פרק יב

1מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהֹוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל נְאֻם־יְהֹוָ֗ה נֹטֶ֚ה שָׁמַ֙יִם֙ וְיֹסֵ֣ד אָ֔רֶץ וְיֹצֵ֥ר רֽוּחַ־אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ:

משא דבר ה'. הוא גמר זה הדבר שהתחיל לדבר בפורענותן של אוכלי ישראל על בבל וכיוצא בו:

2הִנֵּ֣ה אָ֠נֹכִי שָׂ֣ם אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֧ם סַף־רַ֛עַל לְכָל־הָֽעַמִּ֖ים סָבִ֑יב וְגַ֧ם עַל־יְהוּדָ֛ה יִֽהְיֶ֥ה בַמָּצ֖וֹר עַל־יְרֽוּשָׁלִָֽם:

סף רעל. כלי תרעלה כמו בדם אשר בסף (שמות י״ב:כ״ב):

רעל. ל' שממון אוטם הלב והאברים שאין להם כח כאדם המעוטף בשמלה כמו (נחום ב׳:ד׳) הברושים הרעלו (ישעיה ו) השרות והרעלות, בלשון משנה מצינו מדיות רעולות אונבלופמנט"א בלע"ז:

וגם על יהודה. יטילו העכו"ם אשר יהיו במצור על ירושלים שיהיו בית דוד מבפנים ועכו"ם יצורו עליהם ויבאו גם בני יהוד' על כרחם לצור על ירושלי' כן ת"י:

3וְהָיָ֣ה בַיּֽוֹם־הַ֠הוּא אָשִׂ֨ים אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֜ם אֶ֚בֶן מַֽעֲמָסָה֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים כָּל־עֹֽמְסֶ֖יהָ שָׂר֣וֹט יִשָּׂרֵ֑טוּ וְנֶֽאֶסְפ֣וּ עָלֶ֔יה כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:

אבן מעמסה. אבן משאוי המוטלת על בני אדם מפי המושל לשאתה ולעמס' על כתפים והיא כבידה מאד עד אשר כל עומסיה שרוט ישרטו:

4בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אַכֶּ֚ה כָל־סוּס֙ בַּתִּמָּה֔וֹן וְרֹֽכְב֖וֹ בַּשִּׁגָּע֑וֹן וְעַל־בֵּ֚ית יְהוּדָה֙ אֶפְקַ֣ח אֶת־עֵינַ֔י וְכֹל֙ ס֣וּס הָֽעַמִּ֔ים אַכֶּ֖ה בַּֽעִוָּרֽוֹן:

אכה כל סוס. הצובאים שם בשגעון ואת רוכביהם בעורון אבל על בית יהודה שהם על כרחם מן הצובאים אפקח עיני להגין עליהם מן המכה הזאת:

5וְאָֽמְר֛וּ אַלֻּפֵ֥י יְהוּדָ֖ה בְּלִבָּ֑ם אַמְצָ֥ה לִי֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם בַּֽיהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם:

ואמרו אלפי יהודה בלבם. כשיראו שאר הצובאים נגפים במגפה זו והם ניצולים:

אמצה לי יושב ירושלם וגו'. יושבי ירושלים שיודעים שעל כרחנו אנו באים עליהם אמצו לעזרתי בתפילתן בה' אלהיהם:

6בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא אָשִׂים֩ אֶת־אַלֻּפֵ֨י יְהוּדָ֜ה כְּֽכִיּ֧וֹר אֵ֣שׁ בְּעֵצִ֗ים וּכְלַפִּ֥יד אֵשׁ֙ בְּעָמִ֔יר וְאָֽ֨כְל֜וּ עַל־יָמִ֧ין וְעַל־שְׂמֹ֛אול אֶת־כָּל־הָֽעַמִּ֖ים סָבִ֑יב וְיָֽשְׁבָ֨ה יְרֽוּשָׁלִַ֥ם ע֛וֹד תַּחְתֶּ֖יהָ בִּירֽוּשָׁלִָֽם:

אשים את אלפי יהודה. ישובו וילחמו עם אותם שהביאום שם:

ככיור אש. כמדורות אש גדולה וכיור לשון כירה וכך חברו מנחם:

תחתיה. במקומה:

7וְהוֹשִׁ֧יעַ יְהֹוָ֛ה אֶת־אָֽהֳלֵ֥י יְהוּדָ֖ה בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה לְמַ֨עַן לֹֽא־תִגְדַּ֜ל תִּפְאֶ֣רֶת בֵּֽית־דָּוִ֗יד וְתִפְאֶ֛רֶת ישֵׁ֥ב יְרֽוּשָׁלִַ֖ם עַל־יְהוּדָֽה:

והושיע ה' את אהלי יהודה בראשונה. בטרם יבואו בני ירושלים לצאת מן העיר תהיה להם תשועה לשוב אל אהליהם ואל ביתם ואח"כ תבא תשועה לבני העיר היא התשועה שנאמר בה ויצא ה' ונלחם (לקמן יד):

למען לא תגדל. להתפאר עליהם ולומר לא נצלתם אלא בשבילנו:

8בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָגֵ֚ן יְהֹוָה֙ בְּעַד֙ יוֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וְהָיָ֞ה הַנִּכְשָׁ֥ל בָּהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּדָוִ֑יד וּבֵ֚ית דָּוִיד֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים כְּמַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה לִפְנֵיהֶֽם:

הנכשל בהם. החלש שבהם:

כאלהים. כרברבין כמלאכים:

כמלאך ה' לפניהם. יצלחון כמלאכא דה' קדמיהון:

9וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲבַקֵּ֗שׁ לְהַשְׁמִיד֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָֽם:

אבקש להשמיד. אבקש בהשמדתם ואדקדק בעוונם ורבותינו פירשו לזכות אבקש בנוגני שלהם אם יש להם זכות אניחם ואם לאו אשמידם:

10וְשָׁפַכְתִּי֩ עַל־בֵּ֨ית דָּוִ֜יד וְעַ֣ל | יוֹשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלַ֗םִ ר֚וּחַ חֵן֙ וְתַ֣חֲנוּנִ֔ים וְהִבִּ֥יטוּ אֵלַ֖י אֵ֣ת אֲשֶׁר־דָּקָ֑רוּ וְסָֽפְד֣וּ עָלָ֗יו כְּמִסְפֵּד֙ עַל־הַיָּחִ֔יד וְהָמֵ֥ר עָלָ֖יו כְּהָמֵ֥ר עַֽל־הַבְּכֽוֹר:

רוח חן ותחנונים. שיעלו על רוחם להתחנן לפני והם יהיו לחן בעיני:

רוח. טלנ"ט בלע"ז:

והביטו אלי את אשר דקרו. תרגם יונתן ויבעון מן קדמי על די איטלטלו:

והביטו. להתאונן על אשר דקרו בהם האומות והרגו בהם בגלות':

וספדו עליו. על אותו הרג:

כמספד על היחיד. כאשר יספוד איש על בן יחידו ורבותינו דרשוהו על משיח בן יוסף שנהרג במסכת סוכה:

11בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִגְדַּ֚ל הַמִּסְפֵּד֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם כְּמִסְפַּ֥ד הֲדַדְרִמּ֖וֹן בְּבִקְעַ֥ת מְגִדּֽוֹן:

כמספד הדדרמון בבקעת מגדון. אין ענין הדדרימון בבקע' מגדון אלא שני מספדות הן כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרמון בר טברימון ברמות גלעד שנאמר (מלכים א כ״ב:ל״ו) ותעבור הרנה במחנה והוא הספד וכמספדא דיאשיהו בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידון שנאמר (ד"ה ב ל"ה) ויקונן שם ירמיהו וגו' ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם וגו':

12וְסָֽפְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ מִשְׁפָּח֥וֹת מִשְׁפָּח֖וֹת לְבָ֑ד מִשְׁפַּ֨חַת בֵּֽית־דָּוִ֚יד לְבָד֙ וּנְשֵׁיהֶ֣ם לְבָ֔ד מִשְׁפַּ֚חַת בֵּֽית־נָתָן֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד:

בית נתן. הנביא וי"א נתן בן דוד כמו שנא' (ש"א ה) שמוע ושובב ונתן ושלמה:

13מִשְׁפַּ֚חַת בֵּֽית־לֵוִי֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָ֑ד מִשְׁפַּ֚חַת הַשִּׁמְעִי֙ לְבָ֔ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד:

בית לוי. הכהנים והלוים:

משפחת השמעי. שמוע בן דוד, בתחלה כלל הכתוב משפחות בית דוד ואח"כ פרט כל אחת ואחת:

14כֹּ֗ל הַמִּשְׁפָּחוֹת֙ הַנִּשְׁאָר֔וֹת מִשְׁפָּחֹ֥ת מִשְׁפָּחֹ֖ת לְבָ֑ד וּנְשֵׁיהֶ֖ם לְבָֽד:

כל המשפחות הנשארות. לבית דוד:

ונשיהם לבד. משום צניעות ולמה משפחות הכהונה והממלכות כדי להחזיר להם כתריהם כמו שנאמר בראש הספר אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ: