1לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֜֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה: |
לדוד משכיל.
אמרו חכמים כל מזמור שנאמר בו משכיל ע"י מתורגמן אמרו:
|
אשרי נשוי פשע.
שהקב"ה נושא פשע ומכסה חטאיו נשוי אנפורדוני"ץ בלע"ז:
|
2אַֽשְֽׁרֵ֥י אָדָ֗ם לֹֽא יַחְשֹׁ֬ב יְהֹוָ֣ה ל֣וֹ עָוֹ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה: |
ולא יחשב לו עון.
ובלבד שלא תהיה ברוחו רמיה להיות בדעתו לשוב אל קיאו:
|
3כִּ֣י הֶֽ֖חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֜שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם: |
כי החרשתי.
כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך:
|
בלו עצמי.
מרוב אנחותי ודאגותי כל היו' שהייתי דואג מפני הפורענות:
|
4כִּ֚י | י֘וֹמָ֣ם וָ֨לַיְלָה | תִּכְבַּ֚ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה: |
כי יומם ולילה.
היה כבד עלי מורא ידך וגזרותיך:
|
נהפך לשדי.
לחלוח שלי, וכן לשד השמן (במדבר י״א:ח׳), לחלוח שמן כך פירשו דונש, ומנחם חבר לשון שדידה כמו משוד עניים (לעיל י"ב), רשעים זו שדוני (לעיל י"ז):
|
בחרבוני קיץ.
עד שייבש בחורב הקיץ מפני דאגת כובד ידך שהייתי דואג על חטאתי ולפיכך:
|
5חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַֽעֲ֘וֹנִ֚י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֚ה עֲלֵ֣י פְ֖שָׁעַי לַֽיהֹוָ֑ה וְאַתָּ֨ה נָשָׂ֚אתָ עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה: |
חטאתי אודיעך.
תמיד ולשון הווה הוא כי אמרתי טוב שאודה עלי פשעי לה' ועתה כשהודיתי ואמרתי לנתן הנביא חטאתי (שמואל ב י״ב:י״ג):
|
נשאת עון חטאתי. כענין שנאמר (שם) גם ה' העביר חטאתך וגו':
|
6עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד | אֵלֶיךָ֘ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֖שֵׁטֶף מַ֥יִם רַבִּ֑ים אֵ֜לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ: |
לעת מצוא.
בהמצאך לקבל תפלתו ומה היא זאת:
|
רק לשטף מים רבים.
אשר לא יגיעו אליו שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים וכן מצינו שהתפלל דוד על זאת ואמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב כ״ד:י״ד):
|
7אַתָּ֚ה | סֵ֥תֶר לִי֘ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה: |
אתה סתר לי.
להסתר בצלך מפני פחד אויב:
|
תצרני.
כמו תשמרני:
|
רני פלט.
רנה של הצלה:
|
תסובבני.
לשון הוה הוא סבבתני תמיד רני פלט וכך אמרת לי
|
8אַשְׂכִּילְךָ֨ | וְֽאֽוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי: |
אשכילך ואורך.
דרך ללכת.
|
איעצה.
ארמוז לך בעיני רמז מה תעשה, איעצה לשון קריצת עין כמו עוצם עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט״ז:ל׳):
|
9אַל־תִּהְי֨וּ | כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘ אֵ֪ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶ֣תֶג וָ֖רֶסֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֜֗ל קְר֣וֹב אֵלֶֽיךָ: |
אל תהיו כסוס כפרד.
שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה כשאתה ממתגם בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו וכשאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומיפהו:
|
בל קרב אליך.
שלא יקרב אליך, להזיקך כשאתה מיפהו במתג ורסן עדיו לבלום. בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך, בלימה בלשון משנה לשון מסגר, פיו בלום רגליו מבולמות (במסכת בכורו'), ומנחם חבר לבלום וכן על בלימ' (איוב כ"ז) לשון תוכן (סא"א):
|
10רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָֽרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהֹוָ֑ה חֶ֜֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ: |
11שִׂמְח֤וּ בַֽיהֹוָ֣ה וְ֖גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֜הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב: |