| 1לַמְנַצֵּ֬חַ | לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: |
| 2כָּל־הָ֖עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵֽ֜אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה: |
| תקעו כף.
התערבו יחד זה עם זה להריע לאלהים בקול רנה:
|
| 3כִּי־יְ֖הֹוָה עֶלְי֣וֹן נוֹרָ֑א מֶ֥לֶךְ גָּ֜ד֗וֹל עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ: |
| 4יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֜לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ: |
| ידבר עמים תחתינו.
יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיו' חמתו מתקררת בהם ואלו נצולים כענין שנאמ' ונתתי כפרך מצרים וגו' (ישעיהו מ״ג:ג׳), ומנחם חבר ידבר ל' הנהגה:
|
| 5יִבְחַר־לָ֥נוּ אֶת־נַֽחֲלָתֵ֑נוּ אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַֽעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה: |
| יבחר לנו וגו'.
ויחזירנו לתוכה ואז יתעלה בתרועה וקול שופ' שנתקע לפניו בשיר על עולות וזבחים שלמים ונאמר זמרו אלהים וגו':
|
| 6עָלָ֣ה אֱ֖לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֜הֹוָ֗ה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר: |
| 7זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ: |
| 8כִּ֚י מֶ֣לֶךְ כָּל־הָאָ֣רֶץ אֱלֹהִ֑ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל: |
| 9מָלַ֣ךְ אֱ֖לֹהִים עַל־גּוֹיִ֑ם אֱ֜לֹהִ֗ים יָשַׁ֚ב | עַל־כִּסֵּ֬א קָדְשֽׁוֹ: |
| מלך אלהים על גוים.
כך יאמרו הכל:
|
| ישב על כסא קדשו.
עכשיו הכסא שלם ובגדולה ניכרת ויגידו כי נאספו לעירו:
|
| 10נְדִ֘יבֵ֚י עַמִּ֨ים | נֶֽאֱסָ֗פוּ עַם֘ אֱלֹהֵ֪י אַבְרָ֫הָ֥ם כִּ֥י לֵ֖אלֹהִֽים מָֽגִנֵּי־אֶ֗רֶץ מְאֹ֣ד נַֽעֲלָֽה: |
| נדיבי עמים.
שהתנדבו עצמם לטבח ולהרוג על קדושת שמו:
|
| עם אלהי אברהם.
שהיה נדיב לב הראשון תחלה לגרים עתה נודע כי:
|
| לאלהים מגיני ארץ.
היכולת בידו להיות למגן על כל הבוטחים בו:
|
