פרק ד

1לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינ֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
למנצח בנגינות.  מזמור זה יסד דוד שיאמרוהו בני לוי המנצחין בנגינות בשיר על הדוכן, לשון נצוח נופל במתחזקים בעבודה כענין שנא' (עזרא ג׳:ח׳) יעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה':
2בְּקָרְאִ֡י עֲנֵ֚נִי | אֱלֹ֘הֵ֚י צִדְקִ֗י בַּ֖צָּר הִרְחַ֣בְתָּ לִּ֑י חָ֜נֵּ֗נִי וּשְׁמַ֥ע תְּפִלָּתִֽי:
בצר הרחבת לי.  בימים שעברו עלי ומעתה חנני ושמע תפלתי:
3בְּנֵי־אִ֡ישׁ עַד־מֶ֤ה כְבוֹדִ֗י לִ֖כְלִמָּה תֶּֽאֱהָב֣וּן רִ֑יק תְּבַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה:
בני איש.  בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש, באברהם נאמר (בראשית כ׳:ז׳) השב את אשת האיש, ביצחק נאמר (שם כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (שם כה) איש תם:
עד מה כבודי לכלימה.  עד מתי אתם מבזים אותי (שמואל א כ״ב:ט׳) הראיתם את בן ישי, (שם כה) מי דוד ומי בן ישי, (שם כב) בכרות בני עם בן ישי, (שם כ) כי בוחר אתה לבן ישי, אין לי שם:
תבקשו כזב.  תרדפו למצוא כזבים כגון הזיפים שמלשינים עלי ולי היו מראים שלום וכיוצא בהם דילטורין שהיו בימי שאול (שם כג) הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה וכן הרבה:
4וּדְע֗וּ כִּֽי־הִפְלָ֣ה יְ֖הֹוָה חָסִ֣יד ל֑וֹ יְהֹ֘וָ֥ה יִ֜שְׁמַ֗ע בְּקָרְאִ֥י אֵלָֽיו:
הפלה.  הבדיל:
5רִגְז֗וּ וְֽאַל־תֶּֽ֫חֱטָ֥אוּ אִמְר֣וּ בִ֖לְבַבְכֶם עַל־מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה:
רגזו.  חרדו מלפני הקב"ה ואל תחטאו:
אמרו בלבבכם על משכבכם.  השיבו על לבבכם שהזהיר הקב"ה על כך:
6זִבְח֥וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק וּ֜בִטְח֗וּ אֶל־יְהֹוָֽה:
זבחו זבחי צדק.  הצדיקו מעשיכם והרי אתם כמקריבים זבחים:
ובטחו אל ה'.  שישפיע לכם טובה ואל תחטאו לו בשביל ממון שאתם מצפים לקבל שכר מאת שאול:
7רַבִּ֥ים אֹֽמְרִים֘ מִֽי־יַרְאֵ֪נוּ֫ ט֥וֹב נְסָה־עָלֵ֑ינוּ א֖וֹר פָּנֶ֣יךָ יְהֹוָֽה:
רבים אומרים מי יראנו טוב.  רבים מישראל יש שרואין רשעים בעושר ובשלוה ואומרים מי יראנו טוב להיות עשירים ומשיגי תאוה כאלו:
נסה עלינו.  הרם עלינו לנס את אור פניך לשון הרימו נס (ישעיהו ס״ב:י׳) ארים ניסי ל"א נסה עלינו רפנבל"ר בלעז כמו (זכריה ט׳:ט״ז) אבני נזר מתנוססות אבל אני איני מקנא בהם כי שמחה נתונה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו בטוח אני אם למכעיסים כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה לעתיד לבא שהוא יום קבול שכרם:
8נָתַ֣תָּה שִׂמְחָ֣ה בְלִבִּ֑י מֵעֵ֨ת דְּגָנָ֖ם וְתִֽירוֹשָׁ֣ם רָֽבּוּ:
9בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘ אֶשְׁכְּבָ֪ה וְאִ֫ישָׁ֥ן כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה לְבָדָ֪ד לָ֜בֶ֗טַח תּֽוֹשִׁיבֵֽנִי:
בשלום יחדו אשכבה ואישן.  אם היו ישראל בשלום יחדו עמי הייתי שוכב וישן בטח ולא הייתי ירא מכל צר ואויב:
לבדד לבטח.  כמו (דברים ל״ג:כ״ח) בטח בדד עין יעקב לשון מבטח ושקט הוא שאינו צריך להושיב גייסות עמו: