פרק ז

1בְּנִי שְׁמֹ֣ר אֲמָרָ֑י וּ֜מִצְו‍ֹתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ:

2שְׁמֹ֣ר מִצְו‍ֹתַ֣י וֶחְיֵ֑ה וְ֜תוֹרָתִ֗י כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֶֽיךָ:

ותורתי כאישון עיניך. שחור של עין שהוא דומה לחשך כמו אישון לילה:

3קָשְׁרֵ֥ם עַל־אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ כָּ֜תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ:

4אֱמֹ֣ר לַֽ֖חָכְמָה אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ וּ֜מֹדָע לַבִּינָ֥ה תִקְרָֽא:

(אחותי את. קרבנה אליך):

ומודע. קרוב כמו בועז מודעתנו קרובנו (רות ג) כלומר קרבנה אצלך תמיד:

5לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה מִ֜נָּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה:

6כִּי בְּחַלּ֣וֹן בֵּיתִ֑י בְּעַ֖ד אֶשְׁנַבִּ֣י נִשְׁקָֽפְתִּי:

7וָאֵ֤רֶא בַפְּתָאיִ֗ם אָ֘בִ֤ינָה בַבָּנִ֗ים נַ֣עַר חֲסַר־לֵֽב:

אבינה. הבחנתי וראיתי:

8עֹבֵ֣ר בַּ֖שּׁוּק אֵ֣צֶל פִּנָּ֑הּ וְדֶ֖רֶךְ בֵּיתָ֣הּ יִצְעָֽד:

אצל פנה. פנה של זונה ועבודת גילולים:

9בְּנֶֽשֶׁף־בְּעֶ֥רֶב י֑וֹם בְּאִישׁ֥וֹן לַ֜֗יְלָה וַאֲפֵלָֽה:

10וְהִנֵּ֣ה אִ֖שָּׁה לִקְרָאת֑וֹ שִׁ֥ית ז֜וֹנָ֗ה וּנְצֻ֥רַת לֵֽב:

והנה אשה. כמשמעה, ד"א אחד מן אפיקורסים:

שית זונה. כמו שתותיהם (שמואל ב' י') כלומר ערות זונה:

ונצורת לב. כמו עיר נצורה (ישעיה א) המוקפת כרכום וכן לבה של זו מזקפת זימה אולת:

11הֹמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת בְּ֜בֵיתָ֗הּ לֹא־יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ:

וסוררת. סרה מן הדרך:

12פַּ֤עַם בַּח֗וּץ פַּ֥עַם בָּרְחֹב֑וֹת וְאֵ֖צֶל כָּל־פִּנָּ֣ה תֶאֱרֹֽב:

13וְהֶחֱזִ֣יקָה בּ֖וֹ וְנָ֣שְׁקָה־לּ֑וֹ הֵעֵ֥זָה פָ֜נֶ֗יהָ וַתֹּ֣אמַר לֽוֹ:

14זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֣ים עָלָ֑י הַ֜יּ֗וֹם שִׁלַּ֥מְתִּי נְדָרָֽי:

זבחי שלמים עלי. כלומר סעודה גדולה הכינותי כי היום הקרבתי נדרי ושלמי:

15עַל־כֵּ֖ן יָצָ֣אתִי לִקְרָאתֶ֑ךָ לְשַׁחֵ֥ר פָּ֜נֶ֗יךָ וָאֶמְצָאֶֽךָּ:

ואמצאך. כדי שאמצאך:

16מַרְבַדִּים רָבַ֣דְתִּי עַרְשִֹ֑י חֲ֜טֻב֗וֹת אֵט֥וּן מִצְרָֽיִם:

מרבדים. בגדי חופש ונוי ודוגמתו בסוף הספר שנאמר מרבדים עשתה לה:

רבדתי ערשי. קשטתי:

חטובות אטון מצרים. מהוללות בגדי כלי פשתן חשובין הבאים ממצרים ששם הפשתן מצוי כדכתב בספר (ישעיהו י״ט:ט׳) ובושו עובדי פשתים:

אטון. תרגום מיתריהם אטוניהון:

17נַ֥פְתִּי מִשְׁכָּבִ֑י מֹ֥ר אֲ֜הָלִ֗ים וְקִנָּמֽוֹן:

נפתי משכבי. הנפתי הריח כמניף בסודר בבית הבושם להביא הריח מלמעלה למטה, ודונש פי' לשון קטור ואמר שאין לו דמיון:

18לְכָ֤ה נִרְוֶ֣ה דֹ֖דִים עַד־הַבֹּ֑קֶר נִ֜תְעַלְּסָ֗ה בָּאֳהָבִֽים:

19כִּ֤י אֵ֣ין הָאִ֣ישׁ בְּבֵית֑וֹ הָ֜לַ֗ךְ בְּדֶ֣רֶךְ מֵרָחֽוֹק:

כי אין האיש בביתו. ראיתם שסילק הקב"ה שכינתו וכל טוב נתן לעו"ג:

20צְֽרוֹר־הַ֖כֶּסֶף לָקַ֣ח בְּיָד֑וֹ לְי֥וֹם הַ֜כֵּ֗סֶא יָבֹ֥א בֵיתֽוֹ:

צרור הכסף. הטובים שבהם הרג:

ליום הכסא. לזמן המועד הקבוע וכן בכסה ליום חגנו (תהילים פ״א:ד׳):

21הִטַּתּוּ בְּרֹ֣ב לִקְחָ֑הּ בְּחֵ֥לֶק שְׂ֜פָתֶ֗יהָ תַּדִּיחֶֽנּוּ:

הטתו. לאותו חסר לב אליה:

ברוב לקחה. שהיא למודה להרגיל בכך אנשים:

בחלק שפתיה. בדבור חלקלק תדיחנו מן הדרך:

22ה֤וֹלֵ֥ךְ אַחֲרֶ֗יהָ פִּ֫תְאֹ֥ם כְּ֖שׁוֹר אֶל־טֶ֣בַח יָב֑וֹא וּ֜כְעֶ֗כֶס אֶל־מוּסַ֥ר אֱוִֽיל:

וכעכס. זה ארס נחש:

אל מוסר אויל. כנחש הממהר לרוץ בשליחות הקב"ה ליסר האויל המחויב למקום ב"ה כן זה רץ אחריה עד שנכשל בה ויפלח חצה את כבדו:

23עַ֤ד יְפַלַּ֪ח חֵ֡ץ כְּֽבֵד֗וֹ כְּמַהֵ֣ר צִפּ֣וֹר אֶל־פָּ֑ח וְלֹֽא־יָ֜דַ֗ע כִּֽי־בְנַפְשׁ֥וֹ הֽוּא:

כמהר צפור. לרוץ אל הפח ואינו יודע כי הפח נפרש שם בנפשו של צפור:

24וְעַתָּ֣ה בָ֖נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְ֜הַקְשִׁ֗יבוּ לְאִמְרֵי־פִֽי:

25אַל־יֵ֣שְׂטְ אֶל־דְּרָכֶ֣יהָ לִבֶּ֑ךָ אַל־תֵּ֜תַע בִּנְתִיבוֹתֶֽיהָ:

26כִּֽי־רַבִּ֣ים חֲלָלִ֣ים הִפִּ֑ילָה וַ֜עֲצֻמִ֗ים כָּל־הֲרֻגֶֽיהָ:

27דַּרְכֵ֣י שְׁא֣וֹל בֵּיתָ֑הּ יֹ֜רְד֗וֹת אֶל־חַדְרֵי־מָֽוֶת: