| 1לַֽמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֽׁוֹשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר: |
| אל שושנים:
אל ישראל:
|
| עדות לאסף מזמור:
מזמור של עדות שרמז להם בו שלש גליות והתפלל עליהם שהרי נאמר במזמור זה שלש פעמים השיבנו האר פניך ונושעה ורמז להם בו צרות העתידות לבא להם בימי בית יהוא ממלכי ארם שנאמר (מלכים ב י״ג:ז׳) בימי יהוא כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:
|
| 2רֹ֘עֵ֚ה יִשְׂרָאֵ֨ל | הַֽאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה: |
| רעה ישראל:
מנהיגם ופרנס שלהם:
|
| יוסף:
וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב:
|
| יושב הכרובים:
כמו שנאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם וגו':
|
| הופיעה:
הראה גבורתך:
|
| 3לִפְנֵ֚י אֶפְרַ֨יִם | וּבִנְיָ֘מִ֚ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עֽוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִֽישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ: |
| לפני אפרים ובנימן ומנשה:
כשיהיו צריכים לתשועתך אע"פ שהם רשעים ואינם כדי עוררה גבורתך להם ולמה כי לכה לישועתה לנו לך נאה ועליך להושיע בין חייבים ובין זכאים כמו שנאמר למשה במצרים (שמות ג׳:ז׳) ראה ראיתי את עני עמי שתי ראיות הללו למה רואה אני שהם עתידים להכעיסני ואעפ"כ ראיתי את ענים מפני השבועה שנשבעתי לאברהם:
|
| אפרים:
במלחמת ארם כשצר על שומרון (מלכים א' כ') ושלח מלאכים לאחאב כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם:
|
| מנשה:
בימי יהואש בן יהואחז שנאמר (שם ב' י"ג) כי ראה ה' בעני ישראל כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש והכו שלש פעמים במלחמה שנאמר שם שלש פעמים הכהו יואש והשיב את ערי ישראל, בפירושים אחרים מצאתי שנאמר שלש פעמים תכה את ארם ואשר השיב את ערי ישראל:
|
| בנימין:
בימי אחשורוש שהיו מרדכי ואסתר בסכנה וכל הדור תלוי בהם:
|
| ולכה לישועתה לנו:
אין זה לשון הליכה אלא כמו לך וכן הוא במסורת ולכה איפוא דיעקב (בראשית כ״ז:ל״ז) ולכה אין בשורה מוצאת (שמואל ב י״ח:כ״ב) שמלה לכה קצין תהיה לנו וגו' (ישעיהו ג׳:ו׳):
|
| 4אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֜נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה: |
| השיבנו:
בגלות בבל שהיה מרדכי שם:
|
| 5יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֜שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ: |
| עד מתי עשנת:
בצרות מלכי יון שהרעו מאד לישראל:
|
| 6הֶ֣אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֜תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ: |
| האכלתם לחם דמעה:
במצרים:
|
| ותשקמו בדמעות שליש:
בבבל שהיו שבעים שנה שהוא שליש של מאתים ועשר של מצרים, זו למדתי מיסודו של רבי משה הדרשן, ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית, וא"ת רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינה אלא גלות אחת ומנחם פירש שליש שם של כלי ששותין בו וכן פי' (ישעיהו מ׳:י״ב) וכל בשליש עפר הארץ, ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ״ז:ל״ד) ויצעק צעקה הרי אחת, גדולה הרי שתים, ומרה הרי שלש, ועליהם זכה לחיות על חרבו והיה כאשר תריד וגו' (שם):
|
| 7תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֖דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֜אֹֽיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ: |
| תשימנו מדון:
אתה שם אותנו מדון לכל שכנינו שנתגרו בנו יון:
|
| 8אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֜נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה: |
| השיבנו ונושעה:
מבני יון:
|
| 9גֶּפֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֜וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ: |
| גפן ממצרים תסיע וגו':
חזר ורמז על גלות ארמיים גפן ישראל אשר הסעת ממצרים עקרת משם כמו (איוב י״ט:י׳) ויסע כעץ תקותי ואח"כ גרשת שבעה גוים ונטעתם בארצם:
|
| 10פִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שָֽׁ֜רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא־אָֽרֶץ: |
| פנית לפניה:
את היושבים שם:
|
| ותשרש שרשיה:
השרישה שרשיה:
|
| 11כָּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַֽ֜עֲנָפֶ֗יהָ אַרְזֵי־אֵֽל: |
| וענפיה:
כמו ארזי אל, ארזים חזקים כלומר מלכים אדירים:
|
| 12תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם וְאֶל־נָ֜הָ֗ר יֽוֹנְקוֹתֶֽיהָ: |
| תשלח קציריה:
שלחה פאורותיה כמו ועשה קציר (שם י"ד):
|
| עד ים:
עד הים הגדול היה גבולה:
|
| ואל נהר יונקותיה:
רחבו של ארץ ישראל ממדבר עד הנהר נהר פרת:
|
| 13לָמָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֜אָר֗וּהָ כָּל־עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ: |
| למה:
עתה:
|
| פרצת גדריה:
של אותה הכרם:
|
| וארוה כל עוברי דרך:
לקטוה כל הבא כמו (שיר השירים ה׳:א׳) אריתי מורי עם בשמי וכן בלשון משנה כמלא אורה וסלו:
|
| 14יְכַרְסְמֶ֣נָּה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה: |
| יכרסמנה חזיר מיער:
כמו שדה שקרסמוה נמלים בלשון משנה והוא ל' נתיקה:
|
| מיער:
העי"ן תלויה (וכאילו נכתב באל"ף) זכו ישראל הרי עשו אויבם כחית היאור שאין להם כח לעלות ביבשה ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת, וחזיר מיער הוא עמלק כמו דכתיב (בדניאל ז') אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה ויש לו (לחזיר) מקצת סימני טהרה אף עמלק יש לו זכות אבות:
|
| וזיז שדי:
כל רמש השדה ולשון זיז שהוא זז ממקומו והולך:
|
| ירענה:
רועה עליה וענפיה ואוכלן:
|
| 15אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘ שׁ֪וּב נָ֥֫א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֜פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת: |
| 16וְכַנָּה אֲשֶׁר־נָֽטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֜֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ: |
| וכנה אשר נטעה ימינך:
המבוססת והמיושבת ל' והשיבך על כנך (בראשית מ׳:י״ג):
|
| ועל בן אמצת לך:
ועל עשו שהיה בן חביב לאביו שהיה קורא אותו בני אמצת גפן יעקב לך שנאמר (שם כ"ז) ואת אחיך תעבוד עכשיו:
|
| 17שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּֽעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ: |
| שרופה באש:
כסוחה לשון לא תזמור (ויקרא כ"ה) ת"א לא תכסח:
|
| יאבדו:
תמיד הם הולכין ואובדין מגערת פניך וזעפך:
|
| 18תְּֽהִי־יָֽ֖דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֜דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ: |
| תהי ידך על איש ימינך:
תשיב מכותיך על עשו שהוא איש העומד להפרע ימינך ממנו:
|
| ועל בן אדם:
אשר אמצת לך להיות מושבו משמני הארץ:
|
| 19וְלֹֽא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֜חַיֵּ֗ינוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא: |
| ולא נסוג ממך:
ואל תגרום לנו להיות נסוגים ממך:
|
| תחיינו:
מן הגלות ונזכיר טובתך וגבורתך ואז נקרא בשמך:
|
| 20יְהֹ֘וָ֚ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֜נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה: |
| ה' אלהים צבאות:
כאן נאמרו שלש אזכרות (של שמות) ובאמצעי שתי אזכרות ובראשון אזכרה א' הכל לפי חוזק הגליות והצרה והגאולה:
|
