פרק נח

1לַֽמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּ֜שְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם:
מכתם.  שם נעימות שיר:
2הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֣דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵֽישָׁרִ֥ים תִּ֜שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם:
האמנם.  לשון אמונה הוא:
האמנם אלם צדק תדברון וגו',.  מזמור זה אמר על שבא אל המעגל אשר שאול שוכב שם ולקח את החנית ואת הצפחת והלך לו וקרא הלא תענה אבנר (ש"א כ"ז) כלומר הלא יש לך עתה להוכיח לשאול ולהראותו שעל חנם הוא רודפני שאילו רציתי הרגתיו וכך אמר בשירו האמנם נאלם מפיכם הצדק שהיה לכם לדבר והמישרי' שהיה לכם לשפוט הצדק אשר תדברון:
3אַ֥ף בְּלֵב֘ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֖ס יְדֵיכֶ֣ם תְּפַלֵּסֽוּן:
אף בלב עולות תפעלון.  ולא עוד אלא שבלבבכם אתם חורשים רעה לפעול עול:
עולות.  כמו עוולות כאשר יאמר מן שור שוורים, ומעיר עיירים, ושלשים עיירים להם (שופטים י׳:ד׳) שהם לשון עיר וקריה:
בארץ חמס ידיכם תפלסון.  בתוך הארץ אתם מכריעים חמס ידיכם עד שהוא שוקל משקל רב, תפלסון קונטערפיי"שץ בלע"ז:
4זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִבֶּ֗טֶן דֹּֽבְרֵ֥י כָזָֽב:
זורו רשעים מרחם.  ממעי אמם הם נעשים זרים להקב"ה כדרך שעשה עשו ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כ״ה:כ״ב):
זורו.  נזורו כמו שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב), וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג), רומו מעט (איוב כ״ד:כ״ד), כולן לשון נפעלו:
5חֲמַת־לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת־נָחָ֑שׁ כְּמוֹ־פֶ֥תֶן חֵ֜רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ:
חמת למו.  ארס יש להם להרוג את הבריות כדמות הנחש:
כמו פתן חרש יאטם אזנו.  הנחש כשהוא מזקין נעשה חרש באזנו אחת ואוטם השנית בעפר שלא ישמע את הלחש כשחבר משביעו שלא יזיק:
6אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִ֖שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַֽחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם:
אשר לא ישמע וגו'.  מחובר למקרא שלפניו ואוטם אזנו בשביל שלא ישמע לקול מלחשים:
חובר חברים.  שיודע ללחוש את הנחשים:
7אֱלֹהִ֗ים הֲרָס־שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֜פִירִ֗ים נְת֣וֹץ | יְהֹוָֽה:
מלתעות.  שנים הפנימיות שקורין מייש"ליש בלע"ז:
8יִמָּֽאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֖יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְ חִ֜צָּ֗יו (כתיב חִ֜צָּ֗ו) כְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ:
ימאסו.  לעצמם שיהיו נמאסים בעיניהם מדאגה וכמו במים יתהלכו דוגמתו (יחזקאל כ״א:י״ב) כל ברכים תלכנה מים מדמעות (סא"א):
ידרוך חציו.  הקב"ה לנגד' כדי שיתמוללו, יתמוללו שיאנ"ט פרוייאיי"ץ בלע"ז:
9כְּמ֣וֹ שַׁ֖בְּלוּל תֶּ֣מֶס יַֽהֲלֹ֑ךְ נֵ֥פֶל אֵ֜֗שֶׁת בַּל־חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ:
שבלול.  יש פותרין לימצ"א בלע"ז ויש פותרין כמו שבולת מים (לקמן ס"ט) וכפל הלמ"ד כמו מן ימל קצירו (איוב י"ח), ימולל (לקמן צ'):
תמס.  נמס והולך תמס שם דבר הוא, המ"ם יסוד ועיקר הוא והתי"ו בו יסוד נופל כמו תי"ו של תבל עשו (ויקרא כ'):
נפל אשת.  טלפ"א בלע"ז, שאין לה עינים והיא תנשמת דמתרגמינן אשותא כך פירשוהו רבותינו, ויש פותרין נפל של אשה כמו אשת הזמה (יחזקאל כ"ג), ויש תי"ו בלא דבקות כמו (משלי ד') עטרת תפארת תמגנך כמו נפל של אשה שלא חזו הנפלים שמש, וללשון ראשון הוי נפל ואשת כמו ואני ככבש אלוף (ירמיה י"א) שהוא כמו כבש ואלוף, ופי' מנחם ככבש ואלוף הוא שור אף כאן נפל ואשת (צוה להגיה סא"א):
10בְּטֶ֚רֶם יָבִ֣ינוּ סִירֹֽתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֜ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ:
בטרם יבינו סירותיכם אטד.  אשר בטרם ידעו קוצים רכים שלכם להיות אטדים קשים כלומר עד שלא יגדלו בני הרשעים:
כמו חי כמו חרון.  כלומר בגבורה ובחוזק ובחרון יסערם הקב"ה:
חי.  לשון גבורה:
11יִשְׂמַ֣ח צַ֖דִּיק כִּֽי־חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֜רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָרָשָֽׁע:
12וְיֹאמַ֣ר אָ֖דָם אַךְ־פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֖ךְ יֵ֥שׁ אֱ֜לֹהִ֗ים שֹֽׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ:
ויאמר אדם אך פרי לצדיק.  ואז יאמרו הבריות ודאי יש פירות ותשלום שכר במעשה הצדיקים שנקם הקב"ה נקמתם:
יש אלהים.  דיין שופט רשעים בארץ: