1לְֽתַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל־תּ֜וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע: |
לתאוה יבקש נפרד.
מי שהוא נפרד מהקב"ה שלא לשמור מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסוף:
|
בכל תושיה יתגלע.
בין חכמים תגלה חרפתו, ורבותינו דרשוהו בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו שנאמר (בראשית י״ג:י״א) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן כל המקרא הזה ע"ש ניאוף נאמר וסופו נתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא יבא עמוני ומואבי (דברים כ״ג:ד׳):
|
2לֹֽא־יַחְפֹּ֣ץ כְּ֖סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֜֗י אִֽם־בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ: |
כי אם בהתגלות לבו.
כ"א בגלוי לבו הוא חפץ לגלות מה שבלבו:
|
3בְּֽבוֹא־רָ֖שָׁע בָּ֣א גַם־בּ֑וּז וְֽעִם־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה: |
ועם קלון.
תבוא חרפה מי שבוחר בקלון וניאוף חרפה היא לו:
|
4מַ֣יִם עֲ֖מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי־אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֜בֵ֗עַ מְק֣וֹר חָכְמָֽה: |
מקור חכמה.
כנחל נובע וכמים עמוקים:
|
דברי פי איש.
כל איש שבמקרא ל' גבור גדול בגבורה הוא:
|
5שְׂאֵ֣ת פְּנֵי־רָשָׁ֣ע לֹא־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֜דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט: |
שאת פני רשע לא טוב.
כאש' פירשו רבותינו לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעה"ז ונפרעין מהן לעה"ב:
|
טוב להטות צדיק במשפט.
טוב להם לצדיקים שמכריעין להם כף מאזני' לחייב' בעולם הזה ונפרעין מהן בחייהן לעולם הבא, ולפי פשוטו כמשמעו:
|
6שִׂפְתֵ֣י כְ֖סִיל יָבֹ֣אֽוּ בְרִ֑יב וּ֜פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא: |
שפתי כסיל יבואו בריב.
כל דבריו באים בלשון תגרה:
|
ופיו למהלומות יקרא.
קורא ליסורין להביאם עליו:
|
7פִּֽי־כְ֖סִיל מְחִתָּה־ל֑וֹ וּ֜שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ: |
8דִּבְרֵ֣י נִ֖רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֜הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן: |
דברי נרגן כמתלהמים.
מהלומות:
|
9גַּם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֜֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית: |
גם מתרפה במלאכתו.
פורש מן התורה והוא ת"ח:
|
לבעל משחית.
לשטן:
|
10מִגְדַּל־עֹ֖ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב: |
מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב.
והוא מתחזק:
|
11ה֣וֹן עָ֖שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֜שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ: |
וכחומה נשגבה.
עשרו לו בחדרי משכיתו מפני שהבית נרצף ברצפת אבנים הסוככים על הארץ קרוי אבן משכית:
|
12לִפְנֵי־שֶׁ֖בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה: |
13מֵשִׁ֣יב דָּ֖בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֜֗וֹ וּכְלִמָּֽה: |
14רֽוּחַ־אִ֖ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֜כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה: |
רוח איש.
רוח גבר שהוא איש גבור ואינו נותן דאגה בלבו ומקבל כל הבא עליו בשמחה ובחבה:
|
יכלכל מחלהו.
אין כחו סר מעליו:
|
15לֵ֣ב נָ֖בוֹן יִקְנֶה־דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֜כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ־דָּֽעַת: |
16מַתָּ֣ן אָ֖דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ: |
מתן אדם ירחיב.
כפשוטו, ומדרשו בנותני צדקה מדבר שמרחיב לו חלקו לע"ל וגם בחייו לפני גדולים ינחנו ואומרים עליו שהוא חשוב:
|
17צַדִּ֣יק הַרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ יּבָֽא־וּבָֽא־רֵ֜עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ: |
18מִדְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד: |
ובין עצומים יפריד.
אלו בעלי דינין כמו (ישעיה מ"ג) הגישו עצומותיהם ובמשנה שנים שנתעצמו בדין, ע"ש שבריבותם עצומות קרוים עצומים או לשון חוזק או לשון אוטם כמו עוצם עיניו (שם לג):
|
19אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת־עֹ֑ז וּ֜מִדְוָנִ֗ים וּמִדְיָנִ֗ים כִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן: |
אח נפשע מקרית עוז.
יש אח נפשע מאחיו ומאבד במרדו קרית עוז כגון לוט באברהם עשו ביעקב:
|
ומדינים כבריח ארמון.
ומריב' שביניהם מפרידתם לעולם כבריח זה שנועלים בו שערי ארמון שלא יכנסו בו:
|
20מִפְּרִ֣י פִי־אִ֖ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע: |
21מָ֣וֶת וְ֖חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֜אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ: |
ואהביה יאכל פריה.
אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעה"ז:
|
22מָצָ֣א אִ֖שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֜צ֗וֹן מֵיְהוָֽה: |
מצא אשה מצא טוב.
מצא תורה, וכמשמעו אשה טובה:
|
ויפק רצון.
ויוציא, זה פשוטו, ד"א אדם שמצא אשה ומצא טוב ויפק רצונו אותו האיש מוציא רצון מהקב"ה, רבי יוסף קרא:
|
23תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־רָ֑שׁ וְ֜עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת: |
תחנונים ידבר רש.
דרך זה בכך ודרך זה בכך למדך דרך ארץ שאע"פ שעשיר יענה עזות הרש ידבר תחנונים וכן הענין הרב לתלמיד:
|
24אִ֣ישׁ רֵ֖עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֜הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח: |
איש רעים להתרועע.
אדם שקונה לו רעים עוד יבוא יום שיצטרך להם ויקרבהו ואם תאמר מה בכך יש אוהב דבק מאח שיקרבהו יותר מקרוביו ואחיו:
|