פרק מח

1שִׁ֥יר מִ֜זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח:
2גָּד֣וֹל יְ֖הֹוָה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֜לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ:
בעיר אלהינו: לעתיד לבא כשיבנה את עירו יהיה בשבילה גדול ומהולל:
3יְפֵ֥ה נוֹף֘ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֖יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֜רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב:
יפה נוף: עיר שהוא נוף יפה לשון נוף של אילן, דבר אחר כלת של יופי שכן קורין בכרכי הים לכלה ננפי, ומנחם חברו כמו שלשת הנפת קונטריא"ה בלע"ז (יהושע י״ז:י״א), אבל דונש פתר אותו לשון נוף של אילן ונקרא הר ציון יפה נוף כי הוא הר הזתים (סא"א):
משוש כל הארץ: ומה היא משושה ירכתי צפון, אנגלא"ש בלע"ז, ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח ועל ידי הקרבנות טובה באה:
4אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב:
נודע למשגב: כשישכון בה לעתיד יאמרו כן:
5כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַמְּלָכִ֣ים נֽוֹעֲד֑וּ עָֽבְר֥וּ יַחְדָּֽו:
המלכים נועדו: להלחם עליה במלחמת גוג ומגוג:
עברו יחדו: למלחמה:
6הֵ֣מָּה רָ֖אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ:
המה ראו: את הקב"ה יוצא ונלחם בגוים ההם כן תמהו:
נחפזו: פור"נט אטורדי"ץ בלע"ז, כמו ובחפזותה:
7רְעָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֜֗יל כַּיּֽוֹלֵֽדָה:
8בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֜שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ:
ברוח קדים: הוא לשון פורענו' שהקדוש ברוך הוא נפרע בו מן הרשעים כמו שנאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' (שמות י״ד:כ״א) וכן בצור רוח קדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ״ז:כ״ו) ברוח אפיצם לפני אויב (ירמיהו י״ח:י״ז):
אניות תרשיש: הם שכיני צור היא אפריקא ומאדום היא:
9כַּֽאֲשֶׁ֚ר שָׁמַ֨עְנוּ | כֵּ֚ן רָאִ֗ינוּ בְּעִ֣יר יְהֹוָה־צְ֖בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֘הִ֚ים יְכֽוֹנְנֶ֖הָ עַד־עוֹלָ֣ם סֶֽלָה:
כאשר שמענו: הנחמות מפי הנביאים כן ראינו:
10דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֜קֶ֗רֶב הֵֽיכָלֶֽךָ:
דמינו אלהים חסדך: הנביא חוזר ומתפלל להקב"ה ואומר דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך, ומנחם פתר אותו לשון מחשבה כמו אל תדמי בנפשך (אסתר ד'):
11כְּשִׁמְךָ֚ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֖הִלָּֽתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֜֗דֶק מָֽלְאָ֣ה יְמִינֶֽךָ:
כשמך אלהים כן תהלתך: כאשר שמך גדול כן תהלתך גדול בפי כל:
12יִשְׂמַ֚ח | הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֖גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֜מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ:
תגלנה בנות יהודה: כל שאר ערי יהודה הם לציון בנות כמו וילכוד את קנת ואת בנותיה:
למען משפטיך: שתעשה דין באומות:
13סֹ֣בּוּ צִ֖יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֜פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ:
סבו ציון: אתם הבונים אותה:
ספרו: לשון מנין דעו כמה מגדלים ראוים לה:
14שִׁ֚יתוּ לִבְּכֶ֨ם | לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֜סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַֽחֲרֽוֹן:
לחילה: לחומותיה כמו חיל וחומה, (איכה ב'):
פסגו ארמנותיה: הגביהו בירנותיה, כמו אשדות הפסגה, (דברים ג׳:י״ז) דמתרגמינן רמתא:
למען תספרו: את גובהה ואת יופיה לדור שאחריכ':
15כִּ֚י זֶ֨ה | אֱלֹהִ֣ים אֱ֖לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֜וּא יְנַֽהֲגֵ֥נוּ עַל־מֽוּת:
עלמות: כאדם המנהיג את בנו קטן לאט, ומנחם פתר אותו לשון עולם וכן פתרונו ינהגנו לעולמי':