פרק ב

1וַיְמַ֚ן יְהֹוָה֙ דָּ֣ג גָּד֔וֹל לִבְלֹ֖עַ אֶת־יוֹנָ֑ה וַיְהִ֚י יוֹנָה֙ בִּמְעֵ֣י הַדָּ֔ג שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת:
וימן ה׳.  אותן ט״ז יום שחסרו ישראל מן המן שלא אכלו מ׳ שנים שלימים המן זה לקח הקב״ה ופירנס את הדג שלא יעוכל יונה במעיו וגם יונה אכל בתוכו מזה המן לכן נאמר וימן אותיות י״ו מ״ן וכן וימ״ן קיקיון שהיה אוכל ד' עומרים לכן נאמר ד' פעמים וימן ובלשון יון נקרא מן קיקא ועל זה נאמר קי״ק יו״ן. סוד מישרים:
דג גדול.  זכר היה והיה עומד בריוח ולא נתן לב להתפלל רמז הקב"ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברי' והיה שם בדוחק ויתפלל שם שנאמר ממעי הדגה:
2וַיִּתְפַּלֵּ֣ל יוֹנָ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהָ֑יו מִמְּעֵ֖י הַדָּגָֽה:
ה' אלהיו.  שיתף דין ורחמים זכות אברהם ויצחק:
ממעי הדגה.  זה יעקב, סוד מישרים:
3וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָא֠תִי מִצָּ֥רָה לִ֛י אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיַּֽעֲנֵ֑נִי מִבֶּ֧טֶן שְׁא֛וֹל שִׁוַּ֖עְתִּי שָׁמַ֥עְתָּ קוֹלִֽי:
מבטן שאול שועתי.  מבטן הדג שהוא כשאול לי:
4וַתַּשְׁלִיכֵ֚נִי מְצוּלָה֙ בִּלְבַ֣ב יַמִּ֔ים וְנָהָ֖ר יְסֹֽבְבֵ֑נִי כָּל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְגַלֶּ֖יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ:
כל משבריך וגליך.  כל נחשולוהי דימא על שם שהנחשול משבר ומפרק את הים:
5וַֽאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי נִגְרַ֖שְׁתִּי מִנֶּ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ אַךְ אוֹסִ֣יף לְהַבִּ֔יט אֶל־הֵיכַ֖ל קָדְשֶֽׁךָ:
ואני אמרתי.  כשהשליכוני אל הים הנני מת ונגרשתי מנגד עיניך:
אך.  ראיתי שקיימתני כל אלו הימים ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך:
6אֲפָפ֚וּנִי מַ֙יִם֙ עַד־נֶ֔פֶשׁ תְּה֖וֹם יְסֹֽבְבֵ֑נִי ס֖וּף חָב֥וּשׁ לְרֹאשִֽׁי:
סוף חבוש לראשי.  ימא דסוף תלי לעיל מן רישי, שהראהו הקב"ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות ומסתכל ורואה כל מה שבים:
7לְקִצְבֵ֚י הָרִים֙ יָרַ֔דְתִּי הָאָ֛רֶץ בְּרִחֶ֥יהָ בַֽעֲדִ֖י לְעוֹלָ֑ם וַתַּ֧עַל מִשַּׁ֛חַת חַיַּ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי:
לקצבי הרים ירדתי.  לסוף מדת ההרים הקבועים על התהום ירדתי:
אני אמרתי הארץ בריחיה בעדי.  כנגדי למעלה ממני סגור ולא אצא לעולם:
בעדי.  כמו (מלכים ב ד׳:ד׳) וסגרת הדלת בעדך וכן כל בעד שבמקרא עור בעד עור (איוב א) אבר כנגד אבר:
לעולם.  מוסב על מה שאמר למעלה ואני אמרתי נגרשתי ואני אמרתי הארץ בריחיה סגורים בעדי לעולם:
8בְּהִתְעַטֵּ֚ף עָלַי֙ נַפְשִׁ֔י אֶת־יְהֹוָ֖ה זָכָ֑רְתִּי וַתָּב֚וֹא אֵלֶ֙יךָ֙ תְּפִלָּתִ֔י אֶל־הֵיכַ֖ל קָדְשֶֽׁךָ:
בהתעטף.  באשתלהיות וכן בהתעטף נפשם וכן בעטף עולל (איכה ב):
9מְשַׁמְּרִ֖ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא חַסְדָּ֖ם יַֽעֲזֹֽבוּ:
משמרים הבלי שוא.  אותן שעובדים לעכו"ם:
חסדם יעזובו.  יראת הקב"ה שכל חסדם וטובתם מאתו יעזובו אבל אני איני כן אלא בקול תודה אזבחה לך כך תרגם יונתן ופרקי דר' אליעזר דרשו כלפי המלחים שעזבו חסדם שהיו מטיבים לעכו"ם ונתגיירו:
10וַֽאֲנִ֗י בְּק֚וֹל תּוֹדָה֙ אֶזְבְּחָה־לָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר נָדַ֖רְתִּי אֲשַׁלֵּ֑מָה יְשׁוּעָ֖תָה לַֽיהֹוָֽה:
ישועתה לה'.  נדרי שלמים ותודה אשלם לשם ישועות אשר לה':
ישועתה.  כמו לישועתה וכן קומה עזרתה לנו (תהילים מ״ד:כ״ז) לעזרה שלנו:
11וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה לַדָּ֑ג וַיָּקֵ֥א אֶת־יוֹנָ֖ה אֶל־הַיַּבָּשָֽׁה: