פרק יז

1ט֤וֹב פַּ֣ת חֲ֖רֵבָה וְשַׁלְוָה־בָ֑הּ מִ֜בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי־רִֽיב:

טוב פת חריבה ושלוה בה. טוב היה להקב"ה להחריב ביתו ועירו והי' בשלוה מעבירותיהן של ישראל:

מבית מלא זבחי ריב. שהיו מקריבין זבחי ריב בביתו:

2עֶֽבֶד־מַשְׂכִּ֗יל יִ֖מְשֹׁל בְּבֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ וּבְת֥וֹךְ אַ֜חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה:

עבד משכיל וגו'. על שהשכיל נ"נ לפסוע ג' פסיעות לכבודו של הקב"ה על' לגדולה ומשל בישרא' שהובישו מעשיהם וחלק נחלתם לעיניהם, ד"א גר צדיק טוב מאזרח רשע ולע"ל יחלק שלל ונחלה בתוך ב"י שנאמר (יחזקאל יז) והיה השבט אשר גר הגר וגו':

3מַצְרֵ֣ף לַ֖כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה:

מצרף לכסף. כלי שצורפין בו כסף ועושין אותו מאפר מקלה על גבי חרס קרוי מצרף:

וכור לזהב. כלי שצורפין בו את הזהב כלי שזוקקין בו את הזהב כמו קדירה שבורה קרויה כור:

מצרף לכסף וכור לזהב. המצרף עשוי לצרוף כסף למלאכתו וכן הכור לזקק הזהב, אבל הלבבות הקב"ה זוקקן ובוחנן ויודע מחשבותן:

4מֵרַע מַקְשִׁ֣יב עַל־שְׂפַת־אָ֑וֶן שֶׁ֥קֶר מֵ֜זִין עַל־לְשׁ֥וֹן הַוֹּֽת:

מרע. רשע:

מקשיב על שפת און שקר. מקבל לשון הרע ועידי שקר:

מזין. מאזין מי שהוא משקר מאזין על לשון הוות:

5לֹעֵ֣ג לָ֖רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵֹ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֜אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה:

6עֲטֶ֣רֶת זְ֖קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם:

עטרת זקנים. כשרואי' בני בניהם הולכין בדרך טובה:

ותפארת בנים אבותם. כשאבותיה' צדיקים היא תפארת הבנים:

7לֹא־נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת־יֶ֑תֶר אַ֜֗ף כִּֽי־לְנָדִ֥יב שְׂפַת־שָֽׁקֶר:

שפת יתר. דברי גאוה:

אף כי לנדיב. וכ"ש שלא נאה שפת שקר לנדיב:

8אֶֽבֶן־חֵ֣ן הַ֖שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו אֶֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל:

אבן חן. כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו:

אבן חן. ומרגליות היא בעיניו:

אל כל אשר יפנה ישכיל. בכל מה שיבקש ממנו מצליחו:

9מְֽכַסֶּה־פֶּ֖שַׁע מְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה וְשֹׁנֶ֥ה בְ֜דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף:

מכסה פשע מבקש אהבה. אם יחטא איש לאיש וזה מכסה עליו ואיננו מזכיר לו חטאתו ואינו מראה לו פנים זועמות גורם לו שיאהב אותו:

ושונה בדבר. שנוטר איבה ומזכירו כך וכך עשית לי מיד:

מפריד אלוף. אז מפריד ממנו אלופו של עולם שהוא הקב"ה שהזהירו לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ט:י״ח):

10תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין מֵהַכּ֖וֹת כְּסִ֣יל מֵאָֽה:

תחת גערה במבין. תחת זו טעמו למעלה בתי"ו מה שאין כן בכל המקרא לכך אני אומר שהיא שם דבר כמו חתת, וכן פירושו הכנעת גערה ניכרת במבין יותר ממאה מכות שמכין את הכסיל:

11אַךְ־מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ־רָ֑ע וּמַלְאָ֥ךְ אַ֜כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח־בּֽוֹ:

אך מרי יבקש רע. כלומר מי שכל דבריו מרי וסרבנות הוא יבקש רע תמיד:

12פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ וְאַל־כְּ֜סִ֗יל בְּאִוַּלְתּֽוֹ:

פגוש דוב שכול באיש. טוב לאדם שיפגע בו דוב משכל ואל יפגע בו אחד מן הכסילים המסיתים אותו לסור מה' ומתורתו:

13מֵשִׁ֣יב רָ֖עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה לֹא־תָמ֥יּשׁ תָמ֥וּשׁ רָ֜עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ:

14פּ֣וֹטֵֽר מַ֖יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֜תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ:

פוטר מים ראשית מדון. המתחיל במריבה הוא כפותח חור בגדרי אגפי אמת המים והמים יוצאין בו, והחור הולך ומרחיב כן המדון הולך וגדל תמיד:

ולפני התגלע. קודם שתתגלע חרפתך נטוש את הריב:

15מַצְדִּ֣יק רָ֖שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑יק תּוֹעֲבַ֥ת יְ֜הוָ֗ה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם:

16לָמָּה־זֶּ֣ה מְחִ֣יר בְּיַד־כְּסִ֑יל לִקְנ֖וֹת חָכְמָ֣ה וְלֶב־אָֽיִן:

למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה. ללמוד תורה:

17בְּכָל־עֵ֖ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ וְאָ֥ח לְ֜צָרָ֗ה יִוָּלֵֽד:

בכל עת אוהב הרע. לעולם הוי אוהב רעים לקנות אוהבים:

ואח לצרה יולד. לעת הצרה יולד לך הרע כאח לעזור לך ולהשתתף בצרתך:

18אָדָ֣ם חֲסַר־לֵ֖ב תּוֹקֵ֣עַ כָּ֑ף עֹרֵ֥ב עֲ֜רֻבָּ֗ה לִפְנֵ֥י רֵעֵֽהוּ:

אדם חסר לב תוקע כף. ערבות ממון, ד"א תוקע כף לרשעים כדי ללכת בדרכיהם והרי כבר עורב ערובה לפני רעהו. כבר ערב להקב"ה לשמור מצותיו:

19אֹ֣הֵֽב פֶּ֖שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑ה מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֜תְח֗וֹ מְבַקֶּשׁ־שָֽׁבֶר:

אוהב פשע. לפשוע בחבירו:

אוהב מצה. להתקוטט ולריב:

מגביה פתחו. מדבר בגאוה כמו שמור פתחי פיך (מיכ' ז):

20עִקֶּשׁ־לֵ֖ב לֹ֣א יִמְצָא־ט֑וֹב וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֜לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה:

21יֹלֵ֣ד כְּ֖סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ וְלֹֽא־יִ֜שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל:

22לֵ֣ב שָׂ֖מֵחַ יֵיטִ֣ב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֜כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ־גָּֽרֶם:

לב שמח ייטיב גהה. כשהאדם שמח בחלקו פניו מאירין:

23שֹׁ֣חַד מֵ֖חֵיק רָשָׁ֣ע יִקָּ֑ח לְ֜הַטּ֗וֹת אַרְח֥וֹת מִשְׁפָּֽט:

שוחד מחק רשע יקח. הקב"ה מקבל דברי הכנעה ופיוס מחק הרשעי' כלומר בסתר בינו לבינם:

להטות ארחות משפט. להפוך דינו מרעה לטובה:

24אֶת־פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חָכְמָ֑ה וְעֵינֵ֥י כְ֜סִ֗יל בִּקְצֵה־אָֽרֶץ:

את פני מבין חכמה. החכמה לפני מבין הוא:

ועיני כסיל בקצה ארץ. לומר אין החכמה מצויה לפני כי רחוקה היא ממני איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים מסכת כלים ל' פרקים מסכת שבת כ"ד פרקים, אבל לחכם הוא דבר קל היום שונה שני פרקים ומחר שנים ואומר כך עשו אותן שהיו לפני מעולם:

25כַּ֣עַס לְ֖אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וּ֜מֶ֗מֶר לְיוֹלַדְתּֽוֹ:

כעס לאביו בן כסיל. כגון ירבעם כעס הוא להקב"ה:

וממר ליולדתו. לכנסת ישראל שהחטיא אותם:

26גַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא־ט֑וֹב לְהַכּ֖וֹת נְדִיבִ֣ים עַל־יֽשֶׁר:

גם ענוש לצדיק לא טוב. לא אמר הקב"ה למחות שם ישראל מעל הארץ כי לא טוב בעיניו לענוש כולם:

להכות נדיבים עלי יושר. להכות הטובים שבהם שהיו נדיבים עלי יושר שנאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל (מלכים א י״ט:י״ח):

נדיבים עלי יושר. דוגמת האמור במקום אחר ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום (ישעיהו ל״ב:ח׳) נמצא נדיב על נדיבות:

27חוֹשֵֹ֣ךְ אֲ֖מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת וְקַר יְקַר־ר֜֗וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה:

חושך אמריו. מי שהוא יודע דעת אינו מרבה בדברים:

יקר רוח. מונע דברים איש תבונה:

28גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֖חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן: