פרק עט

1מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֚אוּ גוֹיִ֨ם | בְּנַֽחֲלָתֶ֗ךָ טִ֖מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים:
לעיים.  לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו:
2נָֽתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַֽ֖אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֜סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ:
בשר חסידיך.  והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא, כן מפורש באגדה:
3שָֽׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם | כַּמַּ֗יִם סְבִ֘יב֚וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר:
4הָיִ֣ינוּ חֶ֖רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֣עַג וָ֜קֶ֗לֶס לִסְבִֽיבוֹתֵֽינוּ:
וקלס.  לשון דבה לדבר בם כמו למשל:
5עַד־מָ֣ה יְ֖הֹוָה תֶּֽאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֜֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ:
עד מה.  עד מתי:
תאנף.  תקצוף קנאתך חמתך שאתה מקנא להנקם ל' אל קנא (שם ד') אנפרנמנ"ט בלע"ז:
6שְׁפֹ֥ךְ חֲמָֽתְךָ֗ אֶל־הַגּוֹיִם֘ אֲשֶׁ֪ר לֹֽא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַל־מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֜שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ:
7כִּֽי־אָכַ֥ל אֶת־יַֽעֲקֹ֑ב וְאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ:
8אַל־תִּזְכָּר־לָנוּ֘ עֲו‍ֹנֹ֪ת רִֽאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֖הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַֽחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד:
9עָזְרֵ֚נוּ | אֱלֹ֘הֵ֚י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־דְּבַ֥ר כְּבוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֖נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֜טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ:
10לָ֚מָּה | יֹֽאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֘ אַיֵּ֪ה אֱלֹֽהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע בַּגּוֹיִ֣ם (כתיב בַּגֹּייִ֣ם) לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֜קְמַ֗ת דַּם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ:
11תָּב֣וֹא לְפָנֶיךָ֘ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרֽוֹעֲךָ֑ ה֜וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה:
הותר.  פתח אסירים ממסגר שלהם כמו (לקמן קמ"ו) מתיר אסורים, שלח מלך ויתירהו (לקמן ק"ה):
בני תמותה.  בני הנהרגת עליך, תמותה אנמוריניד"א בלע"ז, ויש דוגמתו בלשון חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותה שחוטה ואל יאכלו בשר תמותה נבילה ופירושו בשר מסוכנת ששחטה, במסכת קידושין:
12וְהָ֘שֵׁ֚ב לִשְׁכֵנֵ֗ינוּ שִׁ֖בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֚ם אֲשֶׁ֖ר חֵֽרְפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי:
13וַֽאֲנַ֚חְנוּ עַמְּךָ֨ | וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֘ נ֚וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְד֥וֹר וָדֹ֑ר נְ֜סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ: