פרק ט

1חָכְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה:

חכמות בנתה ביתה. בחכמה בנה הקב"ה את העולם:

חצבה עמודיה שבעה. שבעת ימי בראשית, ד"א ז' ספרים שיש בתורה ויהי בנסוע הארון ספר לעצמו במסכת שבת:

2טָבְחָ֣ה טִ֖בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֜֗ף עָֽרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ:

טבחה טבחה מסכה יינה. מזגם במים כמו יין חזק שאינו ראוי לשתות חי:

אף ערכה שלחנה. כל יצירת לח ויבש:

3שָֽׁלְחָ֣ה נַעֲרֹתֶ֣יהָ תִקְרָ֑א עַל־גַּ֜פֵּ֗י מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת:

שלחה נערותיה. אדם וחוה, ד"א משה ואהרן:

4מִי־פֶ֖תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה חֲסַר־לֵ֜֗ב אָ֣מְרָה לּֽוֹ:

מי פתי יסור הנה. וילמוד אותי ויחכם:

5לְכוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י וּ֜שְׁת֗וּ בְּיַ֣יִן מָסָֽכְתִּי:

לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. ביין שמזגתי:

6עִזְב֣וּ פְתָאיִ֣ם וִֽחְי֑וּ וְ֜אִשְׁר֗וּ בְּדֶ֣רֶךְ בִּינָֽה:

עזבו פתאים וחיו. את דרך הפתיות:

ואשרו. לשון פעם כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א):

7יֹ֤סֵ֨ר לֵ֗ץ לֹקֵ֣חַֽ ל֣וֹ קָל֑וֹן וּמוֹכִ֖יחַ לְרָשָׁ֣ע מוּמֽוֹ:

ומוכיח לרשע מומו. מום הוא למוכיח שזה מחרפו ואינו שומע לו זו היא אזהרה שאסור לדבר עם המסיתים מדרך הישרה אפילו להוכיחם ולקרבם:

8אַל־תּ֣וֹכַח לֵ֖ץ פֶּן־יִשְׂנָאֶ֑ךָּ הוֹכַ֥ח לְ֜חָכָ֗ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ:

9תֵּ֣ן לְ֖חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד הוֹדַ֥ע לְ֜צַדִּ֗יק וְי֣וֹסֶף לֶֽקַח:

תן לחכם ויחכם עוד. לתלמיד הגון (שנה) ומדרש אגדה נאמר לנח מכל הבהמה הטהורה וגו' (בראשית ו׳:י״ג) וכשיצא ויקח מכל הבהמה וגו' (שם) אמר מה ראה הקב"ה להרבות באלו אלא שרצה שאקריב לו מהן:

הודע לצדיק. חכמה והוא יוסף לקח. מדעתו ועל שמועתו:

10תְּחִלַּ֣ת חָ֖כְמָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְדַ֖עַת קְדשִׁ֣ים בִּינָֽה:

תחלת חכמה יראת ה', ודעת קדושים. היא עיקר הבינה:

11כִּי־בִ֖י יִרְבּ֣וּ יָמֶ֑יךָ וְיוֹסִ֥יפוּ לְּ֜ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים:

ויוסיפו לך שנות חיים. שנים של חיים הם של פרנסה ועושר:

12אִם־חָ֖כַמְתָּ חָכַ֣מְתָּ לָּ֑ךְ וְ֜לַ֗צְתָּ לְֽבַדְּךָ֥ תִשָּֽׂא:

13אֵ֣שֶׁת כְּ֖סִילוּת הֹֽמִיָּ֑ה פְּ֜תַיּ֗וּת וּבַל־יָ֥דְעָה מָּֽה:

14וְֽיָשְׁבָה לְפֶ֣תַח בֵּיתָ֑הּ עַל־כִּ֜סֵּ֗א מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת:

15לִקְרֹ֥א לְעֹֽבְרֵי־דָ֑רֶךְ הַֽ֜מְיַשְּׁרִ֗ים אֹֽרְחוֹתָֽם:

16מִי־פֶ֖תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה וַחֲסַר־לֵ֗ב וְאָ֣מְרָה לּֽוֹ:

חסר לב, ואמרה לו. הדברים הללו, מה אמרה לו:

17מַֽיִם־גְּנוּבִ֥ים יִמְתָּ֑קוּ וְלֶ֖חֶם סְתָרִ֣ים יִנְעָֽם:

מים גנובים ימתקו. אין טעם ביאת פנויה כטעם א"א אף לענין המצוה מים גנובים ימתקו שהיו יראים לעשות בגלוי ועושין בסתר:

18וְֽלֹא־יָ֖דַע כִּֽי־רְפָאִ֣ים שָׁ֑ם בְּעִמְקֵ֖י שְׁא֣וֹל קְרֻאֶֽיהָ: