פרק ט

1וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר:
2אָמְנָם יָדַ֣עְתִּי כִּי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל:
3אִם־יַ֖חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא־יַֽ֜עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף:
(מענה איוב):.  לריב עמו. להתווכח עמו:
4חֲכַ֣ם לֵ֖בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֜לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם:
חכם לבב.  הוא לריב:
ואמיץ כח.  להיפרע:
מי הקשה.  לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:
5הַמַּעְתִּ֣יק הָ֖רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ:
המעתיק הרים.  המסלקם כהופכו סדום:
ולא ידעו.  עד שנהפכו:
6הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֖רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ וְ֜עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַּלָּצֽוּן:
המרגיז ארץ.  בהביטו אליה ותרעד:
7הָֽאֹמֵ֣ר לַ֖חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כּֽוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם:
האומר לחרס.  לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח:
ובעד.  וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:
8נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ וְ֜דוֹרֵ֗ךְ עַל־בָּֽמֳתֵי־יָֽם:
נוטה שמים לבדו.  ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום:
על במתי ים.  על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:
9עֹֽשֶׂה־עָ֖שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן:
כסיל וכימה.  מזלות הם:
וחדרי תימן.  להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):
10עֹשֶׂ֣ה גְ֖דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:
11הֵ֚ן יַֽעֲבֹ֣ר עָ֖לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֜יַֽחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ:
הן יעבור וגו'.  ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה:
יעבור עלי.  לפני ולא אראנו:
12הֵ֣ן יַ֖חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי־יֹאמַ֥ר אֵ֜לָ֗יו מַֽה־תַּֽעֲשֶֽׂה:
יחתוף.  יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:
13אֱלוֹהַּ לֹֽא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ תַּחְתָּ֥יו (כתיב תַּחְתָּ֥ו) שָֽׁ֜חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב:
לא ישיב אפו.  מפני יראת (וצדקת ס"א) איש:
תחתיו שחחו.  צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):
14אַף כִּי־אָֽנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ:
אף.  כ"ש:
15אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֖דַקְתִּי לֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה לִ֜מְשֹֽׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן:
לא אענה.  אירא להרים קול לפניו:
למשופטי.  כמו לשופטי:
16אִם־קָרָ֥אתִי וַיַּֽעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַֽ֜אֲמִ֗ין כִּֽי־יַֽאֲזִ֥ין קוֹלִֽי:
לא אאמין.  לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:
17אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם:
אשר בשערה.  נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו:
ישופני.  יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה:
פצעי.  מכה המוציאה דם וליחה:
18לֹֽא־יִ֖תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֜שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים:
לא יתנני.  אינו מניחני להשיב רוחי אלי:
19אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֜מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יֽוֹעִידֵֽנִי:
אם לכח.  איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא:
ואם למשפט.  מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:
20אִם־אֶ֖צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּם־אָ֜נִ֗י וַיַּעְקְשֵֽׁנִי:
הלא אם אצדק פי ירשיעני.  כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:
21תָּֽם־אָ֖נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי:
תם אני.  יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:
22אַֽחַת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֜רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה:
אחת היא.  בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:
23אִם־שׁ֖וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג:
אם שוט.  ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק:
למסת נקיים.  שהמית ילעג:
24אֶ֚רֶץ | נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵי־שֹֽׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא:
ביד רשע.  כלפי שטן:
פני שופטיה יכסה.  מהבחין בדבר אמת:
ואם לא איפוא.  דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:
25וְיָמַ֣י קַ֖לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֜רְח֗וּ לֹֽא־רָא֥וּ טוֹבָֽה:
וימי.  עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:
26חָֽלְפוּ עִם־אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֜נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל:
אבה.  שם נהר שוטף:
יטוש.  יפרח:
27אִם־אָ֖מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶֽעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה:
שיחי.  דברי צערי:
פני.  חמתי:
ואבליגה.  אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):
28יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֜דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי:
יגורתי כל עצבותי.  שלא יניחוני מלצעוק:
ידעתי כי לא תנקני.  מעוני מלהפרע ממנו:
29אָֽנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָֽמָּה־זֶּ֜ה֗ הֶ֣בֶל אִיגָֽע:
למה זה הבל איגע.  לבא במשפט:
30אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי בְמֵי־ (כתיב בְמֵו) שָׁ֑לֶג וַֽ֜הֲזִכּ֗וֹתִי בְּב֣וֹר כַּפָּֽי:
בבור.  נקיון:
31אָז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֜תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי:
בשחת תטבלני.  להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:
32כִּֽי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמ֣וֹנִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֜חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט:
במשפט.  בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:
33לֹ֣א יֵֽשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ:
מוכיח.  דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו:
ישת ידו.  משטר אימתו וניגושו:
על שנינו.  שלא יחזק החזק את הרפה:
34יָסֵ֣ר מֵֽעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֜אֵֽמָת֗וֹ אַל־תְּבַֽעֲתַֽנִּי:
35אֲדַבְּרָה וְלֹ֣א אִֽירָאֶ֑נּוּ כִּֽי־לֹא־כֵ֥ן אָ֜נֹכִ֗י עִמָּדִֽי:
כי לא כן אנכי.  על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין: