| 1מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֣ף לָמָ֣ה אֱ֖לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַּׁ֥ן אַ֜פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ: |
| יעשן אפך.
כל הכועס נחיריו מוציאין עשן:
|
| 2זְכֹ֚ר עֲדָֽתְךָ֨ | קָ֘נִ֚יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֖אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַֽחֲלָתֶ֑ךָ הַר־צִ֜יּ֗וֹן זֶ֚ה | שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ: |
| קנית קדם.
לפני בריית עולם שנאמר (לקמן צ') מעון אתה היית לנו בטרם הרים יולדו:
|
| זה שכנת בו.
תקון לשון הוא כמו (ישעיה מ"ב) זו חטאנו לו והוא כמו אשר שכנת בו:
|
| 3הָרִ֣ימָה פְ֖עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כָּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ: |
| הרימה פעמיך למשואות נצח.
הגבה פעימות ובהלות שלך שיהו לאויביך למשואות נצח על כל אשר הרע האויב בבית המקדש, כן חברו מנחם עם ותפעם רוחו:
|
| למשואות.
לשון חורבן כמו שאיה (שם ו'), תשאה שממה (סא"א):
|
| 4שָֽׁאֲג֣וּ צֹֽ֖רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מֽוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת: |
| מועדך.
הוא בית המקדש אשר נאמר בו ונועדתי לך שם:
|
| שמו אותותם.
כשגברה ידם להחריבו אז שמו להם את אותות קסמיהם שהם אותות אמת ומה הם הקסמים קלקל בחצים שאל בתרפים:
|
| 5יִוָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּסְבָךְ־עֵ֜֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת: |
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות.
יודע האויב כשהיה מכה בשערי פתחי המקדש שהוא כמביא מכותיו למעלה ברקיע ומנין היה יודע שהרי היה רואה שהיה העץ מסבך ואוחז את הקרדומות ובולען כמו שאמרו רבותינו כולהו בלעתינהו חד תרעא דירושלים:
|
| בסבך עץ קרדומות.
לשון נאחז בסבך (בראשית כ״ב:י״ג), העץ סובך אותם והם נסבכין בו:
|
| 6
֖וְעַתָּה (כתיב וְעַתָּ) פִּתּוּחֶ֣יהָ יָ֑חַד בְּכַשִּׁ֥יל וְ֜כֵֽילַפּ֗וֹת יַֽהֲלֹמֽוּן: |
| ועתה.
אע"פ שהיה רואה שלפני הקב"ה קשה לא נמנע מלהלום כל פתחיה וכל שעריה יחד:
|
| בכשיל וכילפות.
כלי משחית של נגרים הם ובקרדומות באו לה תרגום יונתן בכשיליא, כילפות לשון ערבי הוא כך פירש דונש והוא מכלי הנגרים:
|
| יהלומון.
האויבים:
|
| 7שִׁלְח֣וּ בָ֖אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֜אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ: |
| 8אָֽמְר֣וּ בְ֖לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָֽׂרְפ֖וּ כָל־מֽוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ: |
| אמרו בלבם נינם יחד.
נינם מושליהם וכן (לעיל ע"ב) ינון שמו, ואחריתו יהיה מנון (משלי כ״ט:כ״א) כל מושליהם מחשבה א' להם הראשונים כאחרונים להזדווג לפטרונם של ישראל תחלה ואח"כ יזדווגו להם ותדע שהרי שרפו כל מועדי אל שהיו בארץ כל בתי וועד שלו, פלשתים החריבו שילה נבכדנאצר החריב בית ראשון ואחרים החריבו בית שני:
|
| 9אֹֽתוֹתֵ֗ינוּ לֹֽא־רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֜תָּ֗נוּ יוֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה: |
| אותותינו.
שהבטחתנו ביד נביאך אין אנו רואים אותם בימים רבים שאנו בגולה נתנבא אסף על ימי הגלות:
|
| עד מה.
עד מתי נהיה בצרה זו:
|
| 10עַד־מָתַ֣י אֱ֖לֹהִים יְחָרֵ֣ף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֚ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח: |
| 11לָ֚מָּה תָשִׁ֣יב יָֽ֖דְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב חֵֽיקְךָ֣ (כתיב חֵֽוקְךָ֣) כַלֵּֽה: |
| מקרב חיקך כלה.
השליכה והוצא אותה מתוך חיקך והלחם באויביך, כלה לשון גרש כמו (שמות י״א:א׳) כלה גרש יגרש:
|
| 12וֵֽאלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֜שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ: |
| ואלהים מלכי מקדם.
והרי אתה תשועתנו מקדם:
|
| 13אַתָּ֚ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעָזְּךָ֣ יָ֑ם שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֜נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם: |
| ראשי תנינים.
הם מצרים שנקראו תנינים שנאמר (יחזקאל כ"ט) התנים הגדול וגו':
|
| 14אַתָּ֣ה רִ֖צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַֽ֜אֲכָ֗ל לְעַ֣ם לְצִיִּֽים: |
| ראשי לויתן.
פרעה נקרא כן שנאמר (ישעיה כ"ז) יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן וגו':
|
| תתננו מאכל לעם לציים.
נתת ממונו לעם ישראל לאוכלו לציים לכתות וצבאות שהוצאת:
|
| ציים.
סיעות כמו (במדבר כ״ד:כ״ד) וצים מיד כתים כתרגומו וסיען:
|
| 15אַתָּ֣ה בָ֖קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל אַתָּ֥ה ה֜וֹבַ֗שְׁתָּ נַֽהֲר֥וֹת אֵיתָֽן: |
| אתה בקעת.
לישראל מן הצור מעיינות:
|
| אתה הובשת.
ירדן שהוא נהר איתן:
|
| 16לְךָ֣ י֖וֹם אַף־לְךָ֣ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֜כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ: |
| לך יום.
גאולתם של ישראל:
|
| אף לך לילה.
ועמך היו בצרות הלילה:
|
| אתה הכינות מאור ושמש.
אתה הכינות להם מאור התורה:
|
| 17אַתָּ֣ה הִ֖צַּבְתָּ כָּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֜חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם: |
| אתה הצבת.
להם כל גבולות ארצם בכל טוב:
|
| קיץ וחרף אתה יצרתם.
הרי זה דוגמת (ירמיהו ה׳:כ״ד) שבועות חוקות קציר ישמור לנו, לא שנית לנו סדר השנים:
|
| 18זְכָר־זֹ֗את א֖וֹיֵב חֵרֵ֥ף | יְהֹוָ֑ה וְעַם־נָ֜בָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ: |
| זכר זאת אויב וגו'.
ואחרי שכל תשועתנו בך זכור זאת אשר האויב חרף אותך בהשמידו אותנו:
|
| 19אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֖חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֜נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח: |
| אל תתן לחית.
לגדודי האומות כמו (שמואל ב כ״ג:י״א) ויאספו פלשתים לחיה:
|
| נפש תורך.
תור שלך וי"ת לשון תורים ובני יונה התור הזה משמת הזכר בן זוגה אינה מזדווגת לאחר אף ישראל לא החליפוך באל אחר אע"פ שרחקת מהם והיו כאלמנה:
|
| חית ענייך.
נפש ענייך:
|
| 20הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּי־מָֽלְא֥וּ מַֽחֲשַׁכֵּי־אֶ֜֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס: |
| הבט לברית.
אשר כרת את אבותינו:
|
| נאות חמס.
נוה חמס לשון מדור:
|
| 21אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֜אֶבְי֗וֹן יְהַֽלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ: |
| אל ישוב דך נכלם.
אל ישוב דך מלפניך בתפילתו נכלם:
|
| 22קוּמָ֣ה אֱ֖לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֖ר חֶרְפָּֽתְךָ֥ מִנִּי־נָ֜בָ֗ל כָּל־הַיּֽוֹם: |
| חרפתך.
גדופיך כמו זאת אויב חרף:
|
| 23אַל־ תִּ֖שְׁכַּח ק֣וֹל צֹֽרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֜מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד: |
