| 1לַֽמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֖שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֜א֗וּל בַּמְּעָרָֽה: |
| למנצח אל תשחת.
כך כינה דוד המזמור הזה בשביל שהיה קרוב למות, ויסד מזמור זה לאמר אל תשחת אותי ה':
|
| 2חָנֵּ֚נִי אֱלֹהִ֗ים | חָ֫נֵּ֥נִי כִּ֥י בְךָ֘ חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י וּבְצֵל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֖ד יַֽעֲבֹ֣ר הַוּֽוֹת: |
| חנני, חנני.
חנני שלא אהרוג ושלא אהרג:
|
| עד יעבור הוות.
עד תעבור הרעה:
|
| 3אֶקְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֜אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי: |
| 4יִשְׁלַ֚ח מִשָּׁמַ֨יִם | וְיֽוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹֽׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱ֜לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַֽאֲמִתּֽוֹ: |
| חרף שאפי.
ויושיעני מחרפת שאפי האומר לבלעני, שאפי גולושנט"מוי בלע"ז:
|
| 5נַפְשִׁ֚י | בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֘ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹֽ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֖נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֜לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה: |
| נפשי בתוך לבאם.
אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה ואינם מוחים בשאול:
|
| אשכבה לוהטים.
אשכבה בלוהטים אנפנבלוייאנ"ץ בלע"ז, בין הזיפים שלוהטים אחר ל' הרע:
|
| 6ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ: |
| רומה על השמים.
הסתלק מן התחתונים שאינם כדי שתשרה שכינתך ביניהם ועל הארץ תתכבד בזו:
|
| 7רֶ֚שֶׁת הֵכִ֨ינוּ | לִפְעָמַי֘ כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָֽפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה: |
| כפף נפשי.
האויב:
|
| נפלו בתוכה.
סופן ליפול בתוכה, כפף קלי"נא בלע"ז, לשון וזוקף לכל הכפופים (לקמן קמ"ה):
|
| 8נָ֘כ֚וֹן לִבִּ֣י אֱ֖לֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָ֜שִׁ֗ירָה וַֽאֲזַמֵּֽרָה: |
| נכון לבי אלהים נכון לבי.
נאמן עמך במדת הדין ונאמן עמך במדת הרחמים:
|
| 9ע֚וּרָה כְבוֹדִ֗י עוּרָ֣ה הַנֵּ֣בֶל וְכִנּ֑וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר: |
| עורה כבודי.
ולא אישן עד שלש שעות בכבודי כשאר מלכים:
|
| עורה הנבל וכנור.
העירה אותי אתה הנבל וכנור התלוי על מטתי פתוח לצד הצפון וכיון שמגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ודוד עומד ועוסק בתורה:
|
| אעירה שחר.
אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני:
|
| 10אֽוֹדְךָ֖ בָֽעַמִּ֥ים | אֲדֹנָ֑י אֲ֜זַמֶּרְךָ֗ בַּֽלְאֻמִּֽים: |
| 11כִּֽי־גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ: |
| 12ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ: |
