פרק מז

1לַמְנַצֵּ֬חַ | לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר:
2כָּל־הָ֖עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף הָרִ֥יעוּ לֵֽ֜אלֹהִ֗ים בְּק֣וֹל רִנָּֽה:
תקעו כף: התערבו יחד זה עם זה להריע לאלהים בקול רנה:
3כִּי־יְ֖הֹוָה עֶלְי֣וֹן נוֹרָ֑א מֶ֥לֶךְ גָּ֜ד֗וֹל עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ:
4יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֜לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ:
ידבר עמים תחתינו: יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיו' חמתו מתקררת בהם ואלו נצולים כענין שנאמ' ונתתי כפרך מצרים וגו' (ישעיהו מ״ג:ג׳), ומנחם חבר ידבר ל' הנהגה:
5יִבְחַר־לָ֥נוּ אֶת־נַֽחֲלָתֵ֑נוּ אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַֽעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה:
יבחר לנו וגו': ויחזירנו לתוכה ואז יתעלה בתרועה וקול שופ' שנתקע לפניו בשיר על עולות וזבחים שלמים ונאמר זמרו אלהים וגו':
6עָלָ֣ה אֱ֖לֹהִים בִּתְרוּעָ֑ה יְ֜הֹוָ֗ה בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר:
7זַמְּר֣וּ אֱלֹהִ֣ים זַמֵּ֑רוּ זַמְּר֖וּ לְמַלְכֵּ֣נוּ זַמֵּֽרוּ:
8כִּ֚י מֶ֣לֶךְ כָּל־הָאָ֣רֶץ אֱלֹהִ֑ים זַמְּר֥וּ מַשְׂכִּֽיל:
9מָלַ֣ךְ אֱ֖לֹהִים עַל־גּוֹיִ֑ם אֱ֜לֹהִ֗ים יָשַׁ֚ב | עַל־כִּסֵּ֬א קָדְשֽׁוֹ:
מלך אלהים על גוים: כך יאמרו הכל:
ישב על כסא קדשו: עכשיו הכסא שלם ובגדולה ניכרת ויגידו כי נאספו לעירו:
10נְדִ֘יבֵ֚י עַמִּ֨ים | נֶֽאֱסָ֗פוּ עַם֘ אֱלֹהֵ֪י אַבְרָ֫הָ֥ם כִּ֥י לֵ֖אלֹהִֽים מָֽגִנֵּי־אֶ֗רֶץ מְאֹ֣ד נַֽעֲלָֽה:
נדיבי עמים: שהתנדבו עצמם לטבח ולהרוג על קדושת שמו:
עם אלהי אברהם: שהיה נדיב לב הראשון תחלה לגרים עתה נודע כי:
לאלהים מגיני ארץ: היכולת בידו להיות למגן על כל הבוטחים בו: