פרק ל

1דִּבְרֵ֤י אָג֥וּר בִּן־יָקֶ֗ה הַמַּ֫שָּׂ֥א נְאֻ֣ם הַ֖גֶּבֶר לְאִֽיתִיאֵ֑ל לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל:
אגור בן יקה: דברי שלמה שאגר את הבינה והקיאה כך פירשוהו חכמי':
המשא: נבואה זו אמר על כן:
נאם הגבר לאיתיאל: אמר הגבר זה שלמה המשא הזה על עצמו בשביל איתיאל על שסמך על חכמתו להרבות זהב וסוסים ונשים שהוזהר מלהרבות וכן אמר איתיאל ואוכל ארבה נשים ולא יסורו את לבבי ארבה זהב ולא אסור ארבה סוסים ולא אשוב את העם מצרימה:
לאיתיאל ואוכל: בשביל שאמר אתי אל ואוכל לעשות ולא אכשל, לאיתיאל, על איתיאל כמו ואמר פרעה לבני ישראל, על בני ישראל:
2כִּ֤י בַ֣עַר אָנֹכִ֣י מֵאִ֑ישׁ וְלֹֽא־בִינַ֖ת אָדָ֣ם לִֽי:
כי בער אנכי: על שסמכתי על חכמתי בדבר שהקב"ה דאג שמא יבוא לידי עבירה:
3וְלֹֽא־לָמַ֥דְתִּי חָכְמָ֑ה וְדַ֖עַת קְדשִׁ֣ים אֵדָֽע:
ולא למדתי חכמה: ולא דעת קדושים ידעתי, שגרעתי או הוספתי על דברי משה:
4מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם וַיֵּרַ֡ד מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ בְּחָפְנָ֡יו מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם בַּשִּׂמְלָ֗ה מִ֖י הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֜נ֗וֹ כִּ֣י תֵדָֽע:
מי עלה שמים: כמשה:
מי אסף רוח: פיח הכבשן:
מי צרר מים: קפאו תהומות (שמות ט״ו:ח׳) נצבו כמו נד (שם) בתפלתו של משה:
מי הקים: את המשכן שבהקמתו נתבססו כל אפסי ארץ כך נדרש בפסיקתא:
מה שמו ומה שם בנו: אם תאמר כבר היה דוגמתו אמור מה שם בנו איזו משפחה יצאה ממנו ונדע מי הוא:
כי תדע: אם תדע מי הוא ואיך לא יראת לעבור על דבריו:
5כָּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֜֗וּא לַֽחֹסִ֥ים בּֽוֹ:
כל אמרת אלוה צרופה: מזוקקה ולא כתב דבר שלא לצורך והיה לי ליזהר:
6אַל־תּ֥וֹסְףְ עַל־דְּבָרָ֑יו פֶּן־יוֹכִ֖יחַ בְּךָ֣ וְנִכְזָֽבְתָּ:
פן יוכיח בך ונכזבת: יוכיח על פניך שע"י תוספתך אתה בא לידי עבירה וכ"ש אם תגרע:
7שְׁתַּיִם שָׁאַ֣לְתִּי מֵאִתָּ֑ךְ אַל־תִּמְנַ֥ע מִ֜מֶּ֗נִּי בְּטֶ֣רֶם אָמֽוּת:
שתים שאלתי מאתך: עכשיו מדבר לפני הקב"ה:
8שָׁ֤וְא וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי רֵ֣אשׁ וָ֖עשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י הַ֜טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי:
ראש: דלות:
הטריפני: ל' מזון וכן טרף נתן ליראיו (תהילים קי״א:ה׳):
9פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע וְכִחַשְׁתִּי֘ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן־אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֜תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי:
פן אשבע: מתוך עושר וכחשתי בהקב"ה מרוב גאוה ומהו הכחשה:
ואמרתי מי ה': כלומר אין אלהים:
ותפשתי שם אלהי: להרגיל להשבע בו לשקר:
10אַל־תַּלְשֵׁ֣ן עֶ֖בֶד אֶל־[אדנו] אֲדֹנָ֑יו פֶּֽן־יְקַלֶּלְךָ֥ וְאָשָֽׁמְתָּ:
אל תלשן עבד: אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב"ה ואפי' הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו, וראיה לדבר מהושע בן בארי כדאיתא בפסחים בפ' האשה שהלשין את ישראל ואמר החליפם באומה אחרת אמר לו הקב"ה קח לך אשת זנונים (הושע א׳:ב׳):
11דּוֹר אָבִ֣יו יְקַלֵּ֑ל וְאֶת־אִ֜מּ֗וֹ לֹ֣א יְבָרֵֽךְ:
12דּוֹר טָה֣וֹר בְּעֵינָ֑יו וּ֜מִצֹּאָת֗וֹ לֹ֣א רֻחָֽץ:
13דּוֹר מָה־רָמ֣וּ עֵינָ֑יו וְ֜עַפְעַפָּ֗יו יִנָּשֵֹֽאוּ:
דור מה רמו עיניו: זה גסות הרוח:
14דּ֤וֹר חֲרָב֣וֹת שִׁנָּיו֘ וּֽמַאֲכָל֪וֹת מְֽתַלְּעֹ֫תָ֥יו לֶאֱכֹ֣ל עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֜אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם:
דור חרבות שיניו: החיצונות:
מתלעותיו: שניו הפנימיות:
ומאכלות: סכינים:
15לַֽעֲלוּקָ֨ה שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֘ הַ֤ב הַ֥ב שָׁל֣וֹשׁ הֵ֖נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה אַ֜רְבַּ֗ע לֹא־אָ֥מְרוּ הֽוֹן:
לעלוקה: מנחם פתר לעלוקה כמשמעו למדנו שהוא ערבי והפותרים אומרים שהוא לשון שאול ומורד וכן במדרש תהלים למדנו כן שפותר שתי בנות גן עדן וגיהנם זו אומרת תנו לי צדיקי' וזו אומרת תנו לי רשעי':
ארבע לא אמרו הון: הרבה יש לנו:
16שְׁאוֹל֘ וְעֹ֪צֶ֫ר רָ֥חַם אֶ֖רֶץ לֹא־שָֹ֣בְעָה מַּ֑יִם וְ֜אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן:
ועוצר רחם: תשמיש:
17עַ֤יִן תִּֽלְעַ֣ג לְאָב֘ וְתָב֪וּז לִֽיקֲּהַ֫ת־אֵ֥ם יִקְּר֥וּהָ עֹרְבֵי־נַ֑חַל וְֽיֹאכְל֥וּהָ בְנֵי־נָֽשֶׁר:
ליקהת אם: לקמטי' הנקבצי' ונקהין בפני אמו לשון יקהת עמים (ראשית מט) קבוצת עמים והיו"ד יסוד כמו יפעת ויעלת חן:
יקרוה: לשון תנקר נקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב) פוריי"ר בלעז יבא העורב שהוא אכזרי על בניו ויקרוה ולא יאכלנה ולא יהנה בה ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויאכלנה ויהנה בה, העורב אכזרי הוא כמו שנאמ' (תהילים קמ״ז:ט׳) לבני עורב אשר יקראו, והנשר רחמני שנאמר ישאהו על אברתו (דברים ל״ב:י״א):
18שְׁלשָׁ֣ה הֵ֖מָּה נִפְלְא֣וּ מִמֶּ֑נִּי וְ֜אַרְבָּעָ֗ וְאַרְבָּעָ֗ה לֹ֣א יְדַעְתִּֽים:
נפלאו ממני: נכסו משחלפו מעיני ואיני יודע להיכן הלכו שממהרין להסתר מן העין:
19דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י צ֥וּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה:
20כֵּ֤ן דֶּ֥רֶךְ אִשָּׁ֗ה מְנָ֫אָ֥פֶת אָ֖כְלָה וּמָ֣חֲתָה פִ֑יהָ וְ֜אָמְרָ֗ה לֹֽא־פָעַ֥לְתִּי אָֽוֶן:
ומחתה: כופה פיה למטה כדכתיב כאשר ימחה הצלחת מחה והפך על פניה:
אכלה: לשון נקיה דבר הכתוב:
21תַּ֣חַת שָׁ֖לוֹשׁ רָ֣גְזָה אֶ֑רֶץ וְתַ֥חַת אַ֜רְבַּ֗ע לֹא־תוּכַ֥ל שְׂאֵֽת:
22תַּֽחַת־עֶ֖בֶד כִּ֣י יִמְל֑וֹךְ וְ֜נָבָ֗ל כִּ֣י יִֽשְׂבַּֽע־לָֽחֶם:
23תַּ֣חַת שְׂ֖נוּאָה כִּ֣י תִבָּעֵ֑ל וְ֜שִׁפְחָ֗ה כִּֽי־תִירַ֥שׁ גְּבִרְתָּֽהּ:
24אַרְבָּ֣עָה הֵ֖ם קְטַנֵּי־אָ֑רֶץ וְ֜הֵ֗מָּה חֲכָמִ֥ים מְחֻכָּמִֽים:
25הַנְּמָלִים עַ֣ם לֹא־עָ֑ז וַיָּכִ֖ינוּ בַקַּ֣יִץ לַחְמָֽם:
26שְׁפַנִּים עַ֣ם לֹא־עָצ֑וּם וַיָּשִֹ֖ימוּ בַסֶּ֣לַע בֵּיתָֽם:
27מֶלֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה וַיֵּצֵ֖א חֹצֵ֣ץ כֻּלּֽוֹ:
28שְׂמָמִית בְּיָדַ֣יִם תְּתַפֵּ֑שׂ וְ֜הִ֗יא בְּהֵ֣יכְלֵי מֶֽלֶךְ:
שממית: אריני"א בלע"ז:
בידים תתפש: בידה היא אוחזת ומתדבקת בכותלים:
29שְׁלשָׁ֣ה הֵ֖מָּה מֵיטִ֣יבֵי צָ֑עַד וְ֜אַרְבָּעָ֗ה מֵיטִ֥בֵי לָֽכֶת:
מטיבי צעד: הולכים ומצליחים בגבורתם:
30לַיִשׁ גִּבּ֣וֹר בַּבְּהֵמָ֑ה וְלֹא־יָ֜שׁ֗וּב מִפְּנֵי־כֹֽל:
31זַרְזִ֣יר מָתְנַ֣יִם אוֹ־תָ֑יִשׁ וּ֜מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ:
זרזיר מתנים או תיש: לא ידעתי מהו ולפי המשמע היא חיה תשושה מתנים:
ומלך אלקום: לא ידעתי מה הוא לפי פשוטו: ומדרש אגדה פותרין חמש פרשיות אלו של ארבע ארבע דברים כנגד ד' מלכיות לפי שנתאמצה ממשלתן על ישראל בעון שעברו על חמשה חומשי תורה הזכירם חמשה פעמים:
שאול ועוצר רחם: שאול מלכות בבל שנאמר בנבוכדנצר הרחיב בשאול נפשו (חבקוק ב) ועוצר רחם זו היא מדי שבימיהם עצרו רחמים מישראל שנאמר להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג׳:י״ג):
ארץ לא שבעה מים: זו יון שלא שבעה מלגזור גזרות רעות על ישראל:
ואש לא אמרה הון: נגד עשו שעשה בחימה בוערת על ישראל שאמרו להשמיד טף ונשים ביום אחד וכן:
32אִם־נָבַ֥לְתָּ בְהִתְנַשֵּׂ֑א וְאִם־זַ֜מּ֗וֹתָ יָ֣ד לְפֶֽה:
אם נבלת בהתנשא: אם נתנבלת ע"י חבירך שחירפך (ס"א על ידי דבורך שחרפת וגדפת) את עצמך סופך להנשא בדבר:
ואם זמות: בלבך להתקוטט שים יד על פה ושתוק:
33כִּ֤י מִ֪יץ חָלָ֡ב י֘וֹצִ֤יא חֶמְאָ֗ה וּֽמִיץ־אַ֖ף י֣וֹצִיא דָ֑ם וּמִ֥יץ אַ֜פַּ֗יִם י֣וֹצִיא רִֽיב:
כי מיץ חלב: כי כאשר תצא חמאה על ידי מיץ חלב ודם על ידי מיץ החוטם יותר מדי כן יצא ריב על ידי מיץ אפים של כעס:
מיץ: סחיטה פרימדור"א בלע"ז כמו (שופטים ו׳:ל״ח) וימץ טל וגו' ורבותינו פירשו אם נבלת עצמך על דברי תורה לדרוש ולשאול ספיקותיך לרבך ואפי' נראית לו כשוטה בלא לב סופך שתהא מנושא ואם זמות אם שמת זמם על פיך וחסמת אותו ולא שאלת לו הכל סופך כשישאלך דבר הלכה תתן יד לפה ותאלם שלא תדע לענות כלום בו כאשר מיץ חלב יוציא חמאה כן מיץ אפים שרבך כועס בך שלא הבינות מהר ואתה מתנבל עליה סוף יוציא מפיך אחר זמן הלכות רבות והוראות: