1טֽוֹב־רָ֖שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ שְׂ֜פָתָ֗יו וְה֣וּא כְסִֽיל: |
2גַּ֤ם בְּלֹא־דַ֣עַת נֶ֣פֶשׁ לֹא־ט֑וֹב וְאָ֖ץ בְּרַגְלַ֣יִם חוֹטֵֽא: |
גם בלא דעת נפש לא טוב.
אין טוב לאדם שהוא בלא תורה:
|
ואץ ברגלים חוטא.
החוטא רופס ודש העונות בעקביו ואומר קל הוא זה אעבור עליו, ורבותינו פירשו גם בלא דעת, בכופה את אשתו לתשמיש המטה בעל כרחה:
|
ואץ ברגלים חוטא.
זה הבועל ושונה, ד"א זה המהלך על גבי עשבים בשבת:
|
3אִוֶּ֣לֶת אָ֖דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ וְעַל־יְ֜הוָ֗ה יִזְעַ֥ף לִבּֽוֹ: |
אולת אדם תסלף דרכו.
בעונו בא לו הרע כי באולתו תסלף דרכו ועבר עבירו' ונפרעין ממנו ובבוא לו הצרה זועף לבו על הקב"ה וממהר אחר מדת הדין כגון אחי יוסף שאמרו מה זאת עש' אלהים לנו (בראשית מב):
|
4ה֗וֹן יֹ֖סִיף רֵעִ֣ים רַבִּ֑ים וְ֜דָ֗ל מֵרֵ֥עֵהוּ יִפָּרֵֽד: |
הון יוסיף רעים רבים.
אוהבים רבים ויש לפותרו במי שלמד תורה:
|
5עֵ֣ד שְׁ֖קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה וְיָפִ֥יחַ כְּ֜זָבִ֗ים לֹ֣א יִמָּלֵֽט: |
6רַבִּים יְחַלּ֣וּ פְנֵֽי־נָדִ֑יב וְכָל־הָ֜רֵ֗עַ לְאִ֣ישׁ מַתָּֽן: |
רבים יחלו פני נדיב וכל הרע.
הכל נעשים רעים לאיש מתן. יש לפותרו בנותני צדקה ויש לפותרו במרביצי תורה:
|
7כָּ֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ שְֹֽנֵאֻ֗הוּ אַ֤ף כִּ֣י מְ֖רֵעֵהוּ רָחֲק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ מְרַדֵּ֖ף אֲמָרִ֣ים לֹא־לוֹ־הֵֽמָּה: |
כל אחי רש.
קרוביו:
|
אף כי מרעהו רחקו.
וכל שכן מרעיו ושושביניו ואוהביו:
|
מרדף אמרים.
לא המה אומר פלוני ופלוני קרובי ופלוני ופלוני מרעי והכל דברי הבל, ויש לפותרו במי שהוא רש בתורה ובמעשים טובים:
|
מרדף אמרים.
לא המה מחזר להורות הלכ' ולאו בידו, והמדרש פותרו ביוסף שהיה מוציא על אחיו דבה ואמר לאביו שהן חשודין על אבר מן החי לכך שנאוהו ונקרא רש לפי שהיה מוציא דבת שקר עליהם. ומחזר אחר אמרים לא המה. לו קרינן ומרדף אמרים להנאתו ולענין יוסף לו המה, כי עליו חזרו דבתו הוא היה אומר שהיו אוכלים אבר מן החי והכתוב מעיד עליהם אפילו בשעת הקלקלה היו שוחטין שעיר עזים שנאמר וישחטו שעיר עזים (שם לו) הוא אמר שהיו מזלזלין בבני השפחות לכך לעבד נמכר יוסף, הוא אמר שהיו נותנים עיניהם בבנות הארץ אמר הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב לכך ותשא אשת אדוניו וגו' (שם לט) (בב"ר):
|
8קֹֽנֶה־לֵּ֖ב אֹהֵ֣ב נַפְשׁ֑וֹ שֹׁמֵ֥ר תְּ֜בוּנָ֗ה לִמְצֹא־טֽוֹב: |
9עֵ֣ד שְׁ֖קָרִים לֹ֣א יִנָּקֶ֑ה וְיָפִ֖יחַ כְּזָבִ֣ים יֹאבֵֽד: |
10לֹֽא־נָאוֶ֣ה לִכְסִ֣יל תַּעֲנ֑וּג אַ֜֗ף כִּֽי־לְעֶ֤בֶד מְשֹׁ֬ל בְּשָׂרִֽים: |
לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד.
ק"ו הוא שאין נאה שעבד ימשול בנדיבים:
|
11שֵֹ֣כֶל אָ֖דָם הֶאֱרִ֣יךְ אַפּ֑וֹ וְ֜תִפְאַרְתּ֗וֹ עֲבֹ֣ר עַל־פָּֽשַׁע: |
שכל אדם האריך אפו.
כמו להאריך, אם עשה כן שכל הוא לו:
|
ותפארתו.
הוא שיעבור על מדותיו:
|
12נַ֣הַם כַּ֖כְּפִיר זַ֣עַף מֶ֑לֶךְ וּכְטַ֖ל עַל־עֵ֣שֶׂב רְצוֹנֽוֹ: |
נהם ככפיר זעף מלך.
הקב"ה:
|
13הַוֹּ֣ת לְ֖אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וְדֶ֥לֶף טֹ֜רֵ֗ד מִדְיְנֵ֥י אִשָּֽׁה: |
ודלף טורד.
דלף גשמים היורד בבית ומטריח וטורד ליושבי הבית כך מדיני אשה רע':
|
14בַּ֣יִת וָ֖הוֹן נַחֲלַ֣ת אָב֑וֹת וּ֜מֵיְהוָ֗ה אִשָּׁ֥ה מַשְׂכָּֽלֶת: |
15עַצְלָה תַּפִּ֣יל תַּרְדֵּמָ֑ה וְנֶ֖פֶשׁ רְמִיָּ֣ה תִרְעָֽב: |
עצלה תפיל תרדמה.
העצלות מביאה לידו שינה, זו היא המליצה, אבל המשל על המתעצל בתלמודו סוף ששואלין דבר חכמה ממנו והוא נרדם:
|
ונפש רמיה תרעב.
סוף שיהא עני וכן הרמאי בתלמודו לעשות תורתו חבילות סוף שהוא ישכח:
|
16שֹׁמֵ֣ר מִ֖צְוָה שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ בּוֹזֵ֖ה דְרָכָ֣יו יָומֻֽת יָמֽוּת: |
שומר מצוה שומר נפשו בוזה דרכיו ימות.
שאינו נותן לבו לשקלן:
|
17מַלְוֵ֣ה יְ֖הוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל וּ֜גְמֻל֗וֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ: |
מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו.
כשיחלה ויטה למות צדקתו מליצה עליו לפני מדת הדין לומר העני היתה נפשו מפרכסת לצאת ברעב וזה פרנסה והחזיר' לגופה אף אני אחזיר לו נפשו:
|
18יַסֵּ֣ר בִּ֖נְךָ כִּי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְאֶל־הֲ֜מִית֗וֹ אַל־תִּשָּׂ֥א נַפְשֶֽׁךָ: |
יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך.
אל תכהו מכת מות:
|
19גְּֽרָל־גְּֽדָל־חֵ֖מָה נֹ֣שֵׂא עֹ֑נֶשׁ כִּ֥י אִם־תַּ֜צִּ֗יל וְע֣וֹד תּוֹסִֽף: |
גדל חמה נשא עונש וגו'.
אם תעביר על חמתך ותציל את שונאך אם ראית רעה באה לו עוד תוסיף ימים וטובה:
|
20שְׁמַ֣ע עֵ֖צָה וְקַבֵּ֣ל מוּסָ֑ר לְ֜מַ֗עַן תֶּחְכַּ֥ם בְּאַחֲרִיתֶֽךָ: |
21רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת יְ֜הוָ֗ה הִ֣יא תָקֽוּם: |
22תַּאֲוַ֣ת אָדָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְטֽוֹב־רָ֜שׁ מֵאִ֥ישׁ כָּזָֽב: |
תאות אדם חסדו.
עיקר שהבריות מתאוים לאדם בעבור חסדו:
|
וטוב רש מאיש כזב.
ואם איש כזב הוא ומבטיח ואינו עושה טוב איש רש ממנו:
|
23יִרְאַ֣ת יְהוָ֣ה לְחַיִּ֑ים וְשָׂבֵ֥עַ יָ֜לִ֗ין בַּל־יִפָּ֥קֶד רָֽע: |
ושבע ילין.
הירא את השם שלא יפקד בשום רעה:
|
24טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֖דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת גַּם־אֶל־פִּ֜֗יהוּ לֹ֣א יְשִׁיבֶֽנָּה: |
טמן עצל ידו בצלחת.
ביורה חמה שכשיעברוה מן האור ופינוה רקנית מחמם ידו בתוכה ודומה לו בשלו בסירות ובדודי' ובצלחות (דברי הימים ב ל״ה:י״ג) ומשום רבינו יצחק הלוי שמעתי בצלחת מלשון תרגום ויבקע וצלח בשעת הצנה והגליד על שם שהקור והגליד מבקעין וצולחים הידים, ואני שמעתי בצלחת קרע החלוק שקורין פאנדאדור"י, בלעז כלומ' טומנה בחיקו (סא"א):
|
25לֵ֣ץ תַּ֖כֶּה וּפֶ֣תִי יַעְרִ֑ם וְהוֹכִ֥יחַ לְ֜נָב֗וֹן יָבִ֥ין דָּֽעַת: |
לץ תכה ופתי יערים.
על מכות פרעה ומלחמת עמלק החכים יתרו ונתגייר:
|
26מְֽשַׁדֶּד־אָ֖ב יַבְרִ֣יחַ אֵ֑ם בֵּ֜֗ן מֵבִ֥ישׁ וּמַחְפִּֽיר: |
משדד אב יבריח אם.
מבריח אם:
|
בן מביש ומחפיר.
דרכיו ע"י שראת' שרה את בן הגר המצרית משחק לעבודת גלולים וגילוי עריות גרם זה שנשתלח' אמו וירע הדבר מאד בעיני אברהם (בראשית כא):
|
27חֲֽדַל־בְּ֖נִי לִשְׁמֹ֣עַ מוּסָ֑ר לִ֜שְׁג֗וֹת מֵֽאִמְרֵי־דָֽעַת: |
חדל בני לשמוע וגו'.
מקרא קצר הוא וזהו פירושו חדל בני לשגות מאמרי דעת בשביל לשמוע מוסר:
|
28עֵ֣ד בְּ֖לִיַּעַל יָלִ֣יץ מִשְׁפָּ֑ט וּפִ֥י רְ֜שָׁעִ֗ים יְבַלַּע־אָֽוֶן: |
עד בליעל יליץ משפט.
יעיד לאד' מליצת משפטי יסורין ומית':
|
ופי רשעים יבלע און.
האון יבלעהו:
|
29נָכ֣וֹנוּ לַלֵּצִ֣ים שְׁפָטִ֑ים וּ֜מַהֲלֻמ֗וֹת לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים: |
נכונו ללצים.
הקב"ה זימן לו שפטים של צרעת לזה הלץ המספר בלשון הרע:
|