פרק קכד

1שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד לוּלֵ֣י יְ֖הֹוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ יֹֽאמַר־נָ֥א יִשְׂרָאֵֽל:
2לוּלֵ֣י יְ֖הֹוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם:
3אֲזַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּֽחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ:
בחרות אפם בנו: כשחרה אפם בנו. בחרות. כמו בעשות:
4אֲזַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֜֗חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ:
נחלה: לשון חולי:
5אֲזַי עָבַ֣ר עַל־נַפְשֵׁ֑נוּ הַ֜מַּ֗יִם הַזֵּֽידוֹנִֽים:
6בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֑ה שֶׁלֹּ֖א נְתָנָ֥נוּ טֶ֜֗רֶף לְשִׁנֵּיהֶֽם:
7נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֘ מִפַּ֪ח יֽ֫וֹקְשִׁ֥ים הַפַּ֥ח נִ֜שְׁבָּ֗ר וַֽאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ:
נפשינו [ כצפור ] נמלטה: מהם כצפור אשר נמלטה מפח יוקשים:
8עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה עֹ֜שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ: