| 1מַשָּׂ֚א דְבַר־יְהֹוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חַדְרָ֔ךְ וְדַמֶּ֖שֶׂק מְנֻֽחָת֑וֹ כִּ֚י לַֽיהֹוָה֙ עֵ֣ין אָדָ֔ם וְכֹ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
| בארץ חדרך:
דרש רבי יהודה בר אלעאי זה משיח שהוא חד לעכו"ם ורך לישראל אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית יהודה בריבי עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש מקום ששמו חדרך ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק ואין מנוחתו אלא ירושלים שנאמר זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קלב) א"ל ומה אני מקיים ונבנתה עיר על תלה אמר לו שאין עתידה לזוז ממקומה כך ברייתא שנויה בסיפרי:
|
| כי לה' עין אדם:
כי ביום ההוא ישעה האדם על עושיהו ועיניו אל הקב"ה תראינה כמו שאמר למעלה נלכה עמכם ונספחו הם ועריה' על ערי ישראל:
|
| וכל שבטי ישראל:
חשובים לה' על כל האומות הקדמונים כיוצא בו (מלכים א י״א:א׳) ושלמ' אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה והלא בת פרעה בכלל היתה אלא שהיתה בת פרעה חביבה לו כנגד כולם אף כאן כל האומות יהיו להקב"ה וישראל כנגד כול':
|
| 2וְגַם־חֲמָ֖ת תִּגְבָּל־בָּ֑הּ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן כִּ֥י חָֽכְמָ֖ה מְאֹֽד: |
| וגם חמת תגבל בה:
תשיג גבול' בגבול ירושלי':
|
| צור וצידון:
גם המה בנותיה אע"פ שחכמה מאד שנתחכמה מאד וסבור' להיות לעולם גבר' בחכמתה:
|
| 3וַתִּ֥בֶן צ֛וֹר מָצ֖וֹר לָ֑הּ וַתִּצְבָּר־כֶּ֙סֶף֙ כֶּֽעָפָ֔ר וְחָר֖וּץ כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת: |
| ותבן צור מצור לה:
ואומרת מי יורדיני לארץ:
|
| ותצבר כסף כעפר:
ומתהללת בעושרה:
|
| וחרוץ:
מין מראית זהב:
|
| 4הִנֵּ֚ה אֲדֹנָי֙ יֽוֹרִשֶׁ֔נָּה וְהִכָּ֥ה בַיָּ֖ם חֵילָ֑הּ וְהִ֖יא בָּאֵ֥שׁ תֵּֽאָכֵֽל: |
| הנה אד':
שהוא שליט על כל:
|
| יורישנה:
לשון מוריש ומעשיר (שמואל א ב):
|
| והכה בים חילה:
והבליע בתוך ימים ממונה, יעלה עליה את הים ויטבענה כמו שאמר יחזקאל:
|
| 5תֵּרֶ֨א אַשְׁקְל֜וֹן וְתִירָ֗א וְעַזָּה֙ וְתָחִ֣יל מְאֹ֔ד וְעֶקְר֖וֹן כִּֽי־הוֹבִ֣ישׁ מֶבָּטָ֑הּ וְאָ֚בַד מֶ֙לֶךְ֙ מֵֽעַזָּ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לֹ֥א תֵשֵֽׁב: |
| תרא אשקלון:
את מפלת צור ותירא:
|
| ועקרון:
אף היא תירא:
|
| כי הוביש מבטה:
שהית' נשענת על צור שהיתה ראש לבני עשו ועקרון אף היא לאדום כמו שאמרו רבותינו במסכת מגילה (דף ו ע"ש) ותחילה היתה משל פלשתים:
|
| 6וְיָשַׁ֥ב מַמְזֵ֖ר בְּאַשְׁדּ֑וֹד וְהִכְרַתִּ֖י גְּא֥וֹן פְּלִשְׁתִּֽים: |
| וישב ממזר באשדוד:
וישב עם נכרי באשדוד הם ישראל שהיו בה נכרים:
|
| 7וַֽהֲסִֽרֹתִ֨י דָמָ֜יו מִפִּ֗יו וְשִׁקֻּצָיו֙ מִבֵּ֣ין שִׁנָּ֔יו וְנִשְׁאַ֥ר גַּם־ה֖וּא לֵֽאלֹהֵ֑ינוּ וְהָיָה֙ כְּאַלֻּ֣ף בִּֽיהוּדָ֔ה וְעֶקְר֖וֹן כִּֽיבוּסִֽי: |
| והסירותי דמיו מפיו:
של עשו אלו בית בימה שלהם שהיו זורקים שם דמי זבחיה' ויש פותרין שפיכת דמים שהיה שופך דמי ישראל:
|
| ונשאר גם הוא לאלהינו:
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבגלות':
|
| והיה כאלוף ביהודה:
אלו טרטיאות וקרקסיאות שלהם שעתידים שרי יהודה ללמד בהם תורה ברבים:
|
| והיה כאלוף:
לשון אלוף ולמוד:
|
| ועקרון:
תהיה לישראל:
|
| כיבוסי:
ירושלים:
|
| 8וְחָנִ֨יתִי לְבֵיתִ֚י מִצָּבָה֙ מֵֽעֹבֵ֣ר וּמִשָּׁ֔ב וְלֹֽא־יַֽעֲבֹ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹד נֹגֵ֑ש כִּֽי־עַתָּ֥ה רָאִ֖יתִי בְּעֵינָֽי: |
| וחניתי לביתי מצבה:
אחנה אצל ביתי להגין עליה מן המעמידים מבצר ומשחית שלא יציבו עליה ודוגמתו וכל צבי' ומצודת' (ישעיהו כ״ט:ז׳) ויש עוד לפתור מצבה כמו מצבא באל"ף:
|
| כי עתה ראיתי:
צרתם בעיני אע"פ שעד הנה הסתרתי פני מהם:
|
| 9גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרֽוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֚ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת: |
| הנה מלכך יבוא לך:
אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני:
|
| צדיק ונושע:
בה':
|
| עני:
ענותן:
|
| ורוכב על חמור:
מדת ענוה היא:
|
| ועל עיר:
כמו ועירים עשרה (ראשית לב):
|
| 10וְהִכְרַתִּי־רֶ֣כֶב מֵֽאֶפְרַ֗יִם וְסוּס֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנִכְרְתָה֙ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֔ה וְדִבֶּ֥ר שָׁל֖וֹם לַגּוֹיִ֑ם וּמָשְׁלוֹ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִנָּהָ֖ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ: |
| והכרתי רכב:
שלא יהיו צריכין לה:
|
| ומשלו:
וממשל שלו:
|
| מים ועד ים:
מימא ועד מערבא לסוף העולם:
|
| ומנהר:
פרת:
|
| 11גַּם־אַ֣תְּ בְּדַם־בְּרִיתֵ֗ךְ שִׁלַּ֚חְתִּי אֲסִירַ֙יִךְ֙ מִבּ֔וֹר אֵ֥ין מַ֖יִם בּֽוֹ: |
| גם את:
תוושעי עמו כמו שהוא צדיק ונושע כי בדם בריתך הרי נבאתי לכם לעתיד וגם עתה מגלות בבל שאתם עכשיו בתוכה:
|
| בדם בריתיך:
בזכות דם הברית שנזרק עליכם בסיני הנה דם הברית אשר כרת:
|
| שלחתי אסיריך:
מן הגלות:
|
| 12שׁוּבוּ לְבִצָּר֔וֹן אֲסִירֵ֖י הַתִּקְוָ֑ה גַּם־הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶ֖ה אָשִׁ֥יב לָֽךְ: |
| שובו לבצרון:
לכחכם ולכבודכם אע"פ שאתם עתה ברשות מלכי פרס אתם:
|
| אסירי התקוה:
אשר קויתם לי עד הנה למלאות דברי לקץ ע' שנה:
|
| גם היום מגיד משנה אשיב לך:
עוד היום אני מגיד לך בשורה שנייה לבד זו של בנין ומה היא הגדה השנייה שאני שב לשנות לכם:
|
| 13כִּֽי־דָרַ֨כְתִּי לִ֜י יְהוּדָ֗ה קֶשֶׁת מִלֵּ֣אתִי אֶפְרַ֔יִם וְעֽוֹרַרְתִּ֚י בָנַ֙יִךְ֙ צִיּ֔וֹן עַל־בָּנַ֖יִךְ יָוָ֑ן וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּחֶ֥רֶב גִּבּֽוֹר: |
| כי דרכתי לי יהודה:
סוף שאנטיוכס יטול המלוכה מיד מלכי פרס וירעו לכם ואני אדרוך יהודה להיות לי כקשת מלחמה וילחמו באנטיוכ' בימי חשמונאים:
|
| קשת מלאתי אפרים:
מקרא קצר הוא כמו קשת מלאתי יד אפרים כמו (מ"ב ט) ויהוא מלא ידו בקשת אפרים יהיה לי כאשפה מלאה חצים:
|
| ועוררתי בניך ציון:
על חיל אנטיוכס:
|
| 14וַֽיהֹוָה֙ עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַֽעֲר֥וֹת תֵּימָֽן: |
| וה' עליהם יראה:
בספר יוסיפון מצינו בעת ההיא נראה מופת לאנשי ירושל':
|
| בשופ' יתקע:
ירעם:
|
| בסערות תימן:
לסער את אנשי תימן הם חיל אנטיוכס ויש מרבותי' שפתרוהו על אדום לע"ל:
|
| 15יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֘ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒ וְאָֽכְל֗וּ וְכָֽבְשׁוּ֙ אַבְנֵי־קֶ֔לַע וְשָׁת֥וּ הָמ֖וּ כְּמוֹ־יָ֑יִן וּמָֽלְאוּ֙ כַּמִּזְרָ֔ק כְּזָוִיּ֖וֹת מִזְבֵּֽחַ: |
| ואכלו:
שלל אויביהם:
|
| וכבשו:
תחתיה':
|
| אבני קלע:
הם היונים שהם מלומדי קשת ולקלע באבן:
|
| והמו כמו יין:
המיון בקול ששון ושמחה כמו שהומים שתויי יין:
|
| ומלאו:
נפשותם כל טוב:
|
| כמזרק:
שמלא דם לפני המזבח:
|
| כזויות מזבח:
שמנסכין שם יין והיין צף עליו כמו ששנינו במסכת סוכה לשון שביעה ל' שכרות:
|
| 16וְֽהוֹשִׁיעָ֞ם יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּצֹ֣אן עַמּ֑וֹ כִּי אַבְנֵי־נֵ֔זֶר מִתְנֽוֹסְס֖וֹת עַל־אַדְמָתֽוֹ: |
| כצאן עמו:
כצאן שהסיע ממצרים להיות לו לעם:
|
| כי אבני נזר:
כי הכהנים בני חשמונאים המתפארים באבני נזר בטורי חושן ואפוד יהיו מתנוססים בניסים על אדמתן:
|
| 17כִּ֥י מַה־טּוּב֖וֹ וּמַה־יָפְי֑וֹ דָּגָן֙ בַּֽחוּרִ֔ים וְתִיר֖וֹשׁ יְנוֹבֵ֥ב בְּתֻלֽוֹת: |
| כי מה:
רב טובו. הצפון של אותו הדור:
|
| דגן בחורים:
הנותן כח לבחורים:
|
| ותירוש:
אשר ינובב בתולות בניב שיר ושמחה ויש פותרין אשר ינובב ויצמח בקרקע בתולה והוא יין משובח:
|
