פרק כו

1כַּשֶּׁ֤לֶג בַּקַּ֗יִץ וְכַמָּטָ֥ר בַּקָּצִ֑יר כֵּ֤ן לֹא־נָאוֶ֖ה לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד:

כשלג בקיץ: בשעה ששוטחין התאנים בחמה ליבשן ולעשות קציעות כדאמר הלחם והקיץ לאכול הנערים (שמואל ב טו):

2כַּצִּפּ֣וֹר לָ֖נוּד כַּדְּר֣וֹר לָע֑וּף כֵּ֥ן קִֽלְלַ֥ת חִ֜נָּ֗ם לֹ֣א ל֣וֹ תָבֹֽא:

כצפור לנוד: שהוא נד וכדרור שהוא חוזר לקנו:

כן קללת חנם לא תבוא: למי שהוציאה בפיו:

דרור: הוא עוף הנקרא רונדל"ע בלעז ונקרא דרור שדרה בבית כבשדה:

3שׁ֣וֹט לַ֖סּוּס מֶ֣תֶג לַחֲמ֑וֹר וְ֜שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים:

שוט לסוס: הוא עשוי ואף שבט נכון לגו כסילים יסורין מוכנין לרשע:

4אַל־תַּ֣עַן כְּ֖סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּֽן־תִּשְׁוֶה־לּ֥וֹ גַם־אָֽתָּה:

אל תען כסיל: בדברי ריב ומצה פן תשוה לו:

5עֲנֵ֣ה כְ֖סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּן־יִהְיֶ֖ה חָכָ֣ם בְּעֵינָֽיו:

ענה כסיל: הבא להסיתך לעבודה זרה הודע לו אולתו:

פן יהיה חכם בעיניו: וטעם שני פסוקים אלו מפורש בתוכם:

פאל תען: בדבר שתשוה לו אם תענהו:

ענה כסיל: בדבר שאם לא תענהו יהי' חכם בעיניו:

6מְקַצֶּ֣ה רַ֖גְלַיִם חָמָ֣ס שֹׁתֶ֑ה שֹׁלֵ֖חַ דְּבָרִ֣ים בְּיַד־כְּסִֽיל:

מקצה רגלים חמס שותה: מי ששולח דברים ביד כסיל הוא מקצה רגלי שלוחים הרבה לחזור ולשלוח לתקן מה שעיות הראשון אשר שלחו בתחלה ושותה חמס שחבירו זועף עליו על שליחות הכסיל:

7דַּלְי֣וּ שֹׁ֖קַיִם מִפִּסֵּ֑חַ וּ֜מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים:

דליו שוקים מפסח: גבהו כמו דלו עיני (ישעיהו ל״ח:י״ד) השוקים של כל אדם נראין לפסח גבוהים ממנו, ודבר זה משל בפי כסיל האומר אותו על לימוד החכמה איך אנו באים ללמוד החכמה נפלאה וגבוהה היא ממנו, המשל אומר דליו שוקים מפסח:

8כִּצְר֣וֹר אֶ֖בֶן בְּמַרְגֵּמָ֑ה כֵּן־נוֹתֵ֖ן לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד:

במרגמה: פרונדול"א בלעז שאבן שצוררין בו לא להתקיים היא שם שעומד' להזרק כך הנותן לכסיל כבוד אינו של קיימא, ורז"ל דרשו על המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שהוא כזורק אבן למרקוליס:

9חוֹחַ עָלָ֣ה בְיַד־שִׁכּ֑וֹר וּ֜מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים:

חוח עלה ביד שכור: כחוח שהוא נדבק ביד שכור כן המשל האמור למטה נדבק בפי הכסיל להיות להם לחוח ולקוץ מכאיב, ומהו המשל:

10רַ֥ב מְחֽוֹלֵֽל־כֹּ֑ל וְשׂכֵ֥ר כְּ֜סִ֗יל וְשׂכֵ֥ר עֹבְרִֽים:

רב מחולל כל: הקב"ה ברא את הכל ודן את הכל ככסיל כחכם אין אנו צריכין לשום חכמה:

ושוכר כסיל: לא כבשר ודם שלא ישכור אלא פועלים בקיאים ולא ישכור אלא העוסקים במלאכתו אבל הקב"ה מחולל כל ושוכר הכסילים ושוכר עובר דרכים הבטלנים מכל מלאכה, ומדרש אגדה ושוכר כסיל מל' וסכרו מעינות תהום (בראשית ח׳:ב׳) ולשון עושי שכר (ישעיהו י״ט:י׳) הקב"ה סוכר מזל כסיל המשמש בימות החמה מתשרי ואילך ומאז הוא סוכר וסוגר כל עוברי הים מלילך בו עד הפסח, ובדברי רבי משה ראיתי רב מחולל כל עשיר יש לו פעולות הרב' ואם שוכר כסיל במלאכתו הנה הוא כשוכר כל עוברי דרך שרואין בקלקול המלאכה להורות איך יתכן ואיך יש לו לפעול ודבר ריק הוא ואינו ענין כאן:

11כְּכֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ כְּ֜סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ:

12רָאִ֗יתָ אִ֖ישׁ חָכָ֣ם בְּעֵינָ֑יו תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ:

13אָמַ֣ר עָ֖צֵל שַׁ֣חַל בַּדָּ֑רֶךְ אֲ֜רִ֗י בֵּ֣ין הָרְחֹבֽוֹת:

14הַדֶּלֶת תִּסּ֣וֹב עַל־צִירָ֑הּ וְ֜עָצֵ֗ל עַל־מִטָּתֽוֹ:

15טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֖דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת נִ֜לְאָ֗ה לַֽהֲשִׁיבָ֥הּ אַל־פִּֽיו:

בצלחת: ביורה חמה נותן ידו מפני הקור:

16חָכָ֣ם עָצֵ֣ל בְּעֵינָ֑יו מִ֜שִּׁבְעָ֗ה מְשִׁ֣יבֵי טָֽעַם:

משיבי טעם: חכמים:

17מַחֲזִ֥יק בְּאָזְנֵי־כָ֑לֶב עֹבֵ֥ר מִ֜תְעַבֵּ֗ר עַל־רִ֥יב לֹּֽא־לֽוֹ:

מחזיק באזני כלב: העובר להתעבר על ריב לא לו הרי הוא כאוחז באזני כלב הגורם שישכנו על חנם:

18כְּֽמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶ֥ה זִקִּ֗ים חִצִּ֥ים וָמָֽוֶת:

כמתלהלה: כמתיגע לירות זיקים של אש כמו ובזיקות בערתם (ישעי' נ) מל' זקוקים דינור, ד"א זיקים פרונזולא"ש מלשון אבני קלע (זכריה ט) וכן בגמרא זיקתא פסיק לן ויורה חצים ומות:

19כֵּֽן־אִ֖ישׁ רִמָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֑הוּ וְ֜אָמַ֗ר הֲֽלֹא־מְשַׂחֵ֥ק אָֽנִי:

כן איש רמה: מפתה ומסית את חבירו מדרכי חיים לדרכי מות וכשחבירו מרגיש שהוא מתעה אותו אומר מצחק אני:

20בְּאֶ֣פֶס עֵ֖צִים תִּכְבֶּה־אֵ֑שׁ וּבְאֵ֥ין נִ֜רְגָּ֗ן יִשְׁתֹּ֥ק מָדֽוֹן:

באפס עצים: כלומר שני דברים אלו שוין כשם שבאפס עצים תכבה אש כך באין נרגן של לה"ר המסכסך בעלי ריב ישתוק מדון:

21פֶּחָ֣ם לְ֖גֶחָלִים וְעֵצִ֣ים לְאֵ֑שׁ וְאִ֥ישׁ מִ֜דְוָנִ֗ים מִדְיָנִ֗ים לְחַרְחַר־רִֽיב:

פחם לגחלים ועצים לאש: פחם של אש עשוי להבעיר גחלים עמומות ועצים עשוין להסיק אש ואיש מדון לחרחב ריב:

22דִּבְרֵ֣י נִ֖רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֜הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן:

כמתלהמים: ל' מתלחמים ורז"ל פרשו כמתלהמים כמת להם דברי המרגלים היו להם למיתה:

חדרי בטן: היא מיתת הדרוקן:

23כֶּ֣סֶף סִ֖יגִים מְצֻפֶּ֣ה עַל־חָ֑רֶשׂ שְׂפָתַ֖יִם דֹּלְקִ֣ים וְלֶב־רָֽע:

מצופה על חרש: כסיגי כסף המדובקים על החרש שצורפין אותו בו והוא מבהיק כאלו הוא כסף ואין בו תועלת כן שפתים דולקים ולב רע הרודפים אחר הבריות להסיתם בחלקות ומדברים אחד בפה ואחד בלב:

ולב רע: נראין כאוהבין והם אויבים:

24בִּשְׂפָתָו בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵ֣ר שׂוֹנֵ֑א וּ֜בְקִרְבּ֗וֹ יָשִׁ֥ית מִרְמָֽה:

ינכר שונא: בדבורו מתנכר השונא שלא יכירו שהוא שונא, דישקנוייש"ט בלעז:

25כִּֽי־יְחַנֵּ֣ן ק֖וֹלוֹ אַל־תַּֽאֲמֶן־בּ֑וֹ כִּ֤י שֶׁ֖בַע תּוֹעֵב֣וֹת בְּלִבּֽוֹ:

26תִּכַּסֶּ֣ה שִׂ֖נְאָה בְּמַשָּׁא֑וֹן תִּגָּלֶ֖ה רָעָת֣וֹ בְקָהָֽל:

תכסה שנאה: העוש' מעשיו במחשך ומכסה במשאון שהוא חושך (ס"א שואת חשך) את הדבר השנאוי להקב"ה סוף שהקב"ה מגלה רעתו בקהל שיכירו בו שהוא רשע:

27כֹּֽרֶה־שַּׁ֖חַת בָּ֣הּ יִפֹּ֑ל וְגֹ֥לֵ֥ל אֶ֜בֶן אֵלָ֥יו תָּשֽׁוּב:

כורה שחת: כגון בלעם שהשיא עצה לבלק על ישראל והפיל מהם כ"ד אלף ובא למדין לתבוע שכרו ונהרג ביד ישראל:

וגולל: כלומר סופו של המעמיד מכשול שיכשל בו:

וגולל אבן: מגללו ממקום למקום שיכשלו בו בני אדם, ואגדה פותרו באבימלך שהרג שבעים אחיו על אבן אחת וסוף מת באבן שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב ותרץ גלגלתו וגו' (שופטים ט׳:נ״ג):

28לְֽשׁוֹן־שֶׁ֖קֶר יִשְׂנָ֣א דַכָּ֑יו וּפֶ֥ה חָ֜לָ֗ק יַעֲשֶֹ֥ה מִדְחֶֽה:

ישנא דכיו: מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו שכן על לשון הרע רדף שאול לדוד והרג נוב:

ופה חלק: פה של חלקלקות:

יעשה מדחה: עושה דיחוי שדוחה את מקבלו מעל הקב"ה: