פרק יב

1מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהֹוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל נְאֻם־יְהֹוָ֗ה נֹטֶ֚ה שָׁמַ֙יִם֙ וְיֹסֵ֣ד אָ֔רֶץ וְיֹצֵ֥ר רֽוּחַ־אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ:
משא דבר ה': הוא גמר זה הדבר שהתחיל לדבר בפורענותן של אוכלי ישראל על בבל וכיוצא בו:
2הִנֵּ֣ה אָ֠נֹכִי שָׂ֣ם אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֧ם סַף־רַ֛עַל לְכָל־הָֽעַמִּ֖ים סָבִ֑יב וְגַ֧ם עַל־יְהוּדָ֛ה יִֽהְיֶ֥ה בַמָּצ֖וֹר עַל־יְרֽוּשָׁלִָֽם:
סף רעל: כלי תרעלה כמו בדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב):
רעל: ל' שממון אוטם הלב והאברים שאין להם כח כאדם המעוטף בשמלה כמו (נחום ב׳:ד׳) הברושים הרעלו (ישעיה ו) השרות והרעלות, בלשון משנה מצינו מדיות רעולות אונבלופמנט"א בלע"ז:
וגם על יהודה: יטילו העכו"ם אשר יהיו במצור על ירושלים שיהיו בית דוד מבפנים ועכו"ם יצורו עליהם ויבאו גם בני יהוד' על כרחם לצור על ירושלי' כן ת"י:
3וְהָיָ֣ה בַיּֽוֹם־הַ֠הוּא אָשִׂ֨ים אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֜ם אֶ֚בֶן מַֽעֲמָסָה֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים כָּל־עֹֽמְסֶ֖יהָ שָׂר֣וֹט יִשָּׂרֵ֑טוּ וְנֶֽאֶסְפ֣וּ עָלֶ֔יה כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
אבן מעמסה: אבן משאוי המוטלת על בני אדם מפי המושל לשאתה ולעמס' על כתפים והיא כבידה מאד עד אשר כל עומסיה שרוט ישרטו:
4בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אַכֶּ֚ה כָל־סוּס֙ בַּתִּמָּה֔וֹן וְרֹֽכְב֖וֹ בַּשִּׁגָּע֑וֹן וְעַל־בֵּ֚ית יְהוּדָה֙ אֶפְקַ֣ח אֶת־עֵינַ֔י וְכֹל֙ ס֣וּס הָֽעַמִּ֔ים אַכֶּ֖ה בַּֽעִוָּרֽוֹן:
אכה כל סוס: הצובאים שם בשגעון ואת רוכביהם בעורון אבל על בית יהודה שהם על כרחם מן הצובאים אפקח עיני להגין עליהם מן המכה הזאת:
5וְאָֽמְר֛וּ אַלֻּפֵ֥י יְהוּדָ֖ה בְּלִבָּ֑ם אַמְצָ֥ה לִי֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם בַּֽיהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם:
ואמרו אלפי יהודה בלבם: כשיראו שאר הצובאים נגפים במגפה זו והם ניצולים:
אמצה לי יושב ירושלם וגו': יושבי ירושלים שיודעים שעל כרחנו אנו באים עליהם אמצו לעזרתי בתפילתן בה' אלהיהם:
6בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא אָשִׂים֩ אֶת־אַלֻּפֵ֨י יְהוּדָ֜ה כְּֽכִיּ֧וֹר אֵ֣שׁ בְּעֵצִ֗ים וּכְלַפִּ֥יד אֵשׁ֙ בְּעָמִ֔יר וְאָֽ֨כְל֜וּ עַל־יָמִ֧ין וְעַל־שְׂמֹ֛אול אֶת־כָּל־הָֽעַמִּ֖ים סָבִ֑יב וְיָֽשְׁבָ֨ה יְרֽוּשָׁלִַ֥ם ע֛וֹד תַּחְתֶּ֖יהָ בִּירֽוּשָׁלִָֽם:
אשים את אלפי יהודה: ישובו וילחמו עם אותם שהביאום שם:
ככיור אש: כמדורות אש גדולה וכיור לשון כירה וכך חברו מנחם:
תחתיה: במקומה:
7וְהוֹשִׁ֧יעַ יְהֹוָ֛ה אֶת־אָֽהֳלֵ֥י יְהוּדָ֖ה בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה לְמַ֨עַן לֹֽא־תִגְדַּ֜ל תִּפְאֶ֣רֶת בֵּֽית־דָּוִ֗יד וְתִפְאֶ֛רֶת ישֵׁ֥ב יְרֽוּשָׁלִַ֖ם עַל־יְהוּדָֽה:
והושיע ה' את אהלי יהודה בראשונה: בטרם יבואו בני ירושלים לצאת מן העיר תהיה להם תשועה לשוב אל אהליהם ואל ביתם ואח"כ תבא תשועה לבני העיר היא התשועה שנאמר בה ויצא ה' ונלחם (לקמן יד):
למען לא תגדל: להתפאר עליהם ולומר לא נצלתם אלא בשבילנו:
8בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָגֵ֚ן יְהֹוָה֙ בְּעַד֙ יוֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וְהָיָ֞ה הַנִּכְשָׁ֥ל בָּהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּדָוִ֑יד וּבֵ֚ית דָּוִיד֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים כְּמַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה לִפְנֵיהֶֽם:
הנכשל בהם: החלש שבהם:
כאלהים: כרברבין כמלאכים:
כמלאך ה' לפניהם: יצלחון כמלאכא דה' קדמיהון:
9וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲבַקֵּ֗שׁ לְהַשְׁמִיד֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָֽם:
אבקש להשמיד: אבקש בהשמדתם ואדקדק בעוונם ורבותינו פירשו לזכות אבקש בנוגני שלהם אם יש להם זכות אניחם ואם לאו אשמידם:
10וְשָׁפַכְתִּי֩ עַל־בֵּ֨ית דָּוִ֜יד וְעַ֣ל | יוֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלַ֗םִ ר֚וּחַ חֵן֙ וְתַ֣חֲנוּנִ֔ים וְהִבִּ֥יטוּ אֵלַ֖י אֵ֣ת אֲשֶׁר־דָּקָ֑רוּ וְסָֽפְד֣וּ עָלָ֗יו כְּמִסְפֵּד֙ עַל־הַיָּחִ֔יד וְהָמֵ֥ר עָלָ֖יו כְּהָמֵ֥ר עַֽל־הַבְּכֽוֹר:
רוח חן ותחנונים: שיעלו על רוחם להתחנן לפני והם יהיו לחן בעיני:
רוח: טלנ"ט בלע"ז:
והביטו אלי את אשר דקרו: תרגם יונתן ויבעון מן קדמי על די איטלטלו:
והביטו: להתאונן על אשר דקרו בהם האומות והרגו בהם בגלות':
וספדו עליו: על אותו הרג:
כמספד על היחיד: כאשר יספוד איש על בן יחידו ורבותינו דרשוהו על משיח בן יוסף שנהרג במסכת סוכה:
11בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִגְדַּ֚ל הַמִּסְפֵּד֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם כְּמִסְפַּ֥ד הֲדַדְרִמּ֖וֹן בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹן:
כמספד הדדרמון בבקעת מגדון: אין ענין הדדרימון בבקע' מגדון אלא שני מספדות הן כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרמון בר טברימון ברמות גלעד שנאמר (מלכים א כ״ב:ל״ו) ותעבור הרנה במחנה והוא הספד וכמספדא דיאשיהו בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידון שנאמר (ד"ה ב ל"ה) ויקונן שם ירמיהו וגו' ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם וגו':
12וְסָֽפְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ מִשְׁפָּח֥וֹת מִשְׁפָּח֖וֹת לְבָ֑ד מִשְׁפַּ֨חַת בֵּֽית־דָּוִ֚יד לְבָד֙ וּנְשֵׁיהֶ֣ם לְבָ֔ד מִשְׁפַּ֚חַת בֵּֽית־נָתָן֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד:
בית נתן: הנביא וי"א נתן בן דוד כמו שנא' (ש"א ה) שמוע ושובב ונתן ושלמה:
13מִשְׁפַּ֚חַת בֵּֽית־לֵוִי֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָ֑ד מִשְׁפַּ֚חַת הַשִּׁמְעִי֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד:
בית לוי: הכהנים והלוים:
משפחת השמעי: שמוע בן דוד, בתחלה כלל הכתוב משפחות בית דוד ואח"כ פרט כל אחת ואחת:
14כֹּ֗ל הַמִּשְׁפָּחוֹת֙ הַנִּשְׁאָר֔וֹת מִשְׁפָּחֹ֥ת מִשְׁפָּחֹ֖ת לְבָ֑ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד:
כל המשפחות הנשארות: לבית דוד:
ונשיהם לבד: משום צניעות ולמה משפחות הכהונה והממלכות כדי להחזיר להם כתריהם כמו שנאמר בראש הספר אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ: