פרק ה

1קְֽרָא־נָ֖א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְאֶל־מִ֖י מִקְּדֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה:

קרא נא: ע"כ דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך:

ואל מי מקדושים: הגוזרים זאת עליך תפנה. להלחם אתו:

2כִּ֣י לֶ֖אֱוִיל יַֽהֲרָג־כָּ֑עַשׂ וּ֜פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה:

כי לאויל וגו': לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך:

קנאה: היא כעס וחימה כמו (דברים לב) הם קנאוני:

3אֲנִי־רָ֖אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָֽאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם:

4יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִדַּכְּא֥וּ בַ֜שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל:

ירחקו בניו: זו היא קללה שקיללתיו:

וידכאו: בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים:

5אֲשֶׁ֚ר קְצִיר֨וֹ | רָ֘עֵ֚ב יֹאכֵ֗ל וְאֶל־מִצִּנִּ֥ים יִקָּחֵ֑הוּ וְשָׁאַ֖ף צַמִּ֣ים חֵילָֽם:

אשר קצירו: של רשע:

רעב יאכל: כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו:

ואל מצנים יקחהו: כמו ויקחו אליך (שמות כה) כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך:

ושאף: ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו:

חילם: ממונם שגזל זה בחייו:

6כִּ֚י | לֹא־יֵצֵ֣א מֵֽעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּמֵֽ֜אֲדָמָ֗ה לֹֽא־יִצְמַ֥ח עָמָֽל:

כי לא יצא מעפר: מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו:

און: הוא לשון שבר:

7כִּֽי־אָ֖דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי־רֶ֜שֶׁ֗ף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף:

כי אדם לעמל יולד: כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכי' ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני' (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא"א) לשלוט בם שטן ויצה"ר:

רשף: כמו רשפי קשת (תהילים ע״ו:ד׳) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף (סא"א):

8אוּלָ֗ם אֲ֖נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־אֱ֜לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי:

אולם אני אדרוש: אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב"ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה:

9עֹשֶׂ֣ה גְ֖דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֜פְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:

10הַנֹּתֵ֣ן מָ֖טָר עַל־פְּנֵי־אָ֑רֶץ וְשֹׁ֥לֵֽחַ מַ֜יִם עַל־פְּנֵ֥י חוּצֽוֹת:

הנותן מטר על פני ארץ: ארץ ישראל:

ושולח מים על פני חוצות: ע"י שליח לשאר ארצות:

11לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֜קֹֽדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע:

לשום שפלים למרום: הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה:

קודרים: שקומטים פנים ברעב):

12מֵפֵר מַחְשְׁב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים וְֽלֹא־תַֽעֲשֶׂ֥נָה יְ֜דֵיהֶ֗ם תֻּשִׁיָּֽה:

ולא תעשינה ידיהם תושיה: אותה עצה שדימו לעשות:

13לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַֽעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה:

נמהרה: כל העצה העשויה במהירות היא סכלות:

14יוֹמָ֥ם יְפַגְּשׁוּ־חֹ֑שֶׁךְ וְ֜כַלַּ֗יְלָה יְֽמַשְׁשׁ֥וּ בַצָּֽהֳרָֽיִם:

יומם יפגשו חושך: שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך:

15וַיּ֣שַׁע מֵ֖חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן:

ויושע: את הנכשלים מחרב ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם:

ומיד חזק: יושיע אביון:

16וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֜עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ:

ועולתה: העלילה והרשעה כמו (תהילים ס״ד:ז׳) יחפשו עולות, עלילות:

קפצה: סגרה כמו לא תקפוץ:

17הִנֵּ֚ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֖נוֹשׁ יֽוֹכִיחֶ֣נּוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֜דַּ֗י אַל־תִּמְאָֽס:

הנה אשרי אנוש וגו': ביסורין וכשם שהוא (מרפא) מכאובי' של אלו כך אני אדרו' אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם:

18כִּ֚י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֜מְחַ֗ץ וְיָדָ֥יו (כתיב וְיָדָ֥ו) תִּרְפֶּֽינָה:

19בְּשֵׁ֣שׁ צָ֖רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע | לֹֽא־יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע:

בשש צרות: כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ' אותן:

20בְּרָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּבְ֜מִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב:

21בְּשׁ֣וֹט לָ֖שׁוֹן תֵּֽחָבֵ֑א וְלֹֽא־תִירָ֥א מִ֜שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא:

בשוט לשון: של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי':

22לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּמֵֽחַיַּ֥ת הָ֜אָ֗רֶץ אַל־תִּירָֽא:

23כִּ֚י עִם־אַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֜שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָה־לָֽךְ:

אבני השדה: מין אדם הן:

וחית השדה: הוא שנקרא גרוש"ה בלע"ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה:

השלמה לך: יהיה לה שלום עמך:

24וְיָֽדַעְתָּ כִּי־שָׁל֣וֹם אָֽהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָֽ֜וְךָ וְלֹ֣א תֶֽחֱטָֽא:

וידעת כי שלום אהלך: ואז בכל מקום תהיה בטוח, כי שלום אהלך:

ופקדת נוך ולא תחטא: כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה:

25וְיָֽדַעְתָּ כִּי־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֜צֶֽאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ:

26תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי־קָ֑בֶר כַּֽעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ:

תבא בכלח אלי קבר: שתנצל מן הדבר, ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז"ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה:

כעלות גדיש: כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו:

27הִנֵּה־זֹ֖את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּן־הִ֑יא שְׁ֜מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַע־לָֽךְ: