פרק ה

1וְאַתָּ֞ה בֵּֽית־לֶ֣חֶם אֶפְרָ֗תָה צָעִיר֙ לִֽהְיוֹת֙ בְּאַלְפֵ֣י יְהוּדָ֔ה מִמְּךָ֙ לִ֣י יֵצֵ֔א לִֽהְי֥וֹת מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּמוֹצָֽאֹתָ֥יו מִקֶּ֖דֶם מִימֵ֥י עוֹלָֽם:
ואתה בית לחם אפרתה: שיצא דוד משם שנאמר בו (שמואל א י״ז:נ״ח) עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת שנאמר (בראשית מ״ח:ז׳) בדרך אפרת היא בית לחם:
צעיר להיות באלפי יהודה: ראוי היית להיות צעיר במשפחות יהודה מפני פסולת רות המואביה שבך:
ממך לי יצא: משיח בן דוד וכה"א (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים:
ומוצאותיו מקדם: לפני שמש ינון שמו (שם):
2לָכֵ֣ן יִתְּנֵ֔ם עַד־עֵ֥ת יֽוֹלֵדָ֖ה יָלָ֑דָה וְיֶ֣תֶר אֶחָ֔יו יְשׁוּב֖וּן עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
לכן יתנם עד עת יולדה: יתנם ביד אויביהם עד בא העת אשר חלה וילדה ציון את בניה ציון אשר החזיקה עתה חיל כיולדה ועכשיו היא קרויה יולדת ורבותינו אמרו מכאן אין בן דוד בא עד שתפשוט המלכות הרשעה ט' חדשים על כל העולם כולו אך לפי פשוטו זהו הצעה שפירשתי:
ויתר אחיו: של מלך יהודה כלומר שאר שבט יהודה:
ישובון על בית ישראל: יתחברו עם שאר השבטי' והיו לממלכה אחת ולא יחצו עוד לשתי ממלכות:
3וְעָמַ֗ד וְרָעָה֙ בְּעֹ֣ז יְהֹוָ֔ה בִּגְא֕וֹן שֵׁ֖ם יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וְיָשָׁ֕בוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה יִגְדַּ֖ל עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ:
ורעה: ופרנס את ישראל:
וישובו: מן הגליות:
כי עתה יגדל: מלכם:
עד אפסי ארץ: והביאום מנחה אליו בסוסים וברכב:
4וְהָיָ֥ה זֶ֖ה שָׁל֑וֹם אַשּׁ֣וּר | כִּֽי־יָבוֹ֣א בְאַרְצֵ֗נוּ וְכִ֚י יִדְרֹךְ֙ בְּאַרְמְנוֹתֵ֔ינוּ וַֽהֲקֵמֹ֚נוּ עָלָיו֙ שִׁבְעָ֣ה רֹעִ֔ים וּשְׁמֹנָ֖ה נְסִיכֵ֥י אָדָֽם:
והיה זה שלום: גמור וקבוע באין הפסק עוד ולא ידמה לשאר התשועות שהיו צרות אחריהן:
אשור כי יבא: הרי כי משמש בלשון אם, אם יבא בארצנו כאשר בא עתה:
והקימונו עליו שבעה רועים: שבעה ושמונה רבותינו פירשו שמותיהן במסכת סוכה ואיני יודע מהיכן למדו:
5וְרָע֞וּ אֶת־אֶ֚רֶץ אַשּׁוּר֙ בַּחֶ֔רֶב וְאֶת־אֶ֥רֶץ נִמְר֖וֹד בִּפְתָחֶ֑יהָ וְהִצִּיל֙ מֵֽאַשּׁ֔וּר כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֔נוּ וְכִֽי־יִדְרֹ֖ךְ בִּגְבוּלֵֽנוּ:
ורעו את ארץ אשור: וירוצצו כמו (שם ב) תרועם בשבט ברזל:
ואת ארץ נמרוד: היא בבל:
בפתחיה: בשערי מדינותיה:
6וְהָיָ֣ה | שְׁאֵרִ֣ית יַֽעֲקֹ֗ב בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּטַל֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה כִּרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵ֑שֶׂב אֲשֶׁ֚ר לֹֽא־יְקַוֶּה֙ לְאִ֔ישׁ וְלֹ֥א יְיַחֵ֖ל לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
כטל מאת ה': שאין בא לעולם ע"י אדם ולא יבקשו פני אדם עליו כך לא יקוה ישראל לעזרת איש כי אם בה':
7וְהָיָה֩ שְׁאֵרִ֨ית יַֽעֲקֹ֜ב בַּגּוֹיִ֗ם בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כְּאַרְיֵה֙ בְּבַֽהֲמ֣וֹת יַ֔עַר כִּכְפִ֖יר בְּעֶדְרֵי־צֹ֑אן אֲשֶׁ֧ר אִם עָבַ֛ר וְרָמַ֥ס וְטָרַ֖ף וְאֵ֥ין מַצִּֽיל:
כאריה בבהמות יער: כך יהי מלכם שליט בכל:
ורמס וטרף: רמס היא דריסת הארי כשהוא רעב ואוכלו במקומו וטרף הוא כשנושא את הטרף למעונותיו בשביל גורותיו ולבאותיו:
8תָּרֹ֥ם יָדְךָ֖ עַל־צָרֶ֑יךָ וְכָל־אֹֽיְבֶ֖יךָ יִכָּרֵֽתוּ:
9וְהָיָ֚ה בַיּֽוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְהִכְרַתִּ֥י סוּסֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהַֽאֲבַדְתִּ֖י מַרְכְּבֹתֶֽיךָ:
והכרתי סוסיך: היא עזרת מצרים שאתם נשענים עליהם להמציאכם סוסים:
10וְהִכְרַתִּ֖י עָרֵ֣י אַרְצֶ֑ךָ וְהָֽרַסְתִּ֖י כָּל־מִבְצָרֶֽיךָ:
והכרתי ערי ארצך: ולא תצטרך לערי מבצר:
11וְהִכְרַתִּ֥י כְשָׁפִ֖ים מִיָּדֶ֑ךָ וּֽמְעֽוֹנְנִ֖ים לֹ֥א יִֽהְיוּ־לָֽךְ:
12וְהִכְרַתִּ֧י פְסִילֶ֛יךָ וּמַצֵּֽבוֹתֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תִשְׁתַּֽחֲוֶ֥ה ע֖וֹד לְמַֽעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ:
13וְנָֽתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ:
והשמדתי עריך: ואשיצי בעלי דבבך וכן (ישעיהו י״ד:כ״א) ומלאו פני תבל ערים וכן (שמואל א כח) ויהי עריך:
14וְעָשִׂ֜יתִי בְּאַ֧ף וּבְחֵמָ֛ה נָקָ֖ם אֶת־הַגּוֹיִ֑ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ: