פרק י

1שַֽׁאֲל֨וּ מֵֽיְהֹוָ֚ה מָטָר֙ בְּעֵ֣ת מַלְק֔וֹשׁ יְהֹוָ֖ה עֹשֶׂ֣ה חֲזִיזִ֑ים וּמְטַר־גֶּ֙שֶׁם֙ יִתֵּ֣ן לָהֶ֔ם לְאִ֖ישׁ עֵ֥שֶׂב בַּשָּׂדֶֽה:

שאלו מה' מטר. אם תצטרכו:

חזיזים. עננים מביאים מטר:

לאיש עשב בשדה. בשביל איש אחד ובשביל עשב אחד הצריך למטר:

2כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ־אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וְא יְדַבֵּ֔רוּ הֶ֖בֶל יְנַֽחֵמ֑וּן עַל־כֵּן֙ נָֽסְע֣וּ כְמוֹ־צֹ֔אן יַֽעֲנ֖וּ כִּי־אֵ֥ין רֹעֶֽה:

כי התרפים. והקוסמים חזו שקר והחלומות אשר הטעו את אבותיכם לאמר חלמתי והיו מחזיקי' ידיהם למרוד בהקב"ה דברו און והבל דברו לאמר שלום ואין שלום:

על כן נסעו. אבל אני נביא להם באמת:

יענו. יתכנעו כמו לענות מפני ל' עוני:

3עַל־הָֽרֹעִים֙ חָרָ֣ה אַפִּ֔י וְעַל־הָֽעַתּוּדִ֖ים אֶפְק֑וֹד כִּֽי־פָקַד֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֚וֹת אֶת־עֶדְרוֹ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה וְשָׂ֣ם אוֹתָ֔ם כְּס֥וּס הוֹד֖וֹ בַּמִּלְחָמָֽה:

על הרועים חרה אפי. על מלכי נבוכדנצר וסנחריב (נ"א: מלכי יון):

ועל העתודים. על שריהם וכן ת"י ועל מלכיא הוה רוגזי ועל שלטניא אנא מסער ועכו"ם נמשלו לעתודי' והצפיר והשעיר מלך אנטיוכס (דניאל ח) והרוצ' לפרש הענין שלא במלכי עכו"ם יאמר העתודים לשון שרים כמו עורר לך רפאי' כל עתודי ארץ (ישעיה יד):

כסוס הודו במלחמה. כסוס אשר יוכר הודו במלחמה:

4מִמֶּ֚נּוּ פִנָּה֙ מִמֶּ֣נּוּ יָתֵ֔ד מִמֶּ֖נּוּ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֑ה מִמֶּ֛נּוּ יֵצֵ֥א כָל־נוֹגֵ֖שׂ יַחְדָּֽו:

ממנו פנה. מהם מלכיהם מהם שריהם מהם לוחמי מלחמותם:

5וְהָי֨וּ כְגִבֹּרִ֜ים בּוֹסִ֨ים בְּטִ֚יט חוּצוֹת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְנִ֨לְחֲמ֔וּ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה עִמָּ֑ם וְהֹבִ֖ישׁוּ רֹֽכְבֵ֥י סוּסִֽים:

והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה. הרי מקרא זה מסורס והיו במלחמה הולכים ודורכים אנשים כגבורים הבוסים טיט חוצות:

בוסים. דורסים כמו יבוס קמינו (תהילים מ״ד:ו׳) בוססו את חלקתי (ירמיהו י״ב:י׳):

והובישו. בית יהודה את רוכבי הסוסים הבאים להלחם בם:

6וְגִבַּרְתִּ֣י | אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֗ה וְאֶת־בֵּ֚ית יוֹסֵף֙ אוֹשִׁ֔יעַ וְהֽוֹשְׁבוֹתִים֙ כִּ֣י רִֽחַמְתִּ֔ים וְהָי֖וּ כַּֽאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־זְנַחְתִּ֑ים כִּ֗י אֲנִ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם וְאֶֽעֱנֵֽם:

וגברתי את בית יהודה. במלחמת היוני':

ואת בית יוסף אושיע. במקום שגלו שם בחלח ובחבור בימי סנחריב:

והושבותים. כמו והושבתים ל' ישיבה:

והיו כאשר לא זנחתים. כאלו לא זנחתים מעולם:

7וְהָי֚וּ כְגִבּוֹר֙ אֶפְרַ֔יִם וְשָׂמַ֥ח לִבָּ֖ם כְּמוֹ־יָ֑יִן וּבְנֵיהֶם֙ יִרְא֣וּ וְשָׂמֵ֔חוּ יָגֵ֥ל לִבָּ֖ם בַּֽיהֹוָֽה:

8אֶשְׁרְקָ֥ה לָהֶ֛ם וַֽאֲקַבְּצֵ֖ם כִּ֣י פְדִיתִ֑ים וְרָב֖וּ כְּמ֥וֹ רָֽבוּ:

אשרקה להם. כדרך השורקים לסי' אות לבא אליו הטועה בדרך:

ואקבצם. לעת הקץ לעתיד:

כי פדיתים. כשאפדם:

ורבו. בגולה כמו שרבו במצרים:

9וְאֶזְרָעֵם֙ בָּ֣עַמִּ֔ים וּבַמֶּרְחַקִּ֖ים יִזְכְּר֑וּנִי וְחָי֥וּ אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וָשָֽׁבוּ:

ואזרעם. תחלה בעמים כאדם הזורע סאה להכניס כמה כורין:

וחיו את בניהם. עם בניהם:

10וַֽהֲשִֽׁבוֹתִים֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמֵֽאַשּׁ֖וּר אֲקַבְּצֵ֑ם וְאֶל־אֶ֨רֶץ גִּלְעָ֚ד וּלְבָנוֹן֙ אֲבִיאֵ֔ם וְלֹ֥א יִמָּצֵ֖א לָהֶֽם:

ולבנון. זה בהמ"ק:

ולא ימצא להם. ולא יסופק להון:

11וְעָבַ֨ר בַּיָּ֜ם צָרָ֗ה וְהִכָּ֚ה בַיָּם֙ גַּלִּ֔ים וְהֹבִ֕ישׁוּ כֹּ֖ל מְצוּל֣וֹת יְא֑וֹר וְהוּרַד֙ גְּא֣וֹן אַשּׁ֔וּר וְשֵׁ֥בֶט מִצְרַ֖יִם יָסֽוּר:

ועבר בים צרה. ותעבור צרה בצור היושבת בתוך הים והוא ראש למלכות צור:

והכה. הקב"ה אשר הוא המכה יכה:

בים גלים. להשקיע את צור:

כל מצולות יאור. היא מצרים:

12וְגִבַּרְתִּים֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה: