים יִינָ֑ק תַּֽ֜הַרְגֵ֗הוּ לְשׁ֣וֹן אֶפְעֶֽה: |
אפעה.
נחש שרף:
|
17אַל־יֵ֥רֶא בִפְלַגּ֑וֹת נַֽהֲרֵ֥י נַֽ֜חֲלֵ֗י דְּבַ֣שׁ וְחֶמְאָֽה: |
בפלגות נהרי נחלי.
גן עדן המתוקין כדבש וחמאה:
|
18מֵשִׁ֣יב יָ֖גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֜מֽוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַֽעֲלֹֽס: |
משיב יגע.
הגזל שגזל:
|
כחיל תמורתו.
כאשר תהיה תמורתו לחיל נכסי' גדולים אז יביאהו חסרון:
|
ולא יעלוס.
בו, וכן יעלוז וכן יעלוץ שלשתן מתחלפות:
|
19כִּֽי־רִ֖צַּץ עָזַ֣ב דַּלִּ֑ים בַּ֥יִת גָּ֜זַ֗ל וְלֹ֣א יִבְנֵֽהוּ: |
כי רצץ עזב דלים.
לאחר שרצץ את דלים עזב הדלים ונטרד מן העולם והלך לו והם חוזרים וגובים ממנו גזלותיו כי רצץ כשריצץ כמו (שמות י״ח:ט״ז) כי יהיה להם דבר בא אלי, כשיהיה להם:
|
20כִּ֚י | לֹֽא־יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּֽ֜חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט: |
כי לא ידע.
את בטנו מעולם שליו, בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני ועל כן:
|
בחמודו.
בבשר יופי חמדתו:
|
לא ימלט.
כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו (תהילים ל״ט:י״ב):
|
21אֵֽין־שָׂרִ֥יד לְאָכְל֑וֹ עַל־כֵּ֜֗ן לֹֽא־יָחִ֥יל טוּבֽוֹ: |
אין שריד לאכלו.
לא שייר ממאכלו לחלק לעניים:
|
על כן לא יחיל טובו.
לא יצליח כמו (שם) יחילו דרכיו ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניה' צרה באורחי' כי כן העיד (יחזקאל ט״ז:מ״ט) על סדום גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקו ורבותינו פירשו אין שריד לאכלו לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו ובשרידים אשר ה' קורא:
|
22בִּמְלֹ֣אות שִׂ֖פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבֹאֶֽנּוּ: |
במלאות שפקו.
בהתמלאות תאות לבו די, אז:
|
יצר לו.
תבא עליו צרה ספקו ל' די כדמתרגמינן כד ספיקו גמליא, ומצא להם היספקון:
|
כל יד עמל תבואנו.
תחזק עליו ותצר יד עניים:
|
23יְהִ֚י | לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח־בּ֖וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֜לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ: |
יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו.
שליחות חרון אפו יהי למלא בטנו ואין זה לשון קללה אלא לשון נבואה ועתיד:
|
וימטר עלימו.
הקב"ה:
|
בלחומו.
בזעף מלחמתו פחים אש וגפרית כענין שנא' (בראשית י״ט:כ״ד) וה' המטיר על סדום וגו':
|
24יִבְרַח מִנֵּ֣שֶׁק בַּרְזֶ֑ל תַּ֜חְלְפֵ֗הוּ קֶ֣שֶׁת נְחוּשָֽׁה: |
תחלפהו.
חצים שתזרוק הקשת יחלפו את גופו לעבור מעבר אל עבר, ל"א תחלפהו, כמו תחליפהו (תקדמהו) קשת נחושה:
|
25שָׁלַף֘ וַיֵּצֵ֪א מִגֵּ֫וָ֥ה וּ֖בָרָק מִמְּרֹֽרָת֥וֹ יַֽהֲלֹ֗ךְ עָלָ֥יו אֵמִֽים: |
שלף.
השולף עליו את הנשק:
|
ויצא.
הנשק:
|
מגוה.
מתוך תערה וברק פלנדור"ש בלע"ז כמו ולמען היות לה ברק (יחזקאל כ״א:ט״ו) פורבי"ר:
|
ממרורתו יהלוך.
ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע:
|
26כָּל־חֹשֶׁךְ֘ טָמ֪וּן לִצְפ֫וּנָ֥יו תְּ֖אָכְלֵהוּ אֵ֣שׁ לֹֽא־נֻפָּ֑ח יֵ֖רַע שָׂרִ֣יד בְּאָהֳלֽוֹ: |
לצפוניו.
לצורך מצפוני גנוזים הצפונים לו:
|
אש לא נופח.
אש של גיהנם:
|
ירע שריד באהלו.
תבא רעה לשריד שישאר באהלו, כל הפרשה כולה באנשי סדום: ירע שריד באהלו. אפי' לוט הנמלט מהם באה רעה לאהלו זו אשתו שהיתה נציב מלח כן מצאתי במדרש רבי תנחומא:
|
27יְגַלּ֣וּ שָׁמַ֣יִם עֲוֹנ֑וֹ וְ֜אֶ֗רֶץ מִתְקֽוֹמָ֘מָ֥ה לֽוֹ: |
מתקוממה.
ל' אויב הקם כנגדו:
|
28יִגֶל יְב֣וּל בֵּית֑וֹ נִ֜גָּר֗וֹת בְּי֣וֹם אַפּֽוֹ: |
יגל.
ל' גלות:
|
נגרות.
יהיו אוצרותיו נתונות למשיסה ולבז כמו (מיכה א׳:ד׳) כמים המוגרים ארצה:
|
29זֶ֚ה | חֵֽלֶק־אָדָ֣ם רָ֖שָׁע מֵֽאֱלֹהִ֑ים וְנַֽחֲלַ֖ת אִמְר֣וֹ מֵאֵֽל: |
אמרו מאל.
האמור עליו מלפני המקום אמרו לשון זכר מגזרת אמרי האזינה (תהלים ה), אמרתו לשון נקבה מגזרת אמרות טהורות:
|