פרק ו

1וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּֽאמַר:
2ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י וְ֜הַוָּתִ֗י (כתיב וְ֜הַיָּתִ֗י) בְּמֹֽאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד:
והותי: שברי:
ישאו יחד: עם משקל שכנגדם ואפי' הם חול ימים יכבד ממנו:
3כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־כֵּ֜֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ:
לעו: מגומגמין כאדם שאין בו כח להוציא דבר מפיו כתיקונו וכן ושתו ולעו (עובדיה א׳:ט״ז) שכן דרך שיכור לגמגם בדבריו:
4כִּ֚י חִצֵּ֚י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֖מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי:
חמתם: ארס שלהם דרך פרסיים לתת ארס של נחש בחציהם:
5הֲיִנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֜֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ:
הינהק פרא וגו': כלומר וכי לחנם אני צועק והלא בהמה שוטה אינה נוהקת בזמן שיש לה דשא וכן שור לא יגעה אא"כ אין לו בליל תבואה, בפרא נוהג ל' נהק ובשור ל' געיי':
6הֲיֵֽאָכֵ֣ל תָּ֖פֵל מִבְּלִי־מֶ֑לַח אִם־יֶשׁ־טַ֜עַ֗ם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת:
היאכל תפל: דבר שהוא בלי מלח וצריך להמליחו ולא נמלח קרוי תפל בל' משנה (שבת קכח חולין קיג ע"א נדרים נא):
אם יש טעם בריר: הבא מחמת החלמות כשאוכל דבר חזק שמרבה ריר ורוק כגון שום כלומר וכי סבורים אתם שיהו מתקבלות תשובות שאין בהם ממש, ריר, כמו (שמואל א כ״א:י״ד) וירד רירו על זקנו חלמות כמו (לקמן לט) יחלמו בניהם ל' חוזק ויש פותרים ל' חלום ואין נראה בעיני מפני דגשות הלמ"ד:
7מֵֽאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֜֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי:
מאנה לנגוע נפשי: כלומר הרבה יש לי לזעוק כי דברים שהיתה נפשי ממאנת וקצה לנגוע בהן ל' נגיעה:
המה כדוי לחמי: המה לי עתה נכונים למשמש בהם כמפות שלחני שלחמי נתון בהם כדוי ל' ויכרות את מדויהם (שמואל ב י׳:ד׳) כ"ש מפי רבי משלם רופא, ע"א כמפות שמסננין בהן את התבשיל ומאכל זב מהם, דוי לשון דוה זבה:
לחמי: כל מאכל קרוי לחם כמו עבד לחם רב (דניאל ה׳:א׳) וכמו נשחיתה עץ בלחמו (ירמיהו י״א:י״ט) ותירגם יונתן סמא דמות' במיכליה ל"א המה כמבטי מאכלי, כלומר גס לבי להסתכל בהם ברימה כאשר אני מסתכל במאכלי ולשון משנה הוא ומסגו כי דוו במסכת שבת:
8מִֽי־יִ֖תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֜תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ:
9וְיֹאֵ֣ל אֱ֖לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֜ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי:
ויואל: וירצה:
וידכאני: לשון מיתה:
יתר ידו: יגדל ידו במכתו כמו הנה יד ה' הויה (שמות ט׳:ג׳):
ויבצעני: ויכלני כמו בצע אמרתו (איכה ב׳:י״ז) ידיו תבצענו (זכריה ד):
10וּֽתְהִי ע֨וֹד | נֶֽ֘חָ֚מָתִ֗י וַֽאֲסַלְּדָ֣ה בְ֖חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּֽי־לֹ֥א כִ֜חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ:
ותהי עוד נחמתי: ותהי עוד זאת לי לנחמה:
ואסלדה בחילה ולא יחמול: ואבקש ממנו סליחה שלא יחמול מלבצעני ואני איני מוצא לו דמיון במקרא זולתי שבלשון משנה הוא לשון ירא ודואג שהיד סולדת בהן מלכוות ברותחין כלומר אתחולל בדאג' ובחילה בקשה זו:
כי לא כחדתי: ולא חסרתי אמריו מלקיימן:
11מַה־כֹּחִ֥י כִּי אֲיַחֵ֑ל וּמַה־קִּ֜צִּ֗י כִּֽי־אַֽאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי:
מה כחי: חזק לסבול:
כי איחל: כי אמתין עד יום רפואה או עד יום מיתה:
איחל: כמו ויחל עוד דנח (בראשית ח׳:י׳):
ומה קיצי: ומה חשוב קיצי וחזק כי איחל כי לא אוכל להאריך קיצי מלסבול:
נפשי: הוא יצר תאות אדם בכמה מקומות כמו אם יש את נפשכם (שם כג):
12אִם־כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִם־בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ:
13הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֜תֻֽשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי:
האם אין עזרתי בי: לשון תימא הגם זאת תבא עלי שאין עזרתי בי אותם ריעים שהיו לי לעזרני אינם בעזרתי:
ותושיה נדחה: עצה של יועצים נדחה ממני שקמה עלי להקניט ולדחות:
14לַמָּ֣ס מֵֽרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַֽעֲזֽוֹב:
למס מרעהו חסד: למי שמונע חסד מחבירו והלמ"ד משמשת כמו לרב, לצו, לשב, מס גם הוא לשון פועל, כמו בא שב גד גם אלה לשון עושה למס החסד. מכלה אותו, כמו וחם השמש ונמס (שמות ט״ז:כ״א):
15אַחַי בָּֽגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל כַּֽאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַֽעֲבֹֽרוּ:
אחי: בני מליצתי:
בגדו: בי, כמו הנחל הבוגד בגידות כמו שמפרש בענין:
כאפיק נחלים: מוצא נחלים יעברו ממיד' נכוח' וריעות ומה היא בגידותו של נחל:
16הַקֹּֽדְרִ֥ים מִנִּי־קָ֑רַח עָ֜לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג:
הקודרים מני קרח: אם בא עליהם קרח נקמטים ונעשים קרים (קרשים קרים) ועלימו יתעלם מתכסה השלג שנופל על הקרח הרי בגידה אחת שנתכסה מן העין ואין הצמא מוצא מים לשתות:
17בְּעֵת יְזֹֽרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֜חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם:
בעת יזורבו: ל' יצורבו כחום השמש:
נצמתו: רטרי"ש בלע"ז כמו וחומץ צומתן בל' גמרא (פסחים מ ע"ב) צ' מתחלפת בז' כמו צעקה זעקה יזורבו לשון ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כ״א:ג׳) וכמו אש צרבת (משלי טז):
נדעכו: נקפצו ממקומם:
18יִלָּֽפְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַֽעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ:
ילפתו: יאחזו אורחות דרכם כמו וילפת שמשון (שופטים טו) וכן ויחרד האיש וילפת (רות ג׳:ח׳) שחבקתו האשה:
19הִבִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֜בָ֗א קִוּוּ־לָֽמוֹ:
תימא: ארץ ישמעאל שהיא נמוכה והמים נגרים שם:
קוו: לשון קו נטוי, ד"א ל' יקוו המים:
20בֹּ֥שׁוּ כִֽי־בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֜דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ:
בושו כי בטח באו עדיה: יבושו שותיה כי בטח כל איש ואיש לשתות מהם:
21כִּֽי־עַ֖תָּה הֱיִ֣יתֶם ל֑וֹ תִּֽירְא֥וּ חֲ֜תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ:
כי עתה הייתם לו: הייתם נמשלים לאותו נחל:
תירא חתת: ופחד המכה ותיראו לומר האמת ומחניפים את בעל ריבי:
22הֲכִי־אָ֖מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֜מִכֹּֽחֲכֶ֗ם שִֽׁחֲד֥וּ בַֽעֲדִֽי:
ומכחכם שחדו בעדי: ומממונכם:
23וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָֽרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי:
24הוֹרוּנִי וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲרִ֑ישׁ וּמַה־שָּׁ֜גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי:
25מַה־נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־יֹ֑שֶׁר וּמַה־יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם:
מה נמרצו: כמו קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳) לשון דבר דבור על אופניו (משלי כה) וכן נמלצו לחכי (תהילים קי״ט:ק״ג) כולן ל' מליצה הם ולמ"ד מתחלפת ברי"ש:
אמרי יושר: אם אמרי יושר הייתם אומרים היו מקובלים אבל עתה מה יוכיח הוכח מכם, כל תוכח' שבאיוב בירור הדברים הם ומעמידים על האמת:
26הַֽלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֜לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נוֹאָֽשׁ:
הלהוכח מילים תחשבו: הלברר דברים תחשובו:
ולרוח: הם משולים:
אמרי נואש: שאין בהם ממש כמו (ירמיה ה) ותאמרי נואש, איני חושש לדברי הנביאים:
27אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֜תִכְר֗וּ עַל־רֵֽיעֲכֶֽם:
תפילו: בדינכם אתם מפילים האף על עני כמוני בקו משפט ותכרו שוחה על ריעכם להפילו:
28וְעַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־בִ֑י וְעַל־פְּ֜נֵיכֶ֗ם אִם־אֲכַזֵּֽב:
הואילו: התרצו לפנות אלי ולשמוע דברי ותראו אם על פניכם אכזב:
29שֻׁ֣בוּ נָ֖א אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה וְשׁ֥וּבוּ (כתיב וְשֻׁ֥ביּ) ע֜וֹד צִדְקִי־בָֽהּ:
שובו נא: לבחון ותבחנו שלא תהא עוד עולה ושובו (לחקור והרי) צדקי ימצא בה:
30הֲיֵֽשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם־חִ֜כִּ֗י לֹֽא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת:
אם חכי לא יבין הוות: לא יבין כשאני מדבר הוות: