| 1וְהָיָ֣ה | בְּאַֽחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים יִֽ֠הְיֶה הַ֣ר בֵּֽית־יְהֹוָ֚ה נָכוֹן֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶֽהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֥א ה֖וּא מִגְּבָע֑וֹת וְנָֽהֲר֥וּ עָלָ֖יו עַמִּֽים: |
| ונהרו.
ונקבצו שם יחד כנהרו' ההולכי' אל הים:
|
| 2וְֽהָֽלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ | וְנַֽעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהֹוָ֗ה וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵֽלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֚י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהֹוָ֖ה מִירֽוּשָׁלִָֽם: |
| 3וְשָׁפַ֗ט בֵּין עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים וְהוֹכִ֛יחַ לְגוֹיִ֥ם עֲצֻמִ֖ים עַד־רָח֑וֹק וְכִתְּת֨וּ חַרְבֹֽתֵיהֶ֜ם לְאִתִּ֗ים וַֽחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשְׂא֞וּ גּ֚וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹֽא־יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה: |
| ושפט.
משפט זה לשון תוכחה הוא דשרימנ"ט בלע"ז:
|
| 4וְיָֽשְׁב֗וּ אִ֣ישׁ תַּ֧חַת גַּפְנ֛וֹ וְתַ֥חַת תְּאֵֽנָת֖וֹ וְאֵ֣ין מַֽחֲרִ֑יד כִּי־פִ֛י יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת דִּבֵּֽר: |
| כי פי ה' צבאות דבר.
והיכן דבר ונתתי שלום בארץ (ויקרא כ״ו:ו׳):
|
| 5כִּי כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים יֵֽלְכ֕וּ אִ֖ישׁ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהָ֑יו וַֽאֲנַ֗חְנוּ נֵלֵ֛ךְ בְּשֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: |
| ילכו איש בשם אלהיו.
ילכו לאבדון על שעבדו עכו"ם כן תירגם יונתן:
|
| 6בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אֹֽסְפָה֙ הַצֹּ֣לֵעָ֔ה וְהַנִּדָּחָ֖ה אֲקַבֵּ֑צָה וַֽאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי: |
| אוספה הצולעה.
אכניש מטלטליא וכן ת"י, ולי נראה לשון מרפא כמו ואספתי מצרעתו (מלכים ה):
|
| ואשר הריעותי.
ואותם שהריעותי להם בעוונם:
|
| 7וְשַׂמְתִּ֚י אֶת־הַצֹּֽלֵעָה֙ לִשְׁאֵרִ֔ית וְהַנַּֽהֲלָאָ֖ה לְג֣וֹי עָצ֑וּם וּמָלַ֨ךְ יְהֹוָ֚ה עֲלֵיהֶם֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם: |
| 8וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת־צִיּ֖וֹן עָדֶ֣יךָ תֵאתֶ֑ה וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת־יְרֽוּשָׁלִָֽם: |
| ואתה מגדל עדר.
ת"י ואת משיחא דישראל דטמיר מן קדם חובי כנישתא דציון פי' מגדל ל' מעוז ותרגום עדר כנסת ישראל ותירגם עופל ל' אופל ויש לפרש מגדל עדר בית המקדש ועופל לשון מגדל עוז וכן עופל ובחן (ישעיה לב):
|
| עדיך תאתה.
שארית הצולעה והנהלאה כולם יקבצו אליך:
|
| ובאה הממשלה הראשונה.
תבא הממשלה שלימה כולה אל בית דוד בירושלים כאשר היתה בתחילה עד שלא נחלקה ומה היא הממשלה הראשונ' הממלכ' לבת ירושלים:
|
| 9עַתָּ֕ה לָ֥מָּה תָרִ֖יעִי רֵ֑עַ הֲמֶ֣לֶךְ אֵֽין־בָּ֗ךְ אִֽם־יֽוֹעֲצֵךְ֙ אָבָ֔ד כִּֽי־הֶֽחֱזִיקֵ֥ךְ חִ֖יל כַּיּֽוֹלֵדָֽה: |
| עתה.
שאת מורדת בי:
|
| למה תריעי רע.
שיתי לבך למה את צריכה לבקש רעים ואהובים מלכי מצרים ומלכי אשור לעזור:
|
| 10ח֧וּלִי וָגֹ֛חִי בַּת־צִיּ֖וֹן כַּיּֽוֹלֵדָ֑ה כִּ֣י עַתָּה֩ תֵֽצְאִ֨י מִקִּרְיָ֜ה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה וּבָ֚את עַד־בָּבֶל֙ שָׁ֣ם תִּנָּצֵ֔לִי שָׁם יִגְאָלֵ֣ךְ יְהֹוָ֔ה מִכַּ֖ף אֹֽיְבָֽיִךְ: |
| חולי.
ל' חלחלה כמו (כאן) כי החזיקך חיל והלשון נופל על יולדת:
|
| וגוחי.
כרעי ושחי על גחונך וכן בלשון משנה כותל הגוחה לרשות הרבים:
|
| תצאי מקריה.
מירושלים ללכת בגולה:
|
| ושכנת בשדה.
תהי שכינתך חרושה כשדה:
|
| 11וְעַתָּ֛ה נֶֽאֶסְפ֥וּ עָלַ֖יִךְ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים הָאֹֽמְרִ֣ים תֶּֽחֱנָ֔ף וְתַ֥חַז בְּצִיּ֖וֹן עֵינֵֽינוּ: |
| האומרים תחנף.
עתה תתחייב ציון בחטאתיה ויפקד עליה עוונה:
|
| ותחז בציון עינינו.
ותראינה בה עינינו מה שאוינו לראות בה:
|
| 12וְהֵ֗מָּה לֹ֚א יָֽדְעוּ֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א הֵבִ֖ינוּ עֲצָת֑וֹ כִּ֥י קִבְּצָ֖ם כֶּֽעָמִ֥יר גֹּֽרְנָה: |
| כי קבצם כעמיר גורנה.
וסופו לקבצם אל עמק יהושפט וסביבו' ירושלים למלחמ' כמו שמקבצין עמיר כדי לדושם שם אף הם חיל גוג ומגוג לרעתם נאספו ויאמר הקב"ה לכנ"י קומי ודושי בת ציון:
|
| 13ק֧וּמִי וָד֣וֹשִׁי בַת־צִיּ֗וֹן כִּ֣י קַרְנֵ֞ךְ אָשִׂ֚ים בַּרְזֶל֙ וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙ אָשִׂ֣ים נְחוּשָׁ֔ה וַֽהֲדִקּ֖וֹת עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְהַֽחֲרַמְתִּ֚י לַֽיהֹוָה֙ בִּצְעָ֔ם וְחֵילָ֖ם לַֽאֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ: |
| והחרמתי.
לשון הקדש:
|
| בצעם.
מה שכנסו מגזילה וחמס:
|
| וחילם.
ונכסיהון:
|
| 14עַתָּה֙ תִּתְגֹּֽדְדִ֣י בַת־גְּד֔וּד מָצ֖וֹר שָׂ֣ם עָלֵ֑ינוּ בַּשֵּׁ֙בֶט֙ יַכּ֣וּ עַל־הַלְּחִ֔י אֵ֖ת שֹׁפֵ֥ט יִשְׂרָאֵֽל: |
| עתה תתגודדי בת גדוד.
עתה בעת גזרתה הרעה על העון כי גבר תתגודדי בת גדוד בת כשדים קבצי גדודין כי עתה הוא אשר תצלחי בגדוד אשר שם מצור עלינו:
|
| בשבט יכו על הלחי.
מי גרם לך להצליח את אשר ישראל מלעיבי' על נביאיהם ושופטיה' ומכים אותם על הלחי כך היו עושים וכן מצינו בפסיקתא וכן ישעיה הוא אומר (ישעיהו נ׳:ו׳) גוי נתתי למכים:
|
