פרק י

1מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה פ בֵּ֣ן חָ֖כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֜סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ:
משלי שלמה בן חכם ישמח אב.  זה הקב"ה, ד"א אביו ממש:
ובן כסיל תוגת אמו.  תמיד הוא עם אמו בבית ורואה את שטותו ומצירה, ולפי המשל בן כסיל כמו ירבעם בן נבט תוגת אמו תוגת כניסיותו:
2לֹא־י֖וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֜צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת:
לא יועילו אוצרות רשע.  שהיה משתבח בעשרו שנאמר (הושע י"ב) ויאמר אפרים אך עשרתי וגומר:
וצדקה תציל ממות.  וא"ת צדיק שיבזבז נכסיו לצדקה מהיכן יתפרנס:
3לֹֽא־יַרְעִ֣יב יְ֖הוָה נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף:
לא ירעיב ה' נפש צדיק, והות רשעים יהדוף.  ידחוף אותם ותפול:
4רָ֗אשׁ עֹשֶֹ֥ה כַף־רְמִיָּ֑ה וְיַ֖ד חָרוּצִ֣ים תַּעֲשִֽׁיר:
ראש עושה כף רמיה.  מי שעני בתורה מורה הוראות שקר:
כף רמיה.  מאזנים של רמיה לפי פשוטו משמע בתגרים:
ויד חרוצים.  ישרים שחורצים דבר באמתו ומשפטו בלא עולה:
5אֹגֵ֣ר בַּ֖קַּיִץ בֵּ֣ן מַשְׂכִּ֑יל נִרְדָּ֥ם בַּ֜קָּצִ֗יר בֵּ֣ן מֵבִֽישׁ:
6בְּרָכוֹת לְרֹ֣אשׁ צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֜שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס:
ופי רשעים יכסה חמס.  החמס יכסה על פיהם ויהרגם:
7זֵ֣כֶר צַ֖דִּיק לִבְרָכָ֑ה וְשֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב:
זכר צדיק לברכה.  המזכיר צדיק מברכו:
ושם רשעים ירקב.  רקבון עולה בשמם שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאליו:
8חֲכַם־לֵ֖ב יִקַּ֣ח מִצְוֹ֑ת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֜פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט:
חכם לב יקח מצות.  משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' (שמות י״ג:י״ט):
ואויל שפתים ילבט.  ל' יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים (במדבר י״א:א׳) אמרו כמה נתלבטנו בדרך:
9הוֹלֵ֣ךְ בַּ֖תֹּם יֵ֣לֶךְ בֶּ֑טַח וּמְעַקֵּ֥שׁ דְּ֜רָכָ֗יו יִוָּדֵֽעַ:
ומעקש דרכיו יודע.  ישבר ויתיסר כמו ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח׳:ט״ז):
10קֹ֣רֵֽץ עַ֖יִן יִתֵּ֣ן עַצָּ֑בֶת וֶאֱוִ֥יל שְׂ֜פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט:
קורץ עין יתן עצבת.  זה המסית אדם בקריצותיו לרעה:
11מְק֣וֹר חַ֖יִּים פִּ֣י צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֜שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס:
מקור חיים פי צדיק ופי רשעים וגו'.  פיהם יכסה חמס שבלבם שמחליקין את שפתיהם ושנאה טמונה בלבם ואין פתרון מקרא זה דומה לפתרון העליון והענין יורה עליהם:
12שִׂנְאָה תְּעוֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים וְעַ֥ל כָּל־פְּ֜שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה:
שנאה תעורר מדנים.  אפילו עבירה שנתנה לשכחה נזכרת ע"י מרבית עוונות באה שנאה אחרונה ומעוררתן שכן יחזקאל הוכיח את ישראל על עבירות מצרים ואומר להם איש את שקוצי עיניו השליכו וגו' (יחזקאל כ) כמה (שנים היתה) שנאה זו כבושה ולא הזכיר' להם הקב"ה עד עכשיו שהרבו עבירות על פשעיהם:
ועל כל פשעים תכסה אהבה.  כשישראל מטיבים מעשיהם הקב"ה מכסה על פשעיהם:
13בְּשִׂפְתֵ֣י נָ֖בוֹן תִּמָּצֵ֣א חָכְמָ֑ה וְ֜שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו חֲסַר־לֵֽב:
בשפתי נבון תמצא חכמה.  כשאדם מוכיח לנבון משיב לו חטאתי כגון דוד שאמר לנתן חטאתי (שמואל ב י״ב:י״ג):
ושבט לגו חסר לב.  אבל חסר לב אינו שומע עד שילקה כמו פרעה:
14חֲכָמִ֥ים יִצְפְּנוּ־דָ֑עַת וּפִֽי־אֱ֜וִיל מְחִתָּ֥ה קְרֹבָֽה:
חכמים יצפנו דעת.  ישמרוהו בלבם שלא ישכחוהו:
15ה֣וֹן עָ֖שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ מְחִתַּ֖ת דַּלִּ֣ים רֵישָֽׁם:
הון עשיר.  בתורה:
קרית עוזו.  היא לו:
מחתת דלים רישם.  עניותם שלא עסקו בתורה היא מחיתתם:
16פְּעֻלַּ֣ת צַדִּ֣יק לְחַיִּ֑ים תְּבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע לְחַטָּֽאת:
פעולת צדיק לחיים.  כמשמעו, ומדרש אגדה שלמה עשה פעולת המקדש לחייהם של ישראל לכפרתן:
ותבואת רשע.  תבואתו (ס"א הבאתו) של מנשה שהכניס בו הסמל היא היתה לחטאת:
17אֹ֣רַח לְ֖חַיִּים שׁוֹמֵ֣ר מוּסָ֑ר וְעוֹזֵ֖ב תּוֹכַ֣חַת מַתְעֶֽה:
אורח לחיים.  השומר מוסר היא הדרך לחיים:
ועוזב תוכחת מתעה.  את עצמו ואת אחרים:
18מְכַסֶּ֣ה שִׂ֖נְאָה שִׂפְתֵי־שָׁ֑קֶר וּמוֹצִ֥א דִ֜בָּ֗ה ה֣וּא כְסִֽיל:
מכסה שנאה שפתי שקר.  החונף שפתיו שקר ומכסה שנאה בלבו:
ומוציא דבה הוא כסיל.  לעז שיהו אנשים דובבין בו על חבירו:
19בְּרֹ֣ב דְּ֖בָרִים לֹ֣א יֶחְדַּל־פָּ֑שַׁע וְחֹשֵֹ֖ךְ שְׂפָתָ֣יו מַשְׂכִּֽיל:
ברוב דברים לא יחדל פשע.  המרבה דברים מביא חטא:
וחושך שפתיו.  הוא המשכיל:
20כֶּ֣סֶף נִ֖בְחָר לְשׁ֣וֹן צַדִּ֑יק לֵ֖ב רְשָׁעִ֣ים כִּמְעָֽט:
כסף נבחר לשון צדיק.  שיודע להוכיח:
לב רשעים כמעט.  שאינו שומע לתוכחת צדיק ומדרש רבי תנחומא אומר על עדו הנביא נאמר שקרא על המזבח בבית אל וירבעם אע"פ שיבשה ידו לא קבל תוכחה שנאמר חל נא את פני ה' אלהיך וגו' (מלכים א י״ג:ו׳) ולא אלהי ואומר ותשב ידו כבראשונה (שם) עומד ומקטיר לעבודת גלולים ואף בסוף כן:
21שִׂפְתֵ֣י צַ֖דִּיק יִרְע֣וּ רַבִּ֑ים וֶֽ֜אֱוִילִ֗ים בַּחֲסַר־לֵ֥ב יָמֽוּתוּ:
שפתי צדיק ירעו רבים וגו'.  שרבים אוכלים בזכותו ובתפלתו:
22בִּרְכַּ֣ת יְ֖הוָה הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא־יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ:
ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה.  אין צריך להתייגע להעשיר בו די בברכה מה שהוא מברכו:
23כִּשְׂח֣וֹק לִ֖כְסִיל עֲשֹ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֜חָכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה:
כשחוק לכסיל עשות זמה.  עצת חטאים:
וחכמה.  כשחוק לאיש תבונה. כלומר קלה היא בעיניו לעשות:
24מְגוֹרַ֣ת רָ֖שָׁע הִ֣יא תְבוֹאֶ֑נּוּ וְתַאֲוַ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִתֵּֽן:
מגורת רשע.  מה שהוא ירא יבא לו דור הפלגה יראו ואמרו (בראשית י) פן נפוץ וסופן כתיב ויפץ ה' אותם משם (שם):
ותאות צדיקים יתן.  מי שבידו ליתנה (לתת):
25כַּעֲב֣וֹר ס֖וּפָה וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְ֜צַדִּ֗יק יְס֣וֹד עוֹלָֽם:
כעבור סופה ואין רשע.  פתאום בא עברת רוח סערה נכרת הרשע ממקומו:
26כַּחֹ֤מֶץ לַשִּׁנַּ֗יִם וְכֶעָשָׁ֥ן לָעֵינָ֑יִם כֵּ֥ן הֶ֜עָצֵ֗ל לְשֹׁלְחָֽיו:
27יִרְאַ֣ת יְ֖הוָה תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה:
28תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד:
תוחלת צדיקים שמחה.  סופה מתקיימת ושמחים:
ותקות רשעים תאבד.  כי לא תבא:
29מָע֣וֹז לַ֖תֹּם דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֑ה וּ֜מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן:
מעוז לתום דרך ה' ומחתה.  היא לפועלי און שאינן הולכין בה והיא נפרעת מהם:
30צַדִּ֣יק לְעוֹלָ֣ם בַּל־יִמּ֑וֹט וּ֜רְשָׁעִ֗ים לֹ֣א יִשְׁכְּנוּ־אָֽרֶץ:
צדיק לעולם בל ימוט.  כשהוא מט אין מוטתו מוטת עולם כי יפול וקם:
31פִּֽי־צַ֖דִּיק יָנ֣וּב חָכְמָ֑ה וּלְשׁ֥וֹן תַּ֜הְפֻּכ֗וֹת תִּכָּרֵֽת:
פי צדיק ינוב חכמה.  ידבר לשון ניב שפתים (ישעיה נ"ז):
32שִׂפְתֵ֣י צַ֖דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֜שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת:
שפתי צדיק ידעון רצון.  יודעים לרצות ולפייס את בוראם ויודעים לרצות את הבריות ולהטיל שלום ביניהם: