פרק ה

1קְֽרָא־נָ֖א הֲיֵ֣שׁ עוֹנֶ֑ךָּ וְאֶל־מִ֖י מִקְּדֹשִׁ֣ים תִּפְנֶֽה:

קרא נא. ע"כ דבר הנבואה מכאן ואילך חוזר לתוכחתו צעק הרבה מי יענך:

ואל מי מקדושים. הגוזרים זאת עליך תפנה. להלחם אתו:

2כִּ֣י לֶ֖אֱוִיל יַֽהֲרָג־כָּ֑עַשׂ וּ֜פֹתֶ֗ה תָּמִ֥ית קִנְאָֽה:

כי לאויל וגו'. לאויל כמותך יהרג כעסו שאלו היית שותק שמ' תשוב מדת הרחמים עליך:

קנאה. היא כעס וחימה כמו (דברים לב) הם קנאוני:

3אֲנִי־רָ֖אִיתִי אֱוִ֣יל מַשְׁרִ֑ישׁ וָֽאֶקּ֖וֹב נָוֵ֣הוּ פִתְאֹֽם:

4יִרְחֲק֣וּ בָנָ֣יו מִיֶּ֑שַׁע וְיִדַּכְּא֥וּ בַ֜שַּׁ֗עַר וְאֵ֣ין מַצִּֽיל:

ירחקו בניו. זו היא קללה שקיללתיו:

וידכאו. בדגש הוא ידוכאו ואם הוא נקוד רפי משמש ידכאו אחרים:

5אֲשֶׁ֚ר קְצִיר֨וֹ | רָ֘עֵ֚ב יֹאכֵ֗ל וְאֶל־מִצִּנִּ֥ים יִקָּחֵ֑הוּ וְשָׁאַ֖ף צַמִּ֣ים חֵילָֽם:

אשר קצירו. של רשע:

רעב יאכל. כי ימות רשע יבואו הרעבים שקיצץ בחייו וישתלמו גזילותיו מנכסיו:

ואל מצנים יקחהו. כמו ויקחו אליך (שמות כה) כלומר לצורך העני הנושע מצינים וכלי זיין של רשע זה יקחהו השופט הממונה לכך:

ושאף. ובלע איש איש מן הצמים שגזל בחייו:

חילם. ממונם שגזל זה בחייו:

6כִּ֚י | לֹא־יֵצֵ֣א מֵֽעָפָ֣ר אָ֑וֶן וּמֵֽ֜אֲדָמָ֗ה לֹֽא־יִצְמַ֥ח עָמָֽל:

כי לא יצא מעפר. מכה הבאה על האדם לא לחנם הוא ולא מן העפר תצמח לו:

און. הוא לשון שבר:

7כִּֽי־אָ֖דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי־רֶ֜שֶׁ֗ף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף:

כי אדם לעמל יולד. כי אי אפשר שלא יחטא ויקבל עמל בחטאו לקבל פורענותו ואינו כבני רשף שהם מלאכי' ורוחות שהם יגביהו עוף ואינם מן התחתוני' (יגביהו לעוף ולהיות מן התחתונים סא"א) לשלוט בם שטן ויצה"ר:

רשף. כמו רשפי קשת (תהילים ע״ו:ד׳) כשהחץ מעופפת נקרא רשפי ל' עוף (סא"א):

8אוּלָ֗ם אֲ֖נִי אֶדְרֹ֣שׁ אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־אֱ֜לֹהִ֗ים אָשִׂ֥ים דִּבְרָתִֽי:

אולם אני אדרוש. אם היו באים עלי יסורים הללו הייתי דורש אל הקב"ה בתפילה ובתחינה ואלו הייתי שם דברתי בבקשה:

9עֹשֶׂ֣ה גְ֖דֹלוֹת וְאֵ֣ין חֵ֑קֶר נִ֜פְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר:

10הַנֹּתֵ֣ן מָ֖טָר עַל־פְּנֵי־אָ֑רֶץ וְשֹׁ֥לֵֽחַ מַ֜יִם עַל־פְּנֵ֥י חוּצֽוֹת:

הנותן מטר על פני ארץ. ארץ ישראל:

ושולח מים על פני חוצות. ע"י שליח לשאר ארצות:

11לָשׂ֣וּם שְׁפָלִ֣ים לְמָר֑וֹם וְ֜קֹֽדְרִ֗ים שָׂ֣גְבוּ יֶֽשַׁע:

לשום שפלים למרום. הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה:

קודרים. שקומטים פנים ברעב):

12מֵפֵר מַחְשְׁב֣וֹת עֲרוּמִ֑ים וְֽלֹא־תַֽעֲשֶׂ֥נָה יְ֜דֵיהֶ֗ם תֻּשִׁיָּֽה:

ולא תעשינה ידיהם תושיה. אותה עצה שדימו לעשות:

13לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַֽעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה:

נמהרה. כל העצה העשויה במהירות היא סכלות:

14יוֹמָ֥ם יְפַגְּשׁוּ־חֹ֑שֶׁךְ וְ֜כַלַּ֗יְלָה יְֽמַשְׁשׁ֥וּ בַצָּֽהֳרָֽיִם:

יומם יפגשו חושך. שאין עצתם מתקיימת ונעשית ואור חכמתם נהפך לחושך:

15וַיּ֣שַׁע מֵ֖חֶרֶב מִפִּיהֶ֑ם וּמִיַּ֖ד חָזָ֣ק אֶבְיֽוֹן:

ויושע. את הנכשלים מחרב ומאיזה חרב מפיהם שהיו סבורים לבולעם ומתאוים להשמידם:

ומיד חזק. יושיע אביון:

16וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֜עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ:

ועולתה. העלילה והרשעה כמו (תהילים ס״ד:ז׳) יחפשו עולות, עלילות:

קפצה. סגרה כמו לא תקפוץ:

17הִנֵּ֚ה אַשְׁרֵ֣י אֱ֖נוֹשׁ יֽוֹכִיחֶ֣נּוּ אֱל֑וֹהַּ וּמוּסַ֥ר שַׁ֜דַּ֗י אַל־תִּמְאָֽס:

הנה אשרי אנוש וגו'. ביסורין וכשם שהוא (מרפא) מכאובי' של אלו כך אני אדרו' אליו על יסורין אלו שיבואוני והיה לך לקבלם ולא למאסם:

18כִּ֚י ה֣וּא יַכְאִ֣יב וְיֶחְבָּ֑שׁ יִ֜מְחַ֗ץ וְיָדָ֥יו (כתיב וְיָדָ֥ו) תִּרְפֶּֽינָה:

19בְּשֵׁ֣שׁ צָ֖רוֹת יַצִּילֶ֑ךָּ וּבְשֶׁ֓בַע | לֹֽא־יִגַּ֖ע בְּךָ֣ רָֽע:

בשש צרות. כשיבאו לעולם יצילך על ידי יסורין שנתייסרת בהם וגם בשביעית כשתבא לא יגע בך ועכשיו הוא מונ' אותן:

20בְּרָעָב פָּֽדְךָ֣ מִמָּ֑וֶת וּבְ֜מִלְחָמָ֗ה מִ֣ידֵי חָֽרֶב:

21בְּשׁ֣וֹט לָ֖שׁוֹן תֵּֽחָבֵ֑א וְלֹֽא־תִירָ֥א מִ֜שֹּׁ֗ד כִּ֣י יָבֽוֹא:

בשוט לשון. של שטן תחבא אותך אלו הן השבע צרות רעב וחרב לשון ושוד וגו' וחית הארץ הם ליסטי':

22לְשֹׁ֣ד וּלְכָפָ֣ן תִּשְׂחָ֑ק וּמֵֽחַיַּ֥ת הָ֜אָ֗רֶץ אַל־תִּירָֽא:

23כִּ֚י עִם־אַבְנֵ֣י הַשָּׂדֶ֣ה בְרִיתֶ֑ךָ וְחַיַּ֥ת הַ֜שָּׂדֶ֗ה הָשְׁלְמָה־לָֽךְ:

אבני השדה. מין אדם הן:

וחית השדה. הוא שנקרא גרוש"ה בלע"ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה:

השלמה לך. יהיה לה שלום עמך:

24וְיָֽדַעְתָּ כִּי־שָׁל֣וֹם אָֽהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָֽ֜וְךָ וְלֹ֣א תֶֽחֱטָֽא:

וידעת כי שלום אהלך. ואז בכל מקום תהיה בטוח, כי שלום אהלך:

ופקדת נוך ולא תחטא. כמו אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ) וזו היא השביעית שמנינו למעלה:

25וְיָֽדַעְתָּ כִּי־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֜צֶֽאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ:

26תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי־קָ֑בֶר כַּֽעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ:

תבא בכלח אלי קבר. שתנצל מן הדבר, ובכלח אין סמך במקרא להבין מליצתו ולפי ענין המליצה יפתר וילמד מעניינו שהוא ל' גמר בישול התבואה כשבישלה כל צורכה ורז"ל פירשו בכלח בגימטריא ששים שנה:

כעלות גדיש. כאשר נסתלק הגדיש מן הקרקע בעתו:

27הִנֵּה־זֹ֖את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּן־הִ֑יא שְׁ֜מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַע־לָֽךְ: