פרק ח

1וַיַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹּֽאמַר:

2עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֜בִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ:

ורוח כביר. רוח דברים:

כביר. ל' רוב:

3הַאֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־שַׁ֜דַּ֗י יְעַוֵּֽת־צֶֽדֶק:

האל יעות משפט. הה"א נקוד פתח ומליצתו לשון תימה:

4אִם־בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ל֑וֹ וַ֜יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם:

וישלחם ביד פשעם. על ידי פשעם, (הפשע) הוא נעשה שליח להובילם:

5אִם־אַ֖תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־שַׁ֜דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן:

אם אתה תשחר וגו'. יעיר עליך את זכותך:

6אִם־זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּֽי־עַ֖תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֜שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ:

ושלם נות צדקך. ויעש' את נות צדקך שלם ותמים:

7וְהָיָ֣ה רֵאשִֽׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֜אַֽחֲרִֽיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד:

והיה ראשיתך מצער. ראשיתך שעברה מצער לפי אחריתך שישגה מאוד:

8כִּֽי־שְׁאַל־נָ֖א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֜כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם:

לדור רישון. על דור ראשון, כמו (דברים ד׳:ל״ב) כי שאל נא לימים ראשונים:

וכונן. הכן והזדמן לעמוד על חקרי אבותם:

9כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֖נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֚י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ:

10הֲלֹא־הֵ֣ם י֖וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֜מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים:

11הֲיִגְאֶה־גֹּ֖מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּא־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם:

היגאה גומא. זאת יאמרו אין הגומא גדל אלא בעוד שהביצה לחה במימיה ובליחלוחיה, ביצה מריש"ק בלע"ז:

12עֹדֶ֣נּוּ בְ֖אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ:

באבו. בליחלוחו ובפריו:

לא יקטף. לא ישבר ולא ינתק כמו (שם כג) וקטפת מלילות:

ולפני כל חציר ייבש. קודם כל חציר ויבש, כשהמים כלים והביצה חריבה:

13כֵּ֗ן אָ֖רְחוֹת כָּל־שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד:

כן ארחות כל שוכחי אל. להצליח בעת ששעתו משחקת לו עד שתתמלא סאתו:

ותקות. סופו של חנף יאבד:

14אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֜כָּבִ֗ישׁ מִבְטָחֽוֹ:

אשר יקוט. יקצור ויכרות כסלתו והבטחתו:

כסלו. היא מחשבת מבטחו כמו (לקמן לא) אם שמתי זהב כסלי, יקוט, לשון קציר כמו (יחזקאל טז) כמעט קט:

ובית עכביש. שאינו קיים יהיה מבטחו:

15יִשָּׁעֵ֣ן עַל־בֵּ֖יתוֹ וְלֹ֣א יַֽעֲמֹ֑ד יַֽחֲזִ֥יק בּ֜֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם:

16רָטֹ֣ב ה֖וּא לִפְנֵי־שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל־גַּ֜נָּת֗וֹ יֽוֹנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא:

רטוב הוא. לח וחזק מזלו טרם בא אליו עת פקודת מכת חומו המייבשתו ולפי שדימהו בגומא מדבר לפי הענין:

ועל גנתו יונקתו תצא. יונקתו שורש היונק או ענף הילדה הגדל בשנה זו כמו מראש יונקתו קטף:

17עַל־גַּ֖ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶֽחֱזֶֽה:

יסובכו. יתאחזו בענף ובסובך:

בית אבנים. יחזה מקום איתן רואה ובונה לו למצודה ומנחם פי' יחזה לשון גבול יגבול אותו יבננו עד גבולו וכן מחוז חפצם (תהילים ק״ז:ל׳) וכן מחזה אל מחזה (מלכים א ז׳:ה׳) כל אלה לפני מכתו:

18אִם־יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֜֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ:

וכשיבלענו. ממקומו הנפרע ממנו ומקרא חסר הוא זה:

וכחש בו. מקומו:

לא ראיתיך. שאין נשאר ממנו לא שרש ולא ענף והרי הוא כלא היה, שאין נפילתו כמפלת צדיקים כי הצדיק יפול ויקום וזה יפול בלא תקומה:

19הֶן־ה֖וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֜מֵֽעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ:

הן הוא משוש דרכו. של רשע שכל משושו וגם הצלחתו ללא תקוה תשוב:

ומעפר אחר יצמחו. בני אדם שהיו עד הנה שחים עד עפר יצמחו:

אחר. אדם אחר יצמח לקבל גדולתו של זה כשם שמצינו ולחוטא נתן ענין וגו' (קהלת ב׳:כ״ו) ע"כ דע על עצמך אם רשע היית אין תקומה למפלתך ואם תם היית כו':

20הֶן־אֵ֖ל לֹ֣א יִמְאַס־תָּ֑ם וְלֹ֥א יַֽ֜חֲזִ֗יק בְּיַד־מְרֵעִֽים:

הן אל לא ימאס תם. ולא יחזיק ביד משנאיך המריעים לך עד אשר ישוב לרחם עליך וימלא שחוק פיך:

21עַד־יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְּרוּעָֽה:

22שֹֽׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ: