1וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר: |
2אָמְנָם יָדַ֣עְתִּי כִּי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל: |
3אִם־יַ֖חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא־יַֽ֜עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף: |
(מענה איוב):.
לריב עמו. להתווכח עמו:
|
4חֲכַ֣ם לֵ֖בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֜לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם: |
חכם לבב.
הוא לריב:
|
ואמיץ כח.
להיפרע:
|
מי הקשה.
לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:
|
5הַמַּעְתִּ֣יק הָ֖רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ: |
המעתיק הרים.
המסלקם כהופכו סדום:
|
ולא ידעו.
עד שנהפכו:
|
6הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֖רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ וְ֜עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַּלָּצֽוּן: |
המרגיז ארץ.
בהביטו אליה ותרעד:
|
7הָֽאֹמֵ֣ר לַ֖חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כּֽוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם: |
האומר לחרס.
לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח:
|
ובעד.
וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:
|
8נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ וְ֜דוֹרֵ֗ךְ עַל־בָּֽמֳתֵי־יָֽם: |
נוטה שמים לבדו.
ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום:
|
על במתי ים.
על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:
|
9עֹֽשֶׂה־עָ֖שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן: |
כסיל וכימה.
מזלות הם:
|
וחדרי תימן.
להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):
|
10עֹשֶׂ֣ה גְ֖דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר: |
11הֵ֚ן יַֽעֲבֹ֣ר עָ֖לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֜יַֽחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ: |
הן יעבור וגו'.
ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה:
|
יעבור עלי.
לפני ולא אראנו:
|
12הֵ֣ן יַ֖חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי־יֹאמַ֥ר אֵ֜לָ֗יו מַֽה־תַּֽעֲשֶֽׂה: |
יחתוף.
יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:
|
13אֱלוֹהַּ לֹֽא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ תַּחְתָּ֥יו (כתיב תַּחְתָּ֥ו) שָֽׁ֜חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב: |
לא ישיב אפו.
מפני יראת (וצדקת ס"א) איש:
|
תחתיו שחחו.
צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):
|
14אַף כִּי־אָֽנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ: |
אף.
כ"ש:
|
15אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֖דַקְתִּי לֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה לִ֜מְשֹֽׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן: |
לא אענה.
אירא להרים קול לפניו:
|
למשופטי.
כמו לשופטי:
|
16אִם־קָרָ֥אתִי וַיַּֽעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַֽ֜אֲמִ֗ין כִּֽי־יַֽאֲזִ֥ין קוֹלִֽי: |
לא אאמין.
לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:
|
17אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם: |
אשר בשערה.
נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו:
|
ישופני.
יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה:
|
פצעי.
מכה המוציאה דם וליחה:
|
18לֹֽא־יִ֖תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֜שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים: |
לא יתנני.
אינו מניחני להשיב רוחי אלי:
|
19אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֜מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יֽוֹעִידֵֽנִי: |
אם לכח.
איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא:
|
ואם למשפט.
מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:
|
20אִם־אֶ֖צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּם־אָ֜נִ֗י וַיַּעְקְשֵֽׁנִי: |
הלא אם אצדק פי ירשיעני.
כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:
|
21תָּֽם־אָ֖נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי: |
תם אני.
יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:
|
22אַֽחַת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֜רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה: |
אחת היא.
בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:
|
23אִם־שׁ֖וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג: |
אם שוט.
ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק:
|
למסת נקיים.
שהמית ילעג:
|
24אֶ֚רֶץ | נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵי־שֹֽׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא: |
ביד רשע.
כלפי שטן:
|
פני שופטיה יכסה.
מהבחין בדבר אמת:
|
ואם לא איפוא.
דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:
|
25וְיָמַ֣י קַ֖לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֜רְח֗וּ לֹֽא־רָא֥וּ טוֹבָֽה: |
וימי.
עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:
|
26חָֽלְפוּ עִם־אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֜נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל: |
אבה.
שם נהר שוטף:
|
יטוש.
יפרח:
|
27אִם־אָ֖מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶֽעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה: |
שיחי.
דברי צערי:
|
פני.
חמתי:
|
ואבליגה.
אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):
|
28יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֜דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי: |
יגורתי כל עצבותי.
שלא יניחוני מלצעוק:
|
ידעתי כי לא תנקני.
מעוני מלהפרע ממנו:
|
29אָֽנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָֽמָּה־זֶּ֜ה֗ הֶ֣בֶל אִיגָֽע: |
למה זה הבל איגע.
לבא במשפט:
|
30אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי בְמֵי־ (כתיב בְמֵו) שָׁ֑לֶג וַֽ֜הֲזִכּ֗וֹתִי בְּב֣וֹר כַּפָּֽי: |
בבור.
נקיון:
|
31אָז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֜תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי: |
בשחת תטבלני.
להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:
|
32כִּֽי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמ֣וֹנִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֜חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט: |
במשפט.
בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:
|
33לֹ֣א יֵֽשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ: |
מוכיח.
דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו:
|
ישת ידו.
משטר אימתו וניגושו:
|
על שנינו.
שלא יחזק החזק את הרפה:
|
34יָסֵ֣ר מֵֽעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֜אֵֽמָת֗וֹ אַל־תְּבַֽעֲתַֽנִּי: |
35אֲדַבְּרָה וְלֹ֣א אִֽירָאֶ֑נּוּ כִּֽי־לֹא־כֵ֥ן אָ֜נֹכִ֗י עִמָּדִֽי: |
כי לא כן אנכי.
על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין:
|