פרק נט

1לַֽמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַיִּשְׁמְר֥וּ אֶת־הַ֜בַּ֗יִת לַֽהֲמִיתֽוֹ:
אל תשחת.  כך קרא שם המזמור על שם שהיה קרוב למות ולהיות נשחת מבקש רחמים על הדבר:
וישמרו את הבית.  כשאמרה להם מיכל חולה הוא (ש"א י"ט) והבריחו בלילה:
2הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹֽיְבַ֥י | אֱלֹהָ֑י מִמִּתְקֽוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי:
3הַצִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּמֵֽאַנְשֵׁ֥י דָ֜מִ֗ים הֽוֹשִׁיעֵֽנִי:
4כִּ֚י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִּ֑ים לֹֽא־פִשְׁעִ֖י וְלֹֽא־חַטָּאתִ֣י יְהֹוָֽה:
יגורו עלי.  לנים בביתי לשמרני:
5בְּֽלִי־עָ֖ו‍ֹן יְ֖רֻצוּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה:
בלי עון.  לא חטאתי להם:
ויכוננו.  מזומנים להרוג:
6וְאַתָּ֚ה יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֗ים | צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֚י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־הַגּוֹיִ֑ם אַל־תָּחֹ֨ן כָּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה:
הקיצה לפקד כל הגוים.  ואת הרשעים שפוט כמשפטי הגוים ועליהם אל תחון:
7יָשׁ֣וּבוּ לָ֖עֶרֶב יֶֽהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:
ישובו לערב וגו', הנה יביעון בפיהם.  פתרון שני מקראות הללו נופל זה על זה:
ישובו לערב.  לא דים מה שעשו ביום אלא אף לערב ישובו על רעתם לשמור שלא אברח ואצא מן העיר ומה עשו ביום הנה כל היום יביעו בפיהם לרגל עלי אל שאול:
8הִנֵּ֚ה | יַבִּ֘יע֚וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲרָב֥וֹת בְּשִׂפְתֽוֹתֵיהֶ֑ם כִּ֖י מִ֣י שֹׁמֵֽעַ:
חרבות בשפתותיהם.  ואומרים בלבם מי שומע:
9וְאַתָּ֣ה יְ֖הֹוָה תִּשְׂחַק־לָ֑מוֹ תִּ֜לְעַ֗ג לְכָל־גּוֹיִֽם:
ואתה ה'.  אשר תלעג תשחק גם לרשעי' הללו:
10עֻזּ֣וֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּ֥י אֱ֜לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי:
עוזו אליך אשמרה.  עזו ותקפו של אויבי החזק עלי:
אליך אשמורה.  ואצפה לעזרני הימנו:
11אֱלֹהֵ֣י חַסְדִּ֣י (כתיב חַסְדִּ֣ו) יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֜לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹֽׁרְרָֽי:
יקדמני.  יקדים לי עזרתי קודם שתשלוט בי יד שונאי:
יראני בשוררי.  מה שאני תאב לראות:
12אַל־תַּֽהַרְגֵ֚ם | פֶּן־יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֖חֵֽילְךָ וְהֽוֹרִידֵ֑מוֹ מָ֖גִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי:
אל תהרגם.  שאין זו נקמה הנכרת:
פן ישכחו עמי.  כי כל המתים משתכחים אלא הניעמו מנכסיהם שיהיו עניים והיא נקמה שתזכר לאורך ימים:
13חַ֥טַּאת פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר־שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּֽכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵֽאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ:
חטאת.  של פיהם הוא דבר שפתימו ונלכדים בגאונם העניים הנרדפים על ידיהם מפני האלה והכחש שהם מספרים:
14כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֘ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְיֵֽדְע֗וּ כִּי־אֱ֖לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַֽעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה:
כלה.  אותם בחמתך מלך השופט וידעו כי אתה מושל ביעקב:
15וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֖עֶרֶב יֶֽהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:
וישובו לערב.  מחובר למקרא העליון חטאת פימו הם מדברים ביום ולערב הם שבים לארוב אותם שהלשינו עליהם:
16הֵמָּה יְנִיע֣וּן (כתיב יְנִוע֣וּן) לֶֽאֱכֹ֑ל אִם־לֹ֥א יִ֜שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ:
המה יניעון לאכול.  כאשר עשו הכלבי' כל הלילה אם אינם שבעים שילינו מתוך שבעם וישנו:
17וַֽאֲנִ֚י | אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘ וַֽאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגַּ֣ב לִ֑י וּ֜מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי:
ואני.  כשאמלט מהם לבקר אשיר עזך:
18עֻזִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מִ֜שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי:
עזי אליך.  אליך שאתה עוזי ומעוזי אליך אזמרה: