פרק ט

1וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר:

2אָמְנָם יָדַ֣עְתִּי כִּי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל:

3אִם־יַ֖חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא־יַֽ֜עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף:

(מענה איוב):. לריב עמו. להתווכח עמו:

4חֲכַ֣ם לֵ֖בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֜לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם:

חכם לבב. הוא לריב:

ואמיץ כח. להיפרע:

מי הקשה. לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:

5הַמַּעְתִּ֣יק הָ֖רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ:

המעתיק הרים. המסלקם כהופכו סדום:

ולא ידעו. עד שנהפכו:

6הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֖רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ וְ֜עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַּלָּצֽוּן:

המרגיז ארץ. בהביטו אליה ותרעד:

7הָֽאֹמֵ֣ר לַ֖חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כּֽוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם:

האומר לחרס. לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח:

ובעד. וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:

8נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ וְ֜דוֹרֵ֗ךְ עַל־בָּֽמֳתֵי־יָֽם:

נוטה שמים לבדו. ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום:

על במתי ים. על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:

9עֹֽשֶׂה־עָ֖שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן:

כסיל וכימה. מזלות הם:

וחדרי תימן. להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):

10עֹשֶׂ֣ה גְ֖דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:

11הֵ֚ן יַֽעֲבֹ֣ר עָ֖לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֜יַֽחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ:

הן יעבור וגו'. ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה:

יעבור עלי. לפני ולא אראנו:

12הֵ֣ן יַ֖חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי־יֹאמַ֥ר אֵ֜לָ֗יו מַֽה־תַּֽעֲשֶֽׂה:

יחתוף. יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:

13אֱלוֹהַּ לֹֽא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ תַּחְתָּ֥יו (כתיב תַּחְתָּ֥ו) שָֽׁ֜חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב:

לא ישיב אפו. מפני יראת (וצדקת ס"א) איש:

תחתיו שחחו. צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):

14אַף כִּי־אָֽנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ:

אף. כ"ש:

15אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֖דַקְתִּי לֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה לִ֜מְשֹֽׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן:

לא אענה. אירא להרים קול לפניו:

למשופטי. כמו לשופטי:

16אִם־קָרָ֥אתִי וַיַּֽעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַֽ֜אֲמִ֗ין כִּֽי־יַֽאֲזִ֥ין קוֹלִֽי:

לא אאמין. לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:

17אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם:

אשר בשערה. נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו:

ישופני. יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה:

פצעי. מכה המוציאה דם וליחה:

18לֹֽא־יִ֖תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֜שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים:

לא יתנני. אינו מניחני להשיב רוחי אלי:

19אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֜מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יֽוֹעִידֵֽנִי:

אם לכח. איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא:

ואם למשפט. מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:

20אִם־אֶ֖צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּם־אָ֜נִ֗י וַיַּעְקְשֵֽׁנִי:

הלא אם אצדק פי ירשיעני. כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:

21תָּֽם־אָ֖נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי:

תם אני. יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:

22אַֽחַת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֜רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה:

אחת היא. בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:

23אִם־שׁ֖וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג:

אם שוט. ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק:

למסת נקיים. שהמית ילעג:

24אֶ֚רֶץ | נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵי־שֹֽׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא:

ביד רשע. כלפי שטן:

פני שופטיה יכסה. מהבחין בדבר אמת:

ואם לא איפוא. דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:

25וְיָמַ֣י קַ֖לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֜רְח֗וּ לֹֽא־רָא֥וּ טוֹבָֽה:

וימי. עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:

26חָֽלְפוּ עִם־אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֜נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל:

אבה. שם נהר שוטף:

יטוש. יפרח:

27אִם־אָ֖מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶֽעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה:

שיחי. דברי צערי:

פני. חמתי:

ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):

28יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֜דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי:

יגורתי כל עצבותי. שלא יניחוני מלצעוק:

ידעתי כי לא תנקני. מעוני מלהפרע ממנו:

29אָֽנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָֽמָּה־זֶּ֜ה֗ הֶ֣בֶל אִיגָֽע:

למה זה הבל איגע. לבא במשפט:

30אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי בְמֵי־ (כתיב בְמֵו) שָׁ֑לֶג וַֽ֜הֲזִכּ֗וֹתִי בְּב֣וֹר כַּפָּֽי:

בבור. נקיון:

31אָז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֜תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי:

בשחת תטבלני. להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:

32כִּֽי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמ֣וֹנִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֜חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט:

במשפט. בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:

33לֹ֣א יֵֽשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ:

מוכיח. דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו:

ישת ידו. משטר אימתו וניגושו:

על שנינו. שלא יחזק החזק את הרפה:

34יָסֵ֣ר מֵֽעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֜אֵֽמָת֗וֹ אַל־תְּבַֽעֲתַֽנִּי:

35אֲדַבְּרָה וְלֹ֣א אִֽירָאֶ֑נּוּ כִּֽי־לֹא־כֵ֥ן אָ֜נֹכִ֗י עִמָּדִֽי:

כי לא כן אנכי. על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין: