| 1לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר חֶֽסֶד־וּמִשְׁפָּ֥ט אָשִׁ֑ירָה לְךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֲזַמֵּֽרָה: |
| חסד ומשפט אשירה.
כשאתה עושה עמי חסד אקלסך ברוך הטוב והמטיב וכשאתה עושה בי משפט אני אשיר ברוך דיין האמת בין כך ובין כך לך ה' אזמרה:
|
| 2אַשְׂכִּ֚ילָה | בְּדֶ֬רֶךְ תָּמִ֗ים מָ֖תַי תָּב֣וֹא אֵלָ֑י אֶתְהַלֵּ֥ךְ בְּתָם־לְ֜בָבִ֗י בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִֽי: |
| אשכילה.
אתן לב על דרך התמים:
|
| מתי תבא אלי.
הדרך הישרה להתהלך בה ואתהלך בתם לבבי אף בקרב ביתי בהצנע כמו בפרהסיא:
|
| 3לֹֽא־אָשִׁ֨ית | לְנֶ֥גֶד עֵינַ֗י דְּֽבַר־בְּלִ֫יָּ֥עַל עֲשֹֽׂה־סֵטִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי לֹ֖א יִדְבַּ֣ק בִּֽי: |
| סטים.
לשון כי תשטה אשתו (במדבר ה׳:י״ב) לסור מן הדרך דישטול"מנט בלע"ז:
|
| 4לֵבָ֣ב עִ֖קֵּשׁ יָס֣וּר מִמֶּ֑נִּי רָ֜֗ע לֹ֣א אֵדָֽע: |
| רע לא אדע.
לא אהב לא אכיר בדבר רע:
|
| 5
מְלָשְׁנִ֬י (כתיב מְלָושְׁנִ֬י) בַסֵּ֨תֶר | רֵעֵהוּ֘ אוֹת֪וֹ אַצְ֫מִ֥ית גְּֽבַהּ־עֵ֖ינַיִם וּרְחַ֣ב לֵבָ֑ב א֜וֹת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל: |
| אותו לא אוכל.
שיהא חבירי שלא אלמד ממעשיו:
|
| 6עֵינַ֚י | בְּנֶֽאֶמְנֵי־אֶרֶץ֘ לָשֶׁ֪בֶת עִ֫מָּדִ֥י הֹלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ תָּמִ֑ים ה֜֗וּא יְשָֽׁרְתֵֽנִי: |
| 7לֹֽא־יֵשֵׁ֨ב | בְּקֶ֣רֶב בֵּיתִי֘ עֹשֵׂ֪ה רְמִ֫יָּ֥ה דֹּבֵ֖ר שְׁקָרִ֑ים לֹֽא־יִ֜כּ֗וֹן לְנֶ֥גֶד עֵינָֽי: |
| 8לַבְּקָרִ֗ים אַצְמִ֥ית כָּל־רִשְׁעֵי־אָ֑רֶץ לְהַכְרִ֥ית מֵֽעִיר־יְ֜הֹוָ֗ה כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: |
| לבקרים אצמית.
מדי יום יום אכרית מעט מעט רשעי ישראל המחויבין מיתה:
|
