פרק טז

1וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר:
2שָׁמַ֣עְתִּי כְאֵ֣לֶּה רַבּ֑וֹת מְנַֽחֲמֵ֖י עָמָ֣ל כֻּלְּכֶֽם:
3הֲקֵ֥ץ לְדִבְרֵי־ר֑וּחַ א֥וֹ מַה־יַּ֜מְרִֽיצְךָ֗ כִּ֣י תַֽעֲנֶֽה:
ימריצך:. ישערך פיך לחשוב דברים נמרצים על אופניהם:
4גַּ֚ם | אָֽנֹכִי֘ כָּכֶ֪ם אֲדַ֫בֵּ֥רָה ל֚וּ־יֵ֚שׁ נַפְשְׁכֶ֡ם תַּ֚חַת נַפְשִׁ֗י אַחְבִּ֣ירָה עֲלֵיכֶ֣ם בְּמִלִּ֑ים וְאָנִ֥יעָה עֲֽ֜לֵיכֶ֗ם בְּמ֣וֹ רֹאשִֽׁי:
ככם אדברה.  ככם אני יודע לקנתר:
לו יש נפשכם.  ביסורין תחת נפשי גם אני הייתי מחבר עליכם במילין ומניע עליכם ראשי בצעקתכם ומאמץ אתכם במו פי לאמר החרישו התאמצו ועמדו ביסוריכ' כאשר אתם תאמרו אלי:
5אֲאַמִּצְכֶ֥ם בְּמוֹ־פִ֑י וְנִ֖יד שְׂפָתַ֣י יַחְשֹֽׂךְ:
וניד שפתי.  שאני נד וקובל עתה וצועק אז יחשוך ולא אזעוק ולא אנוד עוד, אבל עתה:
6אִֽם־אֲ֖דַבְּרָה לֹא־יֵֽחָשֵׂ֣ךְ כְּאֵבִ֑י וְ֜אַחְדְּלָ֗ה מַה־מִנִּ֥י יַֽהֲלֹֽךְ:
אם אדברה.  וגו':
7אַךְ־עַתָּ֥ה הֶלְאָ֑נִי הֲ֜שִׁמּ֗וֹתָ כָּל־עֲדָתִֽי:
השימות.  לשון שתיקה כמו אשתומם וכמו שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) שתקו והתמהו:
8וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵ֣ד הָיָ֑ה וַיָּ֥קָם בִּ֥י כַֽ֜חֲשִׁ֗י בְּפָנַ֥י יַֽעֲנֶֽה:
ותקמטני לעד היה.  הקמטתני והקדרתני בשביל עד שהיה לעד על עוני להשטינני:
9אַפּ֚וֹ טָרַ֨ף | וַיִּשְׂטְמֵ֗נִי חָרַ֣ק עָלַ֣י בְּשִׁנָּ֑יו צָרִ֓י | יִלְט֖וֹשׁ עֵינָ֣יו לִֽי:
צרי.  השטן הוא הצר:
ילטוש.  יחדד כמו לוטש כל חורש וגומר (בראשית ד):
10פָּֽעֲר֬וּ עָלַ֨י | בְּפִיהֶ֗ם בְּ֖חֶרְפָּה הִכּ֣וּ לְחָיָ֑י יַ֜֗חַד עָלַ֥י יִתְמַלָּאֽוּן:
פערו עלי בפיהם.  פתחו כמו ופערה פיה (ישעיה ה):
יתמלאון.  יתאספון והרבה לו דומין במקרא קראו אחריך מלא (ירמיה ה) אשר יקראו עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳) ואינו משתנה מלשונו כי כל מילוי נאסף הוא:
11יַסְגִּירֵ֣נִי אֵ֖ל אֶ֣ל עֲוִ֑יל וְעַל־יְדֵ֖י רְשָׁעִ֣ים יִרְטֵֽנִי:
יסגירני אל אל עויל.  הסגירני הקב"ה אל אויל לץ עולל ללוץ בי:
ועל ידי רשעים ירטני.  רטיית תנחומיו ורפואתי מסר לרשעים שאינן אלא מקניטים, ד"א ירטני כמו ירצני לשון רצוי ותנחומים:
12שָׁ֘לֵ֚ו הָיִ֨יתִי | וַיְפַרְפְּרֵ֗נִי וְאָחַ֣ז בְּ֖עָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵ֑נִי וַיְקִימֵ֥נִי ל֜֗וֹ לְמַטָּרָֽה:
ויפרפרני.  אותו עויל ל' פירורין:
ויפצפצני.  לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה כמו ונפצתם איש אל אחיו (ירמיה יד) ונפץ עולליך אל הסלע (תהילים קל״ז:ט׳):
13יָ֘סֹ֚בּוּ עָלַ֨י | רַבָּ֗יו יְפַלַּ֣ח כִּ֖לְיוֹתַי וְלֹ֣א יַחְמֹ֑ל יִשְׁפֹּ֥ךְ לָ֜אָ֗רֶץ מְרֵֽרָֽתִי:
רביו.  מורה חציו כמו רובה קשת (בראשית כא):
מררתי.  מרה שלי:
14יִפְרְצֵ֣נִי פֶ֖רֶץ עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶץ יָרֻ֖ץ עָלַ֣י כְּגִבּֽוֹר:
15שַׂ֣ק תָּ֖פַרְתִּי עֲלֵ֣י גִלְדִּ֑י וְעֹלַ֖לְתִּי בֶעָפָ֣ר קַרְנִֽי:
גלדי.  מכה יבשה והעלאת גלד ול' משנה (ר"ה כ"ז) והעמידו על גלדו:
ועוללי.  ולכלכתי וגנותי כמו ויתעללו בה (שופטים י״ט:כ״ה) ל' בזיון וגנאי וכמו עוללה לנפשי (איכה ג):
קרני.  זיוי לשון וקרנים מידו לו (חבקוק ג׳:ד׳):
16פָּנַ֣י ֖חֳמַרְמְרוּ (כתיב חֳ֖מַרְמְרֻה) מִנִּי־בֶ֑כִי וְעַ֖ל עַפְעַפַּ֣י צַלְמָֽוֶת:
חמרמרו.  נקמטו כמו נחמרו בני מיעיה בל' משנה (חולין י) וכן מעי חמרמרו (איכה א):
צלמות.  שחשכו מחמת בכי ודמע':
17עַל לֹא־חָמָ֣ס בְּכַפָּ֑י וּתְפִלָּתִ֥י זַכָּֽה:
ותפלתי זכה.  לא קיללתי חבירי ולא פיללתי לו רעה:
18אֶרֶץ אַל־תְּכַסִּ֣י דָמִ֑י וְאַל־יְהִ֥י מָ֜ק֗וֹם לְזַֽעֲקָתִֽי:
ואל יהי מקום.  בארץ להבליע בו צעקתי כי לשמים תעלה:
19גַּם־עַ֖תָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַ֣יִם עֵדִ֑י וְ֜שָֽׂהֲדִ֗י בַּמְּרוֹמִֽים:
הנה בשמים עדי.  יוצרי היודע דרכי:
20מְלִיצַ֥י רֵעָ֑י אֶל־אֱ֜ל֗וֹהַּ דָּֽלְפָ֥ה עֵינִֽי:
דלפה.  דומעת וזולפת דמעה ל' דילוף:
21וְיוֹכַ֣ח לְגֶ֣בֶר עִם־אֱל֑וֹהַּ וּבֶן־אָדָ֥ם לְרֵעֵֽהוּ:
ויוכח לגבר.  והלואי יעשה לי זאת שיתן לי מקום להתווכח גבר עם אלוה להשוות שני הריבים ריב גבר עם קונו וריב בין אדם לרעהו:
22כִּֽי־שְׁנ֣וֹת מִסְפָּ֣ר יֶֽאֱתָ֑יוּ וְאֹ֖רַח לֹֽא־אָשׁ֣וּב אֶֽהֱלֹֽךְ:
כי שנות וגו'.  הקצובים מספר לימי חיי:
יאתיו.  יגיעו, ואז ארח לא אשוב אהלך: