פרק ז

1בְּנִי שְׁמֹ֣ר אֲמָרָ֑י וּ֜מִצְו‍ֹתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ:
2שְׁמֹ֣ר מִצְו‍ֹתַ֣י וֶחְיֵ֑ה וְ֜תוֹרָתִ֗י כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֶֽיךָ:
ותורתי כאישון עיניך: שחור של עין שהוא דומה לחשך כמו אישון לילה:
3קָשְׁרֵ֥ם עַל־אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ כָּ֜תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ:
4אֱמֹ֣ר לַֽ֖חָכְמָה אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ וּ֜מֹדָע לַבִּינָ֥ה תִקְרָֽא:
(אחותי את: קרבנה אליך):
ומודע: קרוב כמו בועז מודעתנו קרובנו (רות ג) כלומר קרבנה אצלך תמיד:
5לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֜נָּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה:
6כִּי בְּחַלּ֣וֹן בֵּיתִ֑י בְּעַ֖ד אֶשְׁנַבִּ֣י נִשְׁקָֽפְתִּי:
7וָאֵ֤רֶא בַפְּתָאיִ֗ם אָ֘בִ֤ינָה בַבָּנִ֗ים נַ֣עַר חֲסַר־לֵֽב:
אבינה: הבחנתי וראיתי:
8עֹבֵ֣ר בַּ֖שּׁוּק אֵ֣צֶל פִּנָּ֑הּ וְדֶ֖רֶךְ בֵּיתָ֣הּ יִצְעָֽד:
אצל פנה: פנה של זונה ועבודת גילולים:
9בְּנֶֽשֶׁף־בְּעֶ֥רֶב י֑וֹם בְּאִישׁ֥וֹן לַ֜֗יְלָה וַאֲפֵלָֽה:
10וְהִנֵּ֣ה אִ֖שָּׁה לִקְרָאת֑וֹ שִׁ֥ית ז֜וֹנָ֗ה וּנְצֻ֥רַת לֵֽב:
והנה אשה: כמשמעה, ד"א אחד מן אפיקורסים:
שית זונה: כמו שתותיהם (שמואל ב' י') כלומר ערות זונה:
ונצורת לב: כמו עיר נצורה (ישעיה א) המוקפת כרכום וכן לבה של זו מזקפת זימה אולת:
11הֹמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת בְּ֜בֵיתָ֗הּ לֹא־יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ:
וסוררת: סרה מן הדרך:
12פַּ֤עַם בַּח֗וּץ פַּ֥עַם בָּרְחֹב֑וֹת וְאֵ֖צֶל כָּל־פִּנָּ֣ה תֶאֱרֹֽב:
13וְהֶחֱזִ֣יקָה בּ֖וֹ וְנָ֣שְׁקָה־לּ֑וֹ הֵעֵ֥זָה פָ֜נֶ֗יהָ וַתֹּ֣אמַר לֽוֹ:
14זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֣ים עָלָ֑י הַ֜יּ֗וֹם שִׁלַּ֥מְתִּי נְדָרָֽי:
זבחי שלמים עלי: כלומר סעודה גדולה הכינותי כי היום הקרבתי נדרי ושלמי:
15עַל־כֵּ֖ן יָצָ֣אתִי לִקְרָאתֶ֑ךָ לְשַׁחֵ֥ר פָּ֜נֶ֗יךָ וָאֶמְצָאֶֽךָּ:
ואמצאך: כדי שאמצאך:
16מַרְבַדִּים רָבַ֣דְתִּי עַרְשִֹ֑י חֲ֜טֻב֗וֹת אֵט֥וּן מִצְרָֽיִם:
מרבדים: בגדי חופש ונוי ודוגמתו בסוף הספר שנאמר מרבדים עשתה לה:
רבדתי ערשי: קשטתי:
חטובות אטון מצרים: מהוללות בגדי כלי פשתן חשובין הבאים ממצרים ששם הפשתן מצוי כדכתב בספר (ישעיהו י״ט:ט׳) ובושו עובדי פשתים:
אטון: תרגום מיתריהם אטוניהון:
17נַ֥פְתִּי מִשְׁכָּבִ֑י מֹ֥ר אֲ֜הָלִ֗ים וְקִנָּמֽוֹן:
נפתי משכבי: הנפתי הריח כמניף בסודר בבית הבושם להביא הריח מלמעלה למטה, ודונש פי' לשון קטור ואמר שאין לו דמיון:
18לְכָ֤ה נִרְוֶ֣ה דֹ֖דִים עַד־הַבֹּ֑קֶר נִ֜תְעַלְּסָ֗ה בָּאֳהָבִֽים:
19כִּ֤י אֵ֣ין הָאִ֣ישׁ בְּבֵית֑וֹ הָ֜לַ֗ךְ בְּדֶ֣רֶךְ מֵרָחֽוֹק:
כי אין האיש בביתו: ראיתם שסילק הקב"ה שכינתו וכל טוב נתן לעו"ג:
20צְֽרוֹר־הַ֖כֶּסֶף לָקַ֣ח בְּיָד֑וֹ לְי֥וֹם הַ֜כֵּ֗סֶא יָבֹ֥א בֵיתֽוֹ:
צרור הכסף: הטובים שבהם הרג:
ליום הכסא: לזמן המועד הקבוע וכן בכסה ליום חגנו (תהילים פ״א:ד׳):
21הִטַּתּוּ בְּרֹ֣ב לִקְחָ֑הּ בְּחֵ֥לֶק שְׂ֜פָתֶ֗יהָ תַּדִּיחֶֽנּוּ:
הטתו: לאותו חסר לב אליה:
ברוב לקחה: שהיא למודה להרגיל בכך אנשים:
בחלק שפתיה: בדבור חלקלק תדיחנו מן הדרך:
22ה֤וֹלֵ֥ךְ אַחֲרֶ֗יהָ פִּ֫תְאֹ֥ם כְּ֖שׁוֹר אֶל־טֶ֣בַח יָב֑וֹא וּ֜כְעֶ֗כֶס אֶל־מוּסַ֥ר אֱוִֽיל:
וכעכס: זה ארס נחש:
אל מוסר אויל: כנחש הממהר לרוץ בשליחות הקב"ה ליסר האויל המחויב למקום ב"ה כן זה רץ אחריה עד שנכשל בה ויפלח חצה את כבדו:
23עַ֤ד יְפַלַּ֪ח חֵ֡ץ כְּֽבֵד֗וֹ כְּמַהֵ֣ר צִפּ֣וֹר אֶל־פָּ֑ח וְלֹֽא־יָ֜דַ֗ע כִּֽי־בְנַפְשׁ֥וֹ הֽוּא:
כמהר צפור: לרוץ אל הפח ואינו יודע כי הפח נפרש שם בנפשו של צפור:
24וְעַתָּ֣ה בָ֖נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְ֜הַקְשִׁ֗יבוּ לְאִמְרֵי־פִֽי:
25אַל־יֵ֣שְׂטְ אֶל־דְּרָכֶ֣יהָ לִבֶּ֑ךָ אַל־תֵּ֜תַע בִּנְתִיבוֹתֶֽיהָ:
26כִּֽי־רַבִּ֣ים חֲלָלִ֣ים הִפִּ֑ילָה וַ֜עֲצֻמִ֗ים כָּל־הֲרֻגֶֽיהָ:
27דַּרְכֵ֣י שְׁא֣וֹל בֵּיתָ֑הּ יֹ֜רְד֗וֹת אֶל־חַדְרֵי־מָֽוֶת: