פרק כח

1נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֜צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח:

נסו ואין רודף רשע נסו הרשעים כשיבא אידם ויפלו בדבר קל מאין רודף:

וצדיקים אמיץ לבם בהקב"ה:

ככפיר אשר יבטח בגבורתו:

2בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֖רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֜דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ:

בפשע ארץ רבים שריה שזהו פורענות לארץ בהיות שריה רבים הרודפי' רק אחר בצעם:

ובאדם מבין ובשביל אדם מבין יתארך הפורענות מלבוא:

3גֶּ֣בֶר רָ֖שׁ וְעשֵׁ֣ק דַּלִּ֑ים מָטָ֥ר סֹ֜חֵ֗ף וְאֵ֣ין לָֽחֶם:

גבר רש דיין עם הארץ:

עושק דלים בדין על שאינו מתון בדין הרי הוא כמטר הסוחף את השדה ואין עושה פירות:

סוחף שוטף, ובמשנה נסתחפה שדהו, וכן (ירמי' מ"ו) נסחף אביריך. נשטפו ומעדו וכשלו:

4עֹזְבֵ֣י ת֖וֹרָה יְהַֽלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֜וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם:

5אַנְשֵׁי־רָ֖ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֜הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל:

אנשי רע לא יבינו משפט אינם משימים לב לפורעניות העתיד' שיתבוננו בה וישובו מדרכם וינצלו:

ומבקשי ה' יבינו כל טובה ורעה, משפט, יושטיצ"א בלע"ז כך פירש רבי תנחומא על דור המבול:

6טֽוֹב־רָ֖שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֜רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר:

טוב רש אף עני שבתורה:

והולך בתומו במעשים טובים:

7נוֹצֵ֣ר תּ֖וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽ֜וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו:

ורועה זוללים מחבר לו זוללים והוא ל' רעים:

8מַרְבֶּ֣ה ה֖וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֑ית (וְבתַרְבִּ֑ית כתיב) לְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ:

מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים הרשות שומעין עליו שהוא מתעשר בלא משפט ונוטלין ממונו ובונין בו גשרים ומתקנין בו הדרכים וזהו חנינת דלים כך דרשו רבי תנחומא:

9מֵסִ֣יר אָ֖זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם־תְּ֜פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה:

10מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֜תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב:

בשחותו מל' שחת:

11חָכָ֣ם בְּ֖עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ:

איש עשיר ודל מבין כנגד רב ותלמיד הוא מדבר שהתלמיד חוקר ועל ידו הרב מתחכם:

12בַּעֲלֹ֣ץ צַ֖דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֜שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם:

יחופש אדם יתחפש בכל מיני עלילות:

13מְכַסֶּ֣ה פְ֖שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם:

ומודה ועוזב מודה פשעיו ועוזבם משוב בם עוד:

14אַשְׁרֵ֣י אָ֖דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֜בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה:

מפחד תמיד דואג מעונש ובכך מתרחק מעבירה:

15אֲרִי־נֹ֖הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק משֵׁ֥ל רָ֜שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל:

ארי נוהם הוא להם:

ודוב שוקק נהימה לארי ושקיקה לדוב שניהם לשון צעקה:

16נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֖בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹת שֹ֥נֵאי שֹ֥נֵא בֶ֜֗צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים:

חסר תבונות מתוך שהוא חסר תבונה הוא רב מעשקות כי אינו נותן לב על חייו ומרבה לעשוק שהרי השונא בצע יאריך ימים:

17אָדָם עָשֻׁ֣ק בְּדַם־נָ֑פֶשׁ עַד־בּ֥וֹר יָ֜נ֗וּס אַל־יִתְמְכוּ־בֽוֹ:

אדם עשוק בדם נפש (שיש עליו עושק דם) הוא המחטיא את חבירו ואבדה נפשו על ידו:

עד בור ינוס עד יום מותו ינוס לעזרה שיתכפר לו:

ואל יתמכו בו משמים להספיק בידו לשוב שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידו בגיהנם כך נדרש במס' יומא:

18הוֹלֵ֣ךְ תָּ֖מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֜רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת:

יפול באחת ברעה אחת ואין תקומה למפלתו:

19עֹבֵ֣ד אַ֖דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֜קִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע־רִֽישׁ:

ישבע ריש עניות:

20אִ֣ישׁ אֱ֖מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֜הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה:

איש אמונות הנותן מעשרותיו באמונה שאין עד בדבר אלא הקב"ה רואה ומרבה לו ברכה:

ואץ להעשיר דוחק השעה להתעשר בשל עניים:

21הַֽכֵּר־פָּנִ֥ים לֹא־ט֑וֹב וְעַל־פַּת־לֶ֜֗חֶם יִפְשַׁע־גָּֽבֶר:

יפשע גבר המטה משפט:

22נִֽבֳהָ֥ל לַה֗וֹן אִ֖ישׁ רַ֣ע עָ֑יִן וְלֹֽא־יֵדַע כִּי־חֶ֥סֶר יְבֹאֶֽנּוּ:

נבהל להון ממהר להרבות הון וגוזל תרומותיו ומעשרותיו:

כי חסר יבואנו חסרון יבא לו שהמארה משתלחת במעש' ידיו:

23מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֖חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן:

מוכיח אדם וגו' על עבירות שבידו ומפרישו מהם:

אחרי חן לאחר זמן חן ימצא בעיניו יותר ממחליק לשון, מצינו בבראשית רבה כל מקום שנאמר אחרי אינו אלא מופלג, אחר, סמוך, בתנחומא על אלה הדברים מוכיח אדם אחרי, זה משה שהוכיח את ישראל אחר הקב"ה שנקראו אדם שנא' (יחזק' לד) אדם אתם ונאמר בו כי מצאת חן בעיני (שמות לג):

ממחליק לשון זה בלעם האומר לישראל דברים מתוקנים מה טובו אהליך יעקב (מדבר כ"ו) משה מכריז השמרו לכם פן יפתה ובלעם מכריז ומחניף עשו תאותכם ואינו מקפיד לא איש אל ויכזב באומו' אבל בכם אומ' ולא יעשה ושלמה צוח על שניה' נאמני' פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא (לעיל כז):

24גּוֹזֵ֤ל אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין־פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֜֗וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית:

גוזל אביו הקב"ה:

ואמו כנסת ישראל המחטיא את הרבי' שגוזל הקב"ה מפריד ממנו בניו וגוזל מהם טובה:

משחית ירבעם:

25רְחַב־נֶ֖פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבוֹטֵ֖חַ עַל־יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן:

רחב נפש להשיג כל תאותו:

יגרה מדון מגרה עליו מדת הדין:

26בּוֹטֵ֣חַ בְּ֖לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֜חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט:

27נוֹתֵ֣ן לָ֖רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֜ינָ֗יו רַב־מְאֵרֽוֹת:

נותן לרש צדקה:

(אין מחסור להרבות לו צדקה סא"א). וכן הרב שאינו מונע תורה מפי התלמיד:

28בְּק֣וּם רְ֖שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֜בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים: