פרק כט

1אִ֣ישׁ תּ֖וֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹ֑רֶף פֶּ֥תַע יִ֜שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא:

מקשה עורף. מלשמוע:

פתע ישבר. מהר ישבר:

2בִּרְב֣וֹת צַ֖דִּיקִים יִשְׂמַ֣ח הָעָ֑ם וּבִמְשֹׁ֥ל רָ֜שָׁ֗ע יֵאָ֥נַֽח עָֽם:

3אִֽישׁ־אֹהֵ֣ב חָ֖כְמָה יְשַׂמַּ֣ח אָבִ֑יו וְרֹעֶ֥ה ז֜וֹנ֗וֹת יְאַבֶּד־הֽוֹן:

ורועה. מחבר לו זונות ורבותינו אמרו האומר שמועה זו נאה אשננה וזו אינה נאה לא אשננה וסיוע במקרא שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד:

4מֶ֗לֶךְ בְּ֖מִשְׁפָּט יַעֲמִ֣יד אָ֑רֶץ וְאִ֖ישׁ תְּרוּמ֣וֹת יֶֽהֶרְסֶֽנָּה:

יעמיד ארץ. אם שופט אמת הוא יעמיד ארץ:

ואיש תרומות. איש גאות שאינו חש להיות מתון בדין ורבותינו אמרו אם הדיין דומה למי שאינו צריך לקנות אוהבים וליקח שוחד הוא יעמיד ארץ ואם דומה לכהן השואל תרומות על הגרנות הוא יהרסנה:

5גֶּבֶר מַחֲלִ֣יק עַל־רֵעֵ֑הוּ רֶ֜֗שֶׁת פּוֹרֵ֥שׂ עַל־פְּעָמָֽיו:

מחליק. מדבר חלקות:

6בְּפֶ֤שַֽׁע אִ֣ישׁ רָ֣ע מוֹקֵ֑שׁ וְ֜צַדִּ֗יק יָר֥וּן וְשָׂמֵֽחַ:

בפשע איש רע. יבא מוקש:

וצדיק. שלא הלך בדרכיו ירון ושמח:

7יֹדֵ֣עַ צַ֖דִּיק דִּ֣ין דַּלִּ֑ים רָ֜שָׁ֗ע לֹא־יָבִ֥ין דָּֽעַת:

דין דלים. ייסורי דלים ומה הם צריכים ונותן להם לב:

8אַנְשֵׁ֣י לָ֖צוֹן יָפִ֣יחוּ קִרְיָ֑ה וַ֜חֲכָמִ֗ים יָשִׁ֥יבוּ אָֽף:

יפיחו. ילהיבו כלהבת אש הנפוח ברוח:

9אִֽישׁ־חָכָ֗ם נִ֖שְׁפָּט אֶת־אִ֣ישׁ אֱוִ֑יל וְרָגַ֥ז וְ֜שָׂחַ֗ק וְאֵ֣ין נָֽחַת:

איש חכם נשפט. מתוכח עם האויל:

ואין נחת. בין מראה לו פנים זעופו' בין שמראהו פנים שוחקו' אין נחת לא בזו ולא בזו אינו מוצא קורת רוח מצינו באמציה שהראה לו הקב"ה פנים שוחקות ומסר בידו אדום ובשובו מהכות (ד"ה ב כה) ויבא את אלהיהם ולהם השתחוה לאחז הראה הקב"ה פנים זועפות ומסרו ביד מלכי ארם ויזבח לאלהי דמשק כי אמר אלהי ארם מעזרים להם:

10אַנְשֵׁ֣י דָ֖מִים יִשְׂנְאוּ־תָ֑ם וִֽ֜ישָׁרִ֗ים יְבַקְשׁ֥וּ נַפְשֽׁוֹ:

יבקשו נפשו. ל' חבה ונראה שכן הוא כמה שאמר דוד לאביתר (שמואל א כ״ב:כ״ג) אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך מי שיגמול לי חסד יגמול לך ואין הפותרים מודים לי:

11כָּל־ר֖וּחוֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל וְ֜חָכָ֗ם בְּאָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה:

באחור ישבחנה. כשיוציא הכסיל כל רוחו בא החכם וישפילנו במענה לשונו ודומה לו משביח שאון ימים (תהילים ס״ה:ח׳) בשוא גליו אתה תשבחם (שם פט):

12משֵׁל מַקְשִׁ֣יב עַל־דְּבַר־שָׁ֑קֶר כָּֽל־מְשָׁרְתָ֥יו רְשָׁעִֽים:

13רָ֤שׁ וְאִ֣ישׁ תְּכָכִ֣ים נִפְגָּ֑שׁוּ מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה:

ואיש תככים. איש מזימות בעל תורה, ורבותינו (תמורה טז ויקרא רבה פ' ל"ד) פירשו תלמיד שאמר לרב השניני פרק א' ומלמדו:

14מֶ֤לֶךְ שׁוֹפֵ֣ט בֶּֽאֱמֶ֣ת דַּלִּ֑ים כִּ֜סְא֗וֹ לָעַ֥ד יִכּֽוֹן:

15שֵׁ֣בֶט וְ֖תוֹכַחַת יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה וְנַ֥עַר מְ֜שֻׁלָּ֗ח מֵבִ֥ישׁ אִמּֽוֹ:

ונער משולח. ששלחו אביו ללכת בדרכי לבו סופו:

מביש אמו. ישמעאל על שהיה רשע גרם לשרה שאמרה לאברהם גרש את האמה וגומר (בראשית כ״א:י׳):

16בִּרְב֣וֹת רְ֖שָׁעִים יִרְבֶּה־פָּ֑שַׁע וְ֜צַדִּיקִ֗ים בְּֽמַפַּלְתָּ֥ם יִרְאֽוּ:

17יַסֵּ֣ר בִּ֖נְךָ וִֽינִיחֶ֑ךָ וְיִתֵּ֖ן מַעֲדַנִּ֣ים לְנַפְשֶֽׁךָ:

18בְּאֵ֣ין חָ֖זוֹן יִפָּ֣רַֽע עָ֑ם וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹרָ֣ה אַשְׁרֵֽהוּ:

באין חזון יפרע עם. כשגורמין ישראל שהנבואה מסתלקת מהם ע"י שהם מלעיבי' בנביאים יפרצו בם פרצו' ויוצאין לתרבות רעה:

19בִּדְבָרִים לֹא־יִוָּ֣סֶר עָ֑בֶד כִּֽי־יָ֜בִ֗ין וְאֵ֣ין מַעֲנֶֽה:

כי יבין ואין מענה. כיון שרואהו שמוכיחו שותק והוא חוזר ומקלקל לכך צריך ליסרו במכות ועונשין ולא דבר עם עבד ממש אלא על כל הממרי' דברי השופטים:

20חָזִ֗יתָ אִ֖ישׁ אָ֣ץ בִּדְבָרָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ:

אץ בדבריו. ממהר ונבהל להשיב:

תקוה לכסיל ממנו. יש לכסיל תקוה יותר ממנו:

21מְפַנֵּ֣ק מִנֹּ֣עַר עַבְדּ֑וֹ וְ֜אַחֲרִית֗וֹ יִהְיֶ֥ה מָנֽוֹן:

מפנק מנער עבדו. יצר הרע:

מנון. שליט וכן לפני שמש ינון שמו (תהילים ע״ב:י״ז) וכן כל נין שבמקרא שהנין קם תחת אביו לשלוט בנכסיו:

22אִֽישׁ־אַ֖ף יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבַ֖עַל חֵמָ֣ה רַב־פָּֽשַׁע:

איש אף יגרה מדון. כמשמעו מדון מדת הדין:

23גַּאֲוַ֣ת אָ֖דָם תַּשְׁפִּילֶ֑נּוּ וּשְׁפַל־ר֜֗וּחַ יִתְמֹ֥ךְ כָּבֽוֹד:

יתמוך כבוד. יקרב אל הכבוד ותומך בו תמיד:

24חוֹלֵ֣ק עִם־גַּ֖נָּב שׂוֹנֵ֣א נַפְשׁ֑וֹ אָלָ֥ה יִ֜שְׁמַ֗ע וְלֹ֣א יַגִּֽיד:

אלה ישמע. שמשביעין אותו אם ראית פלוני שגנב לי כך וכך ומתוך שהוא חולק עמו אינו מגיד:

25חֶרְדַּ֣ת אָ֖דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ ובוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה יְשֻׂגָּֽב:

חרדת אדם יתן מוקש. מסורס הוא מוקש עבירה יתן חרדה לאדם ד"א כמשמעו מתוך שאדם צר עין וחרד אם יעשה צדקה יצטרך אל הבריות חרדה זו תתן לו מוקש, והראשון נוח לי:

26רַבִּים מְבַקְשִׁ֣ים פְּנֵי־מוֹשֵׁ֑ל וּ֜מֵיְהוָ֗ה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ:

פני מושל. לדון לפניו:

ומה' משפט איש. אם יזכה או אם יתחייב ובמושלים דבר הכתוב:

27תּוֹעֲבַ֣ת צַ֖דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ:

ישר דרך. אדם שהוא ישר בדרכיו: