פרק יא

1פְּתַ֥ח לְבָנ֖וֹן דְּלָתֶ֑יךָ וְתֹאכַ֥ל אֵ֖שׁ בַּֽאֲרָזֶֽיךָ:
פתח לבנון דלתיך.  תרגם יונתן פתחו עממיא תרעכון:
2הֵילֵ֚ל בְּרוֹשׁ֙ כִּי־נָ֣פַל אֶ֔רֶז אֲשֶׁ֥ר אַדִּירִ֖ם שֻׁדָּ֑דוּ הֵילִ֙ילוּ֙ אַלּוֹנֵ֣י בָשָׁ֔ן כִּ֥י יָרַ֖ד יַ֥עַר הַבָּצִֽיר (כתיב הַבָּצִֽור) :
הילל ברוש כי נפל ארז.  שהוא גדול מן הברוש הילילו השלטונים כי נפלו המלכים מעכו"ם:
אלוני בשן.  קישנ"ש בלע"ז:
כי ירד.  כי נשבר ודומה לו וברד ברדת היער:
יער הבציר.  יער המבצר תקוף כרכיא:
3קוֹל יִֽלְלַ֣ת הָֽרֹעִ֔ים כִּ֥י שֻׁדְּדָ֖ה אַדַּרְתָּ֑ם קוֹל שַֽׁאֲגַ֣ת כְּפִירִ֔ים כִּ֥י שֻׁדַּ֖ד גְּא֥וֹן הַיַּרְדֵּֽן:
הרועים.  המלכים:
אדרתם.  תפארתם:
שאגת כפירים.  יבכו השרים:
כי שודד גאון הירדן.  שהוא מקום הכפירים ואריות ורבותינו פירשו פתח לבנון דלתיך שעל חורבן בית שני נתנבא הנביא ומ' שנה קודם חורבן היו דלתות ההיכל נפתחו' מאיליהן גער בהן ר"י בן זכאי אמר לו היכל היכל עד מתי אתה מבעית את עצמך יודע אני שסופך ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך וגו':
4כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑י רְעֵ֖ה אֶת־צֹ֥אן הַֽהֲרֵגָֽה:
רעה את צאן ההרגה.  הכן להם רועים כלומר הנבא על פרנסיהם העתידים לרעותם מעתה:
צאן ההרגה.  ישראל שהרגום רועיהם ואכלום:
5אֲשֶׁ֨ר קֹֽנֵיהֶ֚ן יַֽהַרְגֻן֙ וְלֹ֣א יֶאְשָׁ֔מוּ וּמֹֽכְרֵיהֶ֣ן יֹאמַ֔ר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה וַאעְשִׁ֑ר וְרֹ֣עֵיהֶ֔ם לֹ֥א יַחְמ֖וֹל עֲלֵיהֶֽן:
ולא יאשמו.  הבבליים שאגלם לתוכם זה מוכרם והקונה הרוג ואין נותן ללבו שיהא לו אשמה בדבר ומוכרם מתהלל:
ברוך ה'.  שמסרם בידי והריני עשיר:
ואעשיר.  והרי אני עשיר:
6כִּ֠י לֹ֣א אֶחְמ֥וֹל ע֛וֹד עַל־יֹֽשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַמְצִ֣יא אֶת־הָאָדָ֗ם אִ֚ישׁ בְּיַד־רֵעֵ֙הוּ֙ וּבְיַ֣ד מַלְכּ֔וֹ וְכִתְּתוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א אַצִּ֖יל מִיָּדָֽם:
7וָֽאֶרְעֶה֙ אֶת־צֹ֣אן הַֽהֲרֵגָ֔ה לָכֵ֖ן עֲנִיֵּ֣י הַצֹּ֑אן וָֽאֶקַּח־לִ֞י שְׁנֵ֣י מַקְל֗וֹת לְאַחַ֞ד קָרָ֚אתִי נֹ֙עַם֙ וּלְאַחַד֙ קָרָ֣אתִי חֹֽבְלִ֔ים וָֽאֶרְעֶ֖ה אֶת־הַצֹּֽאן:
וארעה את צאן ההרגה.  כל אלה דברי הקב"ה לנביא ואני רעיתי אותם בימים הקדמונים:
לכן עניי הצאן.  אמת עניי הצאן היו כשהתחלתי לרעותם:
ואקח לי שני מקלות.  לסוף ימים חלקתים לשתי ממלכו' בעוונם:
לאחד קראתי נועם.  ירבעם אמר לנהלם לעט:
ולאחד קראתי חובלים.  רחבעם אמר להם ליסרם בעקרבים ולפי שדרך צאן לנהלן במקלו' קרא למושליהם מקלות:
8וָֽאַכְחִ֛ד אֶת־שְׁלֹ֥שֶׁת הָֽרֹעִ֖ים בְּיֶ֣רַח אֶחָ֑ד וַתִּקְצַ֚ר נַפְשִׁי֙ בָּהֶ֔ם וְגַם־נַפְשָׁ֖ם בָּֽחֲלָ֥ה בִֽי:
ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד.  והם השחיתו דרכיהם עד שמאסתים והרגתים בחדש א' כל שלשת הרועים שהרג והוא את כל בית אחאב ואת בית אחזיה מלך יהודה ואת אחיו ואת כל זרע מלכות דוד ועתליה איבדה את השאר זולתי יואש שנטמן (מלכים ב ט):
ותקצר נפשי בהם.  מאסתים וכל ל' קוצר נפש הוא דבר צרה או דבר מיאוס שאין הדעת סובלתו וקצר הלב והמעים מלהכיל כמו שאליהו אמר הציקתני רוח בטני (איוב ל״ב:י״ח):
גם נפשם בחלה בי.  זכרונם היה רב במעי וממלא את רוחי ומציק את בטני ובחלה פי' רבותינו לשון גודל במס' נדה משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים שכבר היא גדול' והביאו מקרא זה ראיה לדבריהם:
9וָֽאֹמַ֕ר לֹ֥א אֶרְעֶ֖ה אֶתְכֶ֑ם הַמֵּתָ֣ה תָמ֗וּת וְהַנִּכְחֶ֙דֶת֙ תִּכָּחֵ֔ד וְהַ֨נִּשְׁאָר֔וֹת תֹּאכַ֕לְנָה אִשָּׁ֖ה אֶת־בְּשַׂ֥ר רְעוּתָֽהּ:
ואומר לא ארעה אתכם.  אמרתי באותן הימים אשליכם מעל פני ויהיו הפקר ולבז:
10וָֽאֶקַּ֚ח אֶת־מַקְלִי֙ אֶת־נֹ֔עַם וָֽאֶגְדַּ֖ע אֹת֑וֹ לְהָפֵיר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־כָּל־הָֽעַמִּֽים:
ואקח את מקלי את נועם.  שברתי את כח מלכי ישראל בימי יהואחז בן יהוא עד כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מלכים ב י״ג:ז׳) ובימי הושע בן אלה שמסרתים ביד סנחרב והגלהו (שם יז):
להפר את בריתי אשר כרתי את כל העמים.  להראותם שבשביל שבגדו בי הפרתי את בריתי אשר כרתי עם כל העמים עליה' שלא יזיקום שע"מ כן נתתי להם את התורה שאם ישמרוה שיהיו חירות מן המלכיו' שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם ואל תתמ' אם דבר המקר' תשועתם מיד שונא בלשון כריתת ברית את השונא שהרי מצינו מקרא דוגמתו וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה וגומר:
11וַתֻּפַ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֵּֽדְע֨וּ כֵ֜ן עֲנִיֵּ֚י הַצֹּאן֙ הַשֹּֽׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י כִּ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה הֽוּא:
וידעו.  כן הבינו הצדיקים שבהם השומרים את חוקי:
כי דבר ה' הוא.  גזירה זו כבר דיבר לנו הקב"ה ע"י משה יוליך ה' אותך ואת מלכך:
12וָֽאֹמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם אִם־ט֧וֹב בְּעֵֽינֵיכֶ֛ם הָב֥וּ שְׂכָרִ֖י וְאִם־לֹ֣א | חֲדָ֑לוּ וַיִּשְׁקְל֥וּ אֶת־שְׂכָרִ֖י שְׁלֹשִׁ֥ים כָּֽסֶף:
ואומר.  אל מלכי יהודה הנותרים:
אם טוב בעיניכם הבו שכרי.  קיימו מצותי והוא יהיה שכרי על כל הטובה אשר נתתי לכם כמו שנותנין שכר לרועה צאן ואשוב וארעה אתכם:
ואם לא חדלו.  וגם אני לא אטיב לכם וכן מצינו שאמר הקב"ה (ליחזקאל ו) השומע ישמע והחדל יחדל:
וישקלו את שכרי שלשים כסף.  תירגם יונתן ועבדו ית רעותי גברין מקצת אנשים טובים מעט היו בהם שעשו רצוני כגון החרש והמסגר דניאל חנניה מישאל ועזריה יחזקאל ולשון שלשים כסף לא ידעתי לכוין כאן אלא כסף לשון חמדה ואף רבותינו פירשו כן בחולין והביאו ראיה צרור הכסף לקח בידו (משלי ז׳:כ׳) ואת השלשים פירשו שמ"ה צדיקים יש בכל דור ודור והביאו ראיה מחומר שעורים ולתך שעורים חמשה עשר בבבל ושלשים בא"י שנא' ואקחה את שלשים כסף ואשליכהו בית ה' בא"י ומנין השלשים מדרש אגדה שהובטח אברהם אבינו בכך שלא יהא דור פחות משלשים צדיקים מנין כה יהיה זרעך יהיה בגמטריא שלשים:
13וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י הַשְׁלִיכֵ֙הוּ֙ אֶל־הַיּוֹצֵ֔ר אֶ֣דֶר הַיְקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר יָקַ֖רְתִּי מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וָֽאֶקְחָה֙ שְׁלֹשִׁ֣ים הַכֶּ֔סֶף וָֽאַשְׁלִ֥יךְ אֹת֛וֹ בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה אֶל־הַיּוֹצֵֽר:
ויאמר ה' אלי השליכהו אל היוצר.  כמו אל האוצר שומר האוצר אמר הקב"ה לנביא כתוב והנח את אלו הם וצדקתם להיות שמור לסוף שבעים שנה של גלות בבל ויבנה ב"ה על ידיהם ומהו האוצר:
אדר היקר.  בית מקדשי אדר תפארתי:
אשר יקרתי מעליהם.  אשר הפשטתי מעליה' מהיות להם ליקר ול' יקרתי הוא הסרת כבוד והמ"ם של מעליהם יוכיח והוא כמו ושרשך מארץ חיים כמו מסעף פורה ודוגמת הפירוש שפירשתי מעין תרגום של יונתן הוא וראיתי לשונות הרבה לפירוש נבואה זו ואיני יכול לכוונן:
14וָֽאֶגְדַּע֙ אֶת־מַקְלִ֣י הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖ת הַחֹֽבְלִ֑ים לְהָפֵר֙ אֶת־הָאַֽחֲוָ֔ה בֵּ֥ין יְהוּדָ֖ה וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל:
ואגדע את מקלי השני.  הגלתי את צדקיהו:
את החובלים.  את רשעי דורו כי הוא צדיק ודורו רשעים:
להפר את האחוה.  שנתאחוו בני יהודה ובנימן ונדבקו בתועבות מלכי ישראל:
15וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י ע֣וֹד קַח־לְךָ֔ כְּלִ֖י רֹעֶ֥ה אֱוִלִֽי:
עוד קח לך וגו'.  וזהו שאמר לו למעלה רעה צאן ההריגה סימן הוא שאני עתיד למסור דור חורבן בית שני זה ביד טיטוס:
16כִּ֣י הִנֵּה־אָֽנֹכִי֩ מֵקִ֨ים רֹעֶ֜ה בָּאָ֗רֶץ הַנִּכְחָד֚וֹת לֹֽא־יִפְקֹד֙ הַנַּ֣עַר לֹֽא־יְבַקֵּ֔שׁ וְהַנִּשְׁבֶּ֖רֶת לֹ֣א יְרַפֵּ֑א הַנִּצָּבָה֙ לֹ֣א יְכַלְכֵּ֔ל וּבְשַׂ֚ר הַבְּרִיאָה֙ יֹֽאכַ֔ל וּפַרְסֵיהֶ֖ן יְפָרֵֽק:
הנכחדות.  האובדות לא יפקוד הרועה לבקשם:
הנער לא יבקש.  תירגם יונתן דאטלטלו לא יתבע הנער השוטות שאינן יודעות לבוא אל הדיר:
הנצבה.  שיש לה כח קצת לעמוד על רגליה וצריכה סיוע לנהלה לאט ומנחם פירש ונפוחה ל' לצבות בטן:
לא יכלכל.  תרגם יונתן לא יסובר ודרך הרועה בחיקו ישא:
ובשר הבריאה יאכל.  את העשירי' יגמור ממונן:
ופרסיהן יפרק.  עד כלה ודוגמת זו אמר דניאל אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה:
17ה֣וֹי רֹעִ֚י הָֽאֱלִיל֙ עֹֽזְבִ֣י הַצֹּ֔אן חֶ֥רֶב עַל־זְרוֹע֖וֹ וְעַל־עֵ֣ין יְמִינ֑וֹ זְרֹעוֹ֙ יָב֣וֹשׁ תִּיבָ֔שׁ וְעֵ֥ין יְמִינ֖וֹ כָּהֹ֥ה תִכְהֶֽה:
הוי.  יש לצעוק על זה:
רועי האליל.  רועי של אין, אליל ל' אל אינו רועה וכן רופאי אליל (איוב יג), רועי האליל יו"ד יתירה במקום ה"א כמו ועוזבי הצאן (כאן) שכני סנה (דברים ל״ג:ט״ז) שכני לבדד (מיכה ו):
עוזבי הצאן.  נותנן הפקר ליד כל הבא להכות ולהרוג ולבוז:
חרב על זרועו ועל עין ימינו.  והוא הרועה סכין של שחיטה נושא בידו לשחוט את השמינה ואת הבריאה שנתן עין ימינו בהם לדעת מי העשירים לבוז ולגמור נכסיהם:
זרועו יבוש תיבש.  לעתיד לבא ונתתי נקמתי וגומר (יחזקאל כח) והפותרי' פותרי' אותו בצדקיהו על שם (ירמיה כב) ואת עיני צדקיהו עור ואי אפשר לכוון הנני מקים רעה בארץ בצדקיהו שכבר עבר לו שבעים שנה: