פרק ב

1הִתְקֽוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף:
התקוששו: התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה):
וקושו: מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו:
הגוי לא נכסף: ת"י דלא חמד למיתב לאורייתא:
2בְּטֶ֙רֶם֙ לֶ֣דֶת חֹ֔ק כְּמ֖וֹץ עָ֣בַר י֑וֹם בְּטֶ֣רֶם | לֹֽא־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֗ם חֲרוֹן֙ אַף־יְהֹוָ֔ה בְּטֶ֙רֶם֙ לֹֽא־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֔ם י֖וֹם אַף־יְהֹוָֽה:
בטרם לדת חוק: לפני בא הגזירה:
כמוץ עבר: הרי זה מקרא קצר כמוץ העובר מלפני רוח וכעשן העובר מלפני השמש וזהו תרגומו של עבר יום כך ת"י תהוון דמן לכמוצא דנשב ביה רוחא וכתננא דעדי מן קדם יומא, נ"א כטולא דעדו וכו' זהו ל' צל:
3בַּקְּשׁ֚וּ אֶת־יְהֹוָה֙ כָּל־עַנְוֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ בַּקְּשׁוּ־צֶ֙דֶק֙ בַּקְּשׁ֣וּ עֲנָוָ֔ה אוּלַי֙ תִּסָּ֣תְר֔וּ בְּי֖וֹם אַף־יְהֹוָֽה:
4כִּ֚י עַזָּה֙ עֲזוּבָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לִשְׁמָמָ֑ה אַשְׁדּ֗וֹד בַּצָּֽהֳרַ֙יִם֙ יְגָ֣רְשׁ֔וּהָ וְעֶקְר֖וֹן תֵּֽעָקֵֽר:
כי עזה עזובה תהיה: כי אם תעשו כן אפקוד על שכיניכם הרעים פלשת ועמון ומואב כמו שהנביא מסדרן והולך:
בצהרים יגרשוה: אשדוד שמה ובצהרים אשר ישוד בה קטב יגרשוה ותהי שדודה, ד"א בצהרים יגרשוה מקום מרעה צאן היה וצהרים קשה לצאת בו צאן וכן הוא אומר איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א׳:ז׳):
5ה֗וֹי יֹֽשְׁבֵ֛י חֶ֥בֶל הַיָּ֖ם גּ֣וֹי כְּרֵתִ֑ים דְּבַר־יְהֹוָ֣ה עֲלֵיכֶ֗ם כְּנַ֙עַן֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהַֽאֲבַדְתִּ֖יךְ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
חבל הים: ספר ימא ול' חבל מדת הקרקע היא שמודדין בחבל כלומר הסמוכים לים:
גוי כרתים: ת"י עמא דמחייבין לאישתצאה ומי הן יושבי חבל הים כנען ארץ פלשתים כי פלשתים יושבים על שפת הים האחרון במערב' של א"י בתוך מצרי תחומיה ואף שדורשו יונתן לכליה גוי כרתים מדינה היא בפלשתים ושמה כרתי וכן הוא אומר בצקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ות"י על דרום כרתי ולמטה כתוב בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה:
6וְֽהָֽיְתָ֞ה חֶ֣בֶל הַיָּ֗ם נְוֹ֛ת כְּרֹ֥ת רֹעִ֖ים וְגִדְר֥וֹת צֹֽאן:
נות כרות רועים: נוה עראי שיכרו בה הרועים לחם בבוקר כרות לשון ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג):
7וְהָ֣יָה חֶ֗בֶל לִשְׁאֵרִ֛ית בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה עֲלֵיהֶ֣ם יִרְע֑וּן בְּבָתֵּ֣י אַשְׁקְל֗וֹן בָּעֶ֙רֶב֙ יִרְבָּצ֔וּן כִּ֧י יִפְקְדֵ֛ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם וְשָׁ֥ב שְׁבִיתָֽם (כתיב שְׁבִותָֽם) :
והיה חבל לשארית בית יהודה: והיה אותו הגבול גורל לשארית בני יהודה חבל זה ל' גורל הוא וכן ת"י ויהי עדבא לשארא דבית יהודה:
8שָׁמַ֙עְתִּי֙ חֶרְפַּ֣ת מוֹאָ֔ב וְגִדֻּפֵ֖י בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֲשֶׁ֚ר חֵֽרְפוּ֙ אֶת־עַמִּ֔י וַיַּגְדִּ֖ילוּ עַל־גְּבוּלָֽם:
אשר חרפו את עמי: כשהיו מוליכין ישראל בגולה לצד ארץ כשדים והיו עוברין דרך עמון ומואב ורואים ישראל בוכים וגונחים וצועקין היו מונין אותן ואומרים מה לכם להיות סגופים מה תבכו הלא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם:
ויגדילו על גבולם: ויתגאו על גבולם:
9לָכֵ֣ן חַי־אָ֡נִי נְאֻם֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כִּ֣י מוֹאָ֞ב כִּסְדֹ֚ם תִּֽהְיֶה֙ וּבְנֵ֚י עַמּוֹן֙ כַּֽעֲמֹרָ֔ה מִמְשַׁ֥ק חָר֛וּל וּמִכְרֵה־מֶ֥לַח וּשְׁמָמָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם שְׁאֵרִ֚ית עַמִּי֙ יְבָזּ֔וּם וְיֶ֥תֶר גּוֹיִ֖ יִנְחָלֽוּם:
כי מואב כסדום תהיה: גם אתם לקדמתכ' תשובו לוט אביכם לא מסדום היה:
ממשק חרול: השמעת קול כמו משק גבים (ישעיה לג) ואף מ"ם הראשונה יסוד היא בתיבה כמו ממשח הסוכך (יחזקאל כ״ח:י״ד) ממשק חרול השמעת קול חרולים הגדילים שם מאין עובר והן נוקשין זו על זו ומשמיעות קול:
ומכרה מלח: מקום כריית מלח:
10זֹ֥את לָהֶ֖ם תַּ֣חַת גְּאוֹנָ֑ם כִּ֚י חֵֽרְפוּ֙ וַיַּגְדִּ֔לוּ עַל־עַ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
11נוֹרָ֚א יְהֹוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֣י רָזָ֔ה אֵ֖ת כָּל־אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיִשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקוֹמ֔וֹ כֹּ֖ל אִיֵּ֥י הַגּוֹיִֽם:
כי רזה: התיש כחם:
וישתחוו לו: כשיראו שנתקלקלו יראתן:
12גַּם־אַתֶּ֣ם כּוּשִׁ֔ים חַלְלֵ֥י חַרְבִּ֖י הֵֽמָּה:
גם אתם כושים: כשגלו שם ישראל מעבר לנהרי כוש:
13וְיֵ֚ט יָדוֹ֙ עַל־צָפ֔וֹן וִֽיאַבֵּ֖ד אֶת־אַשּׁ֑וּר וְיָשֵׂ֚ם אֶת־נִֽינְוֵה֙ לִשְׁמָמָ֔ה צִיָּ֖ה כַּמִּדְבָּֽר:
על צפון: אשור בצפון אצל בבל:
נינוה: הוא ראש לאשור:
14וְרָֽבְצ֨וּ בְתוֹכָ֚הּ עֲדָרִים֙ כָּל־חַיְתוֹ־ג֔וֹי גַּם־קָאַת֙ גַּם־קִפֹּ֔ד בְּכַפְתֹּרֶ֖יהָ יָלִ֑ינוּ ק֠וֹל יְשׁוֹרֵ֚ר בַּחַלּוֹן֙ חֹ֣רֶב בַּסַּ֔ף כִּ֥י אַרְזָ֖ה עֵרָֽה:
כל חיתו גוי: כל בהמות הגוים:
קאת וקפוד: עופות:
וקפוד:
בכפתוריה: פומל"ש שבראש הגג:
חורב בסף: החורבן יהיה ניכר בספי הבית:
קול ישורר בחלון: קול העופות מצפצפים בחלונות:
כי ארזה ערה: כי ארזיה עקר ושרש כמו ערו ערו (תהלים קלו) וי"ת וטללה סתרו הוא גג הבית הספון בארז שאפי' בתי אבנים מסככין בנסרים של עץ:
15זֹ֠א֞ת הָעִ֚יר הָֽעַלִּיזָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד אֵ֣יךְ | הָיְתָ֣ה לְשַׁמָּ֗ה מַרְבֵּץ֙ לַֽחַיָּ֔ה כֹּל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשְׁרֹ֖ק יָנִ֥יעַ יָדֽוֹ:
ואפסי: ואפס זולתי: