פרק יח

1לְֽתַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל־תּ֜וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע:
לתאוה יבקש נפרד: מי שהוא נפרד מהקב"ה שלא לשמור מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסוף:
בכל תושיה יתגלע: בין חכמים תגלה חרפתו, ורבותינו דרשוהו בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו שנאמר (בראשית י״ג:י״א) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן כל המקרא הזה ע"ש ניאוף נאמר וסופו נתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא יבא עמוני ומואבי (דברים כ״ג:ד׳):
2לֹֽא־יַחְפֹּ֣ץ כְּ֖סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֜֗י אִֽם־בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ:
כי אם בהתגלות לבו: כ"א בגלוי לבו הוא חפץ לגלות מה שבלבו:
3בְּֽבוֹא־רָ֖שָׁע בָּ֣א גַם־בּ֑וּז וְֽעִם־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה:
ועם קלון: תבוא חרפה מי שבוחר בקלון וניאוף חרפה היא לו:
4מַ֣יִם עֲ֖מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי־אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֜בֵ֗עַ מְק֣וֹר חָכְמָֽה:
מקור חכמה: כנחל נובע וכמים עמוקים:
דברי פי איש: כל איש שבמקרא ל' גבור גדול בגבורה הוא:
5שְׂאֵ֣ת פְּנֵי־רָשָׁ֣ע לֹא־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֜דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט:
שאת פני רשע לא טוב: כאש' פירשו רבותינו לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעה"ז ונפרעין מהן לעה"ב:
טוב להטות צדיק במשפט: טוב להם לצדיקים שמכריעין להם כף מאזני' לחייב' בעולם הזה ונפרעין מהן בחייהן לעולם הבא, ולפי פשוטו כמשמעו:
6שִׂפְתֵ֣י כְ֖סִיל יָבֹ֣אֽוּ בְרִ֑יב וּ֜פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא:
שפתי כסיל יבואו בריב: כל דבריו באים בלשון תגרה:
ופיו למהלומות יקרא: קורא ליסורין להביאם עליו:
7פִּֽי־כְ֖סִיל מְחִתָּה־ל֑וֹ וּ֜שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ:
8דִּבְרֵ֣י נִ֖רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֜הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן:
דברי נרגן כמתלהמים: מהלומות:
9גַּם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֜֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית:
גם מתרפה במלאכתו: פורש מן התורה והוא ת"ח:
לבעל משחית: לשטן:
10מִגְדַּל־עֹ֖ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב:
מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב: והוא מתחזק:
11ה֣וֹן עָ֖שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֜שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ:
וכחומה נשגבה: עשרו לו בחדרי משכיתו מפני שהבית נרצף ברצפת אבנים הסוככים על הארץ קרוי אבן משכית:
12לִפְנֵי־שֶׁ֖בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה:
13מֵשִׁ֣יב דָּ֖בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֜֗וֹ וּכְלִמָּֽה:
14רֽוּחַ־אִ֖ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֜כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה:
רוח איש: רוח גבר שהוא איש גבור ואינו נותן דאגה בלבו ומקבל כל הבא עליו בשמחה ובחבה:
יכלכל מחלהו: אין כחו סר מעליו:
15לֵ֣ב נָ֖בוֹן יִקְנֶה־דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֜כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ־דָּֽעַת:
16מַתָּ֣ן אָ֖דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ:
מתן אדם ירחיב: כפשוטו, ומדרשו בנותני צדקה מדבר שמרחיב לו חלקו לע"ל וגם בחייו לפני גדולים ינחנו ואומרים עליו שהוא חשוב:
17צַדִּ֣יק הַרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ יּבָֽא־וּבָֽא־רֵ֜עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ:
18מִדְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד:
ובין עצומים יפריד: אלו בעלי דינין כמו (ישעיה מ"ג) הגישו עצומותיהם ובמשנה שנים שנתעצמו בדין, ע"ש שבריבותם עצומות קרוים עצומים או לשון חוזק או לשון אוטם כמו עוצם עיניו (שם לג):
19אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת־עֹ֑ז וּ֜מִדְוָנִ֗ים וּמִדְיָנִ֗ים כִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן:
אח נפשע מקרית עוז: יש אח נפשע מאחיו ומאבד במרדו קרית עוז כגון לוט באברהם עשו ביעקב:
ומדינים כבריח ארמון: ומריב' שביניהם מפרידתם לעולם כבריח זה שנועלים בו שערי ארמון שלא יכנסו בו:
20מִפְּרִ֣י פִי־אִ֖ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע:
21מָ֣וֶת וְ֖חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֜אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ:
ואהביה יאכל פריה: אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעה"ז:
22מָצָ֣א אִ֖שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֜צ֗וֹן מֵיְהוָֽה:
מצא אשה מצא טוב: מצא תורה, וכמשמעו אשה טובה:
ויפק רצון: ויוציא, זה פשוטו, ד"א אדם שמצא אשה ומצא טוב ויפק רצונו אותו האיש מוציא רצון מהקב"ה, רבי יוסף קרא:
23תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־רָ֑שׁ וְ֜עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת:
תחנונים ידבר רש: דרך זה בכך ודרך זה בכך למדך דרך ארץ שאע"פ שעשיר יענה עזות הרש ידבר תחנונים וכן הענין הרב לתלמיד:
24אִ֣ישׁ רֵ֖עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֜הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח:
איש רעים להתרועע: אדם שקונה לו רעים עוד יבוא יום שיצטרך להם ויקרבהו ואם תאמר מה בכך יש אוהב דבק מאח שיקרבהו יותר מקרוביו ואחיו: