פרק ס

1לַֽמְנַצֵּ֣חַ עַל־שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת מִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד:
על שושן עדות מכתם לדוד ללמד: , (תו' מכתם לשון כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א) דבר חמוד, ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ע"כ סא"א) מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל״א:נ״ב) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים (שופטים ג׳:ח׳) ארמי היה:
2בְּהַצּוֹת֨וֹ | אֶ֥ת אֲרַ֥ם נַֽהֲרַיִם֘ וְאֶת־אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֚שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת־אֱד֣וֹם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף:
בהצותו: כמו (במדבר כ"ו) בהצותם על ה' שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון:
וישב יואב ויך את אדום וגו': שמנה עשר אלף הכתובים במלכים (שמואל ב ח׳:י״ג ובדברי הימים א י״ח:י״ב) הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם:
3אֱלֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֜נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵ֥ב לָֽנוּ:
זנחתנו פרצתנו: כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב:
אנפת: קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו:
4הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה:
הרעשתה: ארצנו בכמה גייסות:
פצמתה: שברת אותה, וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין:
רפה שבריה כי מטה: לשון רפואה אע"פ שכתוב בה"א הרבה תיבות משמשות כן:
כי מטה: לשון שפלות:
5הִרְאִ֣יתָ עַמְּךָ֣ קָשָׁ֑ה הִ֜שְׁקִיתָ֗נוּ יַ֣יִן תַּרְעֵלָֽה:
יין תרעלה: האוטם את הלב ועוטפו רעל לשון עטיפה הוא כמו והברושים הרעלו, (נחום ב׳:ד׳), ובלשון משנה מדיות רעולות:
6נָ֘תַ֚תָּה לִּֽירֵאֶ֣יךָ נֵּ֣ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִפְּנֵ֖י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה:
נתתה ליראיך נס: נסיונות של צרות הרבה:
להתנוסס: להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך:
מפני קשט: לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות:
7לְמַעַן יֵחָֽלְצ֥וּן יְדִידֶ֑יךָ הֽוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ וַֽעֲנֵֽנִי (כתיב וַֽעֲנֵֽנִו) :
יחלצון: ינצלו מרע:
הושיעה ימינך: אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם:
וענני: כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם:
8אֱלֹהִ֚ים | דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶֽ֫עֱלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד:
אלהים דבר בקדשו: שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם (סא"א), ד"א אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם:
אעלוזה: בישועתו, בפי' אחר מצאתי אלהים דבר בקדשו לעזרני כדכתיב (שמואל ב ג׳:י״ח) כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל:
אחלקה שכם: אחלק להם שכם בנכסי אויביהם:
ועמק סוכות אמדד: סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא, ובפירושים אחרים מצאתי אחלקה שכם, אחזיר להם נחלת יעקב אביהם:
ועמק סוכות אמדד: כשאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם, ד"א:
ועמק סוכות אמדד: סוכות לשון צורות ודמיונות כמו שנאמר ואת סכות בנות:
אמדד: אני מודד את צורתם כמו שנאמר (שם ב ח) שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (סא"א):
9לִ֚י גִלְעָ֨ד | וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֖אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֜הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי:
לי גלעד: למלוך עליהם:
מחקקי: שרים שלי מחוקק ל' שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה כמו (בראשי' מ"ט) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (סא"א):
10מוֹאָ֚ב | סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֖דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַֽעֲלִ֑י עָ֜לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרוֹעָֽעִי:
מואב סיר רחצי: אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו:
נעלי: מסגר שלי:
עלי פלשת התרועעי: התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד:
11מִ֣י יֽ֖וֹבִילֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם:
מי יובלני עיר מצור: או לעיר מבצר לכבוש את בצרה אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם, בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם:
12הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְלֹֽא־תֵצֵ֥א אֱ֜לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ:
ולא תצא: ואינך יוצא:
13הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֜שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם:
14בֵּֽאלֹהִ֥ים נַֽעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֜ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ:
יבוס: ירמוס: