| 1תְּפִלָּה לְעָנִ֣י כִי־יַֽעֲטֹ֑ף וְלִפְנֵ֥י יְ֜הֹוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ: |
| תפלה לעני.
ישראל שהם עם עני:
|
| כי יעטף.
בהתעטף נפשם בצרה:
|
| 2יְהֹוָה שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י וְ֜שַׁוְעָתִ֗י אֵלֶ֥יךָ תָבֽוֹא: |
| 3אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ | מִמֶּנִּי֘ בְּי֪וֹם צַ֫ר לִ֥י הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָזְנֶ֑ךָ בְּי֥וֹם אֶ֜קְרָ֗א מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי: |
| 4כִּי־כָל֣וּ בְעָשָׁ֣ן יָמָ֑י וְ֜עַצְמוֹתַ֗י כְּמוֹקֵ֥ד נִחָֽרוּ: |
| נחרו.
הנו"ן משמשת כמו נעשו נקנו והוא לשון יובש כמו (איוב ל׳:ל׳) ועצמי חרה מני חורב, נחר מפוח (ירמיה ו):
|
| 5הוּכָּֽה כָ֖עֵשֶׂב וַיִּבַ֣שׁ לִבִּ֑י כִּ֥י שָׁ֜כַ֗חְתִּי מֵֽאֲכֹ֥ל לַחְמִֽי: |
| 6מִקּ֥וֹל אַנְחָתִ֑י דָּֽבְקָ֥ה עַ֜צְמִ֗י לִבְשָׂרִֽי: |
| 7דָּמִיתִי לִקְאַ֣ת מִדְבָּ֑ר הָ֜יִ֗יתִי כְּכ֣וֹס חֳרָבֽוֹת: |
| דמיתי לקאת מדבר.
לקאת שם עוף הוא:
|
| ככוס חרבות.
שם עוף כמו (ויקרא י״א:י״ז) את הכוס ואת השלך ואת הינשוף:
|
| חרבות.
מדברות דמיתי לקאת מדבר כך אנו נדודים ממקומנו ללכת בגולה:
|
| 8שָׁקַ֥דְתִּי וָֽאֶהְיֶ֑ה כְּ֜צִפּ֗וֹר בּוֹדֵ֥ד עַל־גָּֽג: |
| שקדתי.
התבוננתי בעצמי והנני כצפור הבודד על גג יושב לבדו באין זוג:
|
| בודד.
יושב בדד:
|
| 9כָּל־הַ֖יּוֹם חֵֽרְפ֣וּנִי אֽוֹיְבָ֑י מְ֜הֽוֹלָלַ֗י בִּ֣י נִשְׁבָּֽעוּ: |
| מהוללי.
המתלוצצים בי ל' הוללות:
|
| בי נשבעו.
ראו ברעתי ונשבעים בי ואומרים אם לא יארע בי כמו שאירע לישראל כה יעשה לי כמו לישראל:
|
| 10כִּי־אֵ֖פֶר כַּלֶּ֣חֶם אָכָ֑לְתִּי וְ֜שִׁקֻּוַ֗י בִּבְכִ֥י מָסָֽכְתִּי: |
| בבכי מסכתי.
בדמעה מזגתי:
|
| 11מִפְּנֵי־זַֽעַמְךָ֥ וְקִצְפֶּ֑ךָ כִּ֥י נְ֜שָׂאתַ֗נִי וַתַּשְׁלִיכֵֽנִי: |
| כי נשאתני.
תחילה והגבהתני ועתה השלכתני משמים ארץ ואם לא נשאתני תחילה לא היתה חרפתי רבה כל כך:
|
| 12יָמַי כְּצֵ֣ל נָט֑וּי וַֽ֜אֲנִ֗י כָּעֵ֥שֶׂב אִיבָֽשׁ: |
| כצל נטוי.
לעת ערב כשהצללי' נוטים וכשחשיכה אין נכרים אלא כלים והולכים:
|
| 13וְאַתָּ֣ה יְ֖הֹוָה לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֑ב וְ֜זִכְרְךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר: |
| ואתה.
אשר לעולם תשב ונשבעת לנו בך כשם שאתה קיים יש עליך לקיימנו, לפיכך:
|
| 14אַתָּ֣ה תָ֖קוּם תְּרַחֵ֣ם צִיּ֑וֹן כִּי־עֵ֥ת לְ֜חֶנְנָ֗הּ כִּי־בָ֥א מוֹעֵֽד: |
| אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה.
כי בך הבטחת (דברים ל״ב:ל״ו) כי יראה כי אזלת יד והרי אזלת יד:
|
| 15כִּֽי־רָצ֣וּ עֲ֖בָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶ֑יהָ וְאֶת־עֲפָרָ֥הּ יְחֹנֵֽנוּ: |
| כי רצו.
אהבו אף את אבניה ואת עפרה ומדרש אגדה כשיצא יכניהו וגלותו נשאו עמהם מאבני ירושלים ועפרה לבנות להם בבבל בית הכנסת:
|
| 16וְיִֽירְא֣וּ ג֖וֹיִם אֶת־שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וְכָל־מַלְכֵ֥י הָ֜אָ֗רֶץ אֶת־כְּבוֹדֶֽךָ: |
| וייראו גוים.
את שמך כשתושיע את עמך:
|
| 17כִּֽי־בָנָ֣ה יְהֹוָ֣ה צִיּ֑וֹן נִ֜רְאָ֗ה בִּכְבוֹדֽוֹ: |
| 18פָּנָה אֶל־תְּפִלַּ֣ת הָֽעַרְעָ֑ר וְלֹֽא־בָ֜זָ֗ה אֶת־תְּפִלָּתָֽם: |
| הערער.
הצועק כמו (ישעיהו ט״ו:ה׳) זעקת שבר יעטרו, ד"א ערער הרוס ונשחת כמו, (לקמן קלז) ערו ערו:
|
| 19תִּכָּ֣תֶב זֹ֖את לְד֣וֹר אַֽחֲר֑וֹן וְעַ֥ם נִ֜בְרָ֗א יְהַלֶּל־יָֽהּ: |
| תכתב זאת.
כך יאמרו רואי הישועה תכתב הישועה הזאת לספר אותה לדור אחרון:
|
| ועם נברא.
שנעשה בריה חדשה לצאת מעבדות לחרות מאופל לאור גדול:
|
| 20כִּֽי־הִ֖שְׁקִיף מִמְּר֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ יְ֜הֹוָ֗ה מִשָּׁמַ֚יִם | אֶל־אֶ֬רֶץ הִבִּֽיט: |
| אל ארץ הביט.
לראות בעני עמו:
|
| 21לִשְׁמֹעַ אֶנְקַ֣ת אָסִ֑יר לְ֜פַתֵּ֗חַ בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה: |
| תמותה.
חולה למות אנמוריני"דא בלע"ז:
|
| 22לְסַפֵּ֣ר בְּ֖צִיּוֹן שֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וּ֜תְהִלָּת֗וֹ בִּירֽוּשָׁלִָֽם: |
| 23בְּהִקָּבֵ֣ץ עַמִּ֣ים יַחְדָּ֑ו וּ֜מַמְלָכ֗וֹת לַֽעֲבֹ֥ד אֶת־יְהֹוָֽה: |
| 24עִנָּ֖ה בַדֶּ֥רֶךְ כֹּחִ֗י (כתיב כֹּחִ֗ו) קִצַּ֥ר יָמָֽי: |
| ענה בדרך כחי.
חוזר לקבלו הראשון כי נשאתני ותשליכני ימי כצל נטוי ענה בדרך אויבי כחי:
|
| 25אֹמַ֗ר אֵלִ֗י אַל־תַּֽ֖עֲלֵנִי בַּֽחֲצִ֣י יָמָ֑י בְּד֖וֹר דּוֹרִ֣ים שְׁנוֹתֶֽיךָ: |
| אומר.
לה' אלי. אתה:
|
| אל תעלני בחצי ימי.
אל תסלק אותנו להשמידנו מן האדמה ביד אויבינו בחצי ימינו ומה הם ימינו כל ימות דור דורים שנותיך, הבטחת לקיימנו לפניך כמו שאמר בסוף המזמור ושנותיך לא יתמו וזרע עבדיך לפניך יכון:
|
| 26לְפָנִים הָאָ֣רֶץ יָסַ֑דְתָּ וּמַֽעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ שָׁמָֽיִם: |
| לפנים.
מתחלה:
|
| 27הֵ֚מָּה | יֹאבֵ֗דוּ וְאַתָּ֪ה תַֽ֫עֲמֹ֥ד וְ֖כֻלָּם כַּבֶּ֣גֶד יִבְל֑וּ כַּלְּב֖וּשׁ תַּֽחֲלִיפֵ֣ם וְיַֽחֲלֹֽפוּ: |
| כלבוש תחליפם.
כאדם ההופך לבושו לפושטו:
|
| 28וְאַתָּה־ה֑וּא וּ֜שְׁנוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א יִתָּֽמּוּ: |
| ואתה הוא.
העומד וקיים:
|
| 29בְּנֵֽי־עֲבָדֶ֥יךָ יִשְׁכֹּ֑נוּ וְ֜זַרְעָ֗ם לְפָנֶ֣יךָ יִכּֽוֹן: |
