פרק טז

1לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֜מֵיְהוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן:

לאדם מערכי לב. הוא סודר עצתו ודבריו בלבו:

ומה' מענה לשון. כשבא להשיב הקב"ה משכילו בדבריו או אם זכה מזמן לו מענה טוב:

2כָּֽל־דַּרְכֵי־אִ֖ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהוָֽה:

ותוכן רוחות ה'. ומונה הלבבות מי הטוב ומי הרע:

3גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה מַעֲשֶֹ֑יךָ וְ֜יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ:

גול אל ה' מעשיך. גלגל והשלך עליו צרכיך ויכונו מחשבותיך, ד"א:

גול אל ה' מעשיך. התפלל לפניו על כל צרכיך:

ויכונו. יתבססו ויתקיימו:

4כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֖הוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם־רָ֜שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה:

כל פעל ה' למענהו. הכל עשה בשביל קילוסו כמו ענו לה' בתודה (תהלים קמז) ד"א להעיד עליו כלומר פעלו מעיד עליו על גבורותיו שניה' בהגדת תהלים:

וגם רשע. עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו:

5תּוֹעֲבַ֣ת יְ֖הוָה כָּל־גְּבַהּ־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֜יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה:

יד ליד לא ינקה. מיד ליד בא לו גמול גובה לבו:

6בְּחֶ֣סֶד וֶ֖אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֹ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֜הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע:

וביראת ה' סור מרע. על ידי יראת ה' סור מרע:

7בִּרְצ֣וֹת יְ֖הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ גַּם־א֜וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ:

ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ירצה לו שיהיו שלימים עמו:

8טוֹב־מְ֖עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֜בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט:

9לֵ֣ב אָ֖דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֜יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ:

לב אדם יחשב דרכו. ללכת דרך ישר:

וה' יכין צעדו. כמו ששנינו (שבת קד), הבא לטהר מסייעין לו:

10קֶ֤סֶם עַֽל־שִׂפְתֵי־מֶ֑לֶךְ בְּ֜מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל־פִּֽיו:

קסם על שפתי מלך. על שפתי חכם היושב בדין:

11פֶּ֤לֶס וּמֹאזְנֵ֣י מִ֖שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֜עֲשֵֹ֗הוּ כָּל־אַבְנֵי־כִֽיס:

פלס ומאזני משפט וגו'. לשלם לאדם כפעלו, משפט יישטיצ"ה בלע"ז פרעון עונות האדם בפלס ומאזנים:

מעשהו כל אבני כיס. כאשר יש באבני כיס משקלות גדולו' וקטנו' הכל לפי פעלו של אדם:

12תּוֹעֲבַ֣ת מְ֖לָכִים עֲשֹ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֜צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא:

תועבת מלכים עשות רשע. דבר תעוב הוא לדיינין ואין הגון להם לעשות רשע:

13רְצ֣וֹן מְ֖לָכִים שִׂפְתֵי־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב:

14חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה:

חמת מלך. הוא כמלאכי מות כשלוחי מיתתם:

ואיש חכם יכפרנה. יפייסנה:

15בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֜רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ:

באור פני מלך חיים. מי שהקב"ה מסבי' לו פני' חיים הוא לו לכך צריך אדם ליישר דרכו לפניו:

ורצונו כעב מלקוש. מי שהוא מרוצה לו רצונו טוב לו כעב המביא את המטר:

16קְֽנֹה־חָכְמָ֗ה מַה־טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֜ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף:

17מְסִלַּ֣ת יְ֖שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֜פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ:

18לִפְנֵי־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֜שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ:

19ט֣וֹב שְׁפַל־ר֖וּחַ אֶת־ עֲנָוִ֑ים (כתיב עניים) מֵֽחַלֵּ֥ק שָׁ֜לָ֗ל אֶת־גֵּאִֽים:

טוב שפל רוח. טוב להתחבר את ענוים ולהיו' אתם שפל רוח מהיות מחלק שלל את גאים:

20מַשְׂכִּ֣יל עַל־דָּ֖בָר יִמְצָא־ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה אַשְׁרָֽיו:

משכיל על דבר ימצא טוב. הנותן לב להתבונן על דבריו לפלס את דרכיו ימצא טוב:

ובוטח בה' אשריו. כשהוא מפלס דרכיו ורואה בה מצוה שיש בה סכנה או חסרון כיס ובוטח בהקב"ה ועושה הטוב:

אשריו. הן אשוריו שלו:

21לַחֲכַם־לֵ֖ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֜פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח:

לחכם לב יקרא נבון. שלמד חכמה מרבו יקרא נבון סופו שיהיה נבון בדברים מפולפל בחכמתו ויקראו אותו נבון:

ומתק שפתים יוסיף לקח. כשאדם מטעים דבריו לתלמיד וממתיק דבריו בטעמים יוסיף לקח:

22מְק֣וֹר חַ֖יִּים שֵֹ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת:

מקור חיים שכל. לבעליו וכן פתרון המקרא שכל הבעלים מקור חיים הוא לו:

ומוסר אוילים אולת. יסורי אוילים ע"י אולת באים להם וכן משמעו האולת יסורין הוא לאוילים:

23לֵ֣ב חָ֖כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־שְׂ֜פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח:

לב חכם ישכיל פיהו. לבו מלמד את פיו לדבר צחות (ועל שפתיו יוסיף לבו לקח):

24צוּף־דְּ֖בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֜נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם:

צוף דבש. מתוק דבש, ברישק"ה בלע"ז:

אמרי נועם. דברי תורה:

25יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֖שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֜אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת:

יש דרך. שהוא ישר לפני איש:

26נֶ֣פֶשׁ עָ֖מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ:

עמלה לו. לצרכו הוא עמל:

כי אכף עליו פיו. כשפיהו כופהו ותובע לו מאכל אז עמלו עומדת לו שאכל מה שעמל כבר:

27אִ֣ישׁ בְּ֖לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־ שְׂ֝פָת֗וֹ (כתיב שפתיו) כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת:

כורה רעה. בלבו חורש הרע:

ועל. שפתיו כאש צרבת הרעה כאש שורפת על שפתיו עד שמוציאה בפיו וגומרה:

כאש צרבת. שורפת כמו (יחזקאל כ״א:ג׳) ונצרבו בה כל פנים:

28אִ֣ישׁ תַּ֖הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֜נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף:

ונרגן מפריד אלוף. וע"י ריגונו ותרעומתו מפריד ממנו אלופו של עולם:

29אִ֣ישׁ חָ֖מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֜הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב:

30עֹצֶ֣ה עֵ֖ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֜פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה:

עוצה עיניו. ל' קריצה וכן איעצה עליך עיני (תהילים ל״ב:ח׳):

כלה רעה. כמו כי כלתה אליו הרעה וגומר וגורם לבא רעה לעולם:

31עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֜דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא:

בדרך צדקה תמצא. ע"י הצדקה מאריכין ימיהם:

32ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֖פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמשֵׁ֥ל בְּ֜רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר:

ומושל ברוחו. כובש את יצרו:

33בַּחֵיק יוּטַ֣ל אֶת־הַגּוֹרָ֑ל וּ֜מֵיְהוָ֗ה כָּל־מִשְׁפָּטֽוֹ:

בחיק יוטל את הגורל. בינו לבין עצמו אדם מטיל גורל:

ומה' כל משפטו. לברור לכל אחד ואחד חלקו: