פרק צג

1יְהֹוָ֣ה מָלָךְ֘ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ יְ֖הֹוָה עֹ֥ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֜בֵ֗ל בַּל־תִּמּֽוֹט:
ה' מלך: יאמרו לעתיד:
אף תכון תבל: במלכו תשמח הארץ:
2נָכ֣וֹן כִּסְאֲךָ֣ מֵאָ֑ז מֵ֖עוֹלָ֣ם אָֽתָּה:
3נָֽשְׂא֚וּ נְהָר֨וֹת | יְהֹוָ֗ה נָֽשְׂא֣וּ נְהָר֣וֹת קוֹלָ֑ם יִשְׂא֖וּ נְהָר֣וֹת דָּכְיָֽם:
נשאו נהרות ה': לשון צעקה וקובלן הוא זה אהה ה' הנה האומו' השוטפים כנהרו' נשאו קולם יהמיון ואת דוך עמקי נבכיהם ישאו ויגביהו תמיד להתגאות נגדך, כל לשון דכא לשון עומק ושפלות:
4מִקֹּל֨וֹת | מַ֚יִם רַבִּ֗ים אַדִּירִ֣ים מִשְׁבְּרֵי־יָ֑ם אַדִּ֖יר בַּמָּר֣וֹם יְהֹוָֽה:
מקלות מים רבים וגו': ידעתי אני כי יותר מקולות המים הרבים אשר יהמיון עלינו ומאדירי משברי הים הזה אתה אדיר במרום ה' וידך תקיפה עליהם:
5עֵֽדֹתֶ֨יךָ | נֶֽאֶמְנ֬וּ מְאֹ֗ד לְבֵֽיתְךָ֥ נָֽאֲוָה־קֹ֑דֶשׁ יְ֜הֹוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים:
עדתיך: שהעידו והבטיחו נביאך לביתך שהוא נאוה קודש:
נאמנו מאד לביתך: ולאורך ימים הוא מצפה להם ואע"פ שארכו הימים נאמנים הם לה' מאד:
נאוה: כמו (לעיל טו) נאות אלהים לשון נאוה ותדע שכל נוה שבמקרא אינן מפקין אל"ף לפי שהם לשון נוי וזה מפיק אל"ף: