1 וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר: |
2ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּי־עָֽלְתָ֥ה רָֽעָתָ֖ם לְפָנָֽי: |
וקרא עליה.
את קריאתי:
|
3וַיָּ֚קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה | בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֚רֶד בָּהּ֙ לָב֚וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהֹוָֽה: |
לברוח תרשישה.
ים ששמו תרשיש והוא בחוצה לארץ אמר אברח לי הים שאין השכינה שורה בח"ל אמר לו הקב"ה חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם משל לעבד כהן שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה אמר העכו"ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים:
|
ויתן שכרה.
הקדים לתת שכרה ואין דרך יורדי הים לתת שכר הספינה עד שעת היציאה והוא הקדים ולא עוד אלא שנתן שכר כולה:
|
4וַֽיהֹוָ֗ה הֵטִ֚יל רֽוּחַ־גְּדוֹלָה֙ אֶל־הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר־גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר: |
חשבה להשבר.
נדמית כאלו היא נשברת:
|
5וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַיִּזְעֲקוּ֘ אִ֣ישׁ אֶל־אֱלֹהָיו֒ וַיָּטִ֨לוּ אֶת־הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֚ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל־הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל־יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּֽרָדַֽם: |
המלחים.
בני אדם המנהיגים את הספינה:
|
איש אל אלהיו.
מן שבעים אומות של עכו"ם היו שם:
|
6וַיִּקְרַ֚ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַֽחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה־לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם קוּם קְרָ֣א אֶל־אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָֽאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד: |
רב החובל.
שר המלחים שאף הם נקראים חובלי הים ובלע"ז גובירניי"ל:
|
מה לך נרדם.
מה לך להיות נרדם אין עתה עת רדם:
|
יתעשת.
לשון מחשבה וכן (תהלים קמז) עשתנותיו ומלכא עשית (דניאל ז):
|
7וַיֹּֽאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָֽרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל־יוֹנָֽה: |
לכו ונפילה גורלות.
רואים היו שאר ספינות הולכות בים בשלום ושלהם משתברת אמרו בשביל אחד ממנו הוא כן מצינו בפרקי דר' אליעזר:
|
בשלמי.
במעשיו של מי ממנו:
|
8וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הַגִּֽידָה־נָּ֣א לָ֔נוּ בַּֽאֲשֶׁ֛ר לְמִֽי־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ֙ וּמֵאַ֣יִן תָּב֔וֹא מָ֣ה אַרְצֶ֔ךָ וְאֵֽי־מִזֶּ֥ה עַ֖ם אָֽתָּה: |
הגידה נא לנו באשר למי.
למי חטאת אשר בשביל כן הרעה הזאת לנו:
|
מה מלאכתך.
שמא פשעת באומנותיך:
|
ומאין תבא.
שמא על אנשי אותו מקום נגזרה גזירה אפי' אין אתה בה:
|
ואי מזה עם אתה.
שמא עמך חטאו:
|
9וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת־יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֚י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הַיַּבָּשָֽׁה: |
10וַיִּֽירְא֚וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ יִרְאָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיֹּֽאמְר֥וּ אֵלָ֖יו מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑יתָ כִּי־יָֽדְע֣וּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־מִלִּפְנֵ֚י יְהֹוָה֙ ה֣וּא בֹרֵ֔חַ כִּ֥י הִגִּ֖יד לָהֶֽם: |
מה זאת עשית.
למה עשית כן לברוח מן מושל כזה:
|
11וַיֹּֽאמְר֚וּ אֵלָיו֙ מַה־נַּֽ֣עֲשֶׂה לָּ֔ךְ וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעָלֵ֑ינוּ כִּ֥י הַיָּ֖ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵֽר: |
12וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם שָׂא֙וּנִי֙ וַֽהֲטִילֻ֣נִי אֶל־הַיָּ֔ם וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעֲלֵיכֶ֑ם כִּי יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי כִּ֣י בְשֶׁלִּ֔י הַסַּ֧עַר הַגָּד֛וֹל הַזֶּ֖ה עֲלֵיכֶֽם: |
13וַיַּחְתְּר֣וּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים לְהָשִׁ֛יב אֶל־הַיַּבָּשָׁ֖ה וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ כִּ֣י הַיָּ֔ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵ֖ר עֲלֵיהֶֽם: |
ויחתרו האנשים.
יגעו ועסקו כחותר במחתרת:
|
14וַיִּקְרְא֨וּ אֶל־יְהֹוָ֜ה וַיֹּֽאמְר֗וּ אָֽנָּ֚ה יְהֹוָה֙ אַל־נָ֣א נֹֽאבְדָ֗ה בְּנֶ֙פֶשׁ֙ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּתֵּ֥ן עָלֵ֖ינוּ דָּ֣ם נָקִ֑יא כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר חָפַ֖צְתָּ עָשִֽׂיתָ: |
בנפש האיש הזה.
בעון שנשלח יד בנפשו:
|
15וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־יוֹנָ֔ה וַיְטִלֻ֖הוּ אֶל־הַיָּ֑ם וַיַּֽעֲמֹ֥ד הַיָּ֖ם מִזַּעְפּֽוֹ: |
16וַיִּֽירְא֧וּ הָֽאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּזְבְּחוּ־זֶ֙בַח֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים: |
וידרו נדרים.
שיתגיירו:
|