פרק ו

1הוֹי הַשַּֽׁאֲנַנִּ֣ים בְּצִיּ֔וֹן וְהַבֹּֽטְחִ֖ים בְּהַ֣ר שֹֽׁמְר֑וֹן נְקֻבֵי֙ רֵאשִׁ֣ית הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֥אוּ לָהֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
נקובי ראשית הגוים: לכם היו קוראים גוי המשובח שבעכו"ם:
ובאו להם בית ישראל: הם בחרו במשפטיהם ובאו לכללם:
2עִבְר֚וּ כַֽלְנֵה֙ וּרְא֔וּ וּלְכ֥וּ מִשָּׁ֖ם חֲמַ֣ת רַבָּ֑ה וּרְד֣וּ גַת־פְּלִשְׁתִּ֗ים הֲטוֹבִים֙ מִן־הַמַּמְלָכ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה אִם־רַ֥ב גְּבוּלָ֖ם מִגְּבֻלְכֶֽם:
עברו כלנה וראו: למה מאסתם בתורתי לדבק בחוקות עכו"ם עברו וראו בעכו"ם החשובים אם טובים הם מן הממלכות האלה שבשומרון ושבירושלים:
כלנה: בבל:
חמת: אנטוכיא:
גת פלשתים: חשובה שבחמשת סרניהם שהיא קרויה מתג האמה (שמואל ב ח׳:א׳) על שם שרודה את כולם והיא אם המלכות:
אם רב גבולם מגבולכם: ומה מצאתם בי עול:
3הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּישׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס:
המנדים ליום רע: אתם מנידים עצמיכם ליום רע:
ותגישון: עצמיכם לשבת בגלות אשר יחמס אתכם שנאמר בו מחמס אחיך יעקב (עובדי' א) זה מדרשו של רבי שמשון זצ"ל, ד"א:
המנדים ליום רע: המבזים על נבואת ימי רע שהנביאים מתנבאים להם:
ותגישון שבת חמס: זהו כמו שאמר ישעיה הוי מגיעי בית בבית ותגישון שבת בתוכם זו אצל זו על ידי חמס:
4הַשֹּֽׁכְבִים֙ עַל־מִטּ֣וֹת שֵׁ֔ן וּסְרֻחִ֖ים עַל־עַרְשֹׂתָ֑ם וְאֹֽכְלִ֚ים כָּרִים֙ מִצֹּ֔אן וַֽעֲגָלִ֖ים מִתּ֥וֹךְ מַרְבֵּֽק:
וסרוחים על ערשותם: משתטחין ומאריכין עצמם על ערסותם ורבותינו פי' מחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחין ערסותיהן בשכבת זרע שאינה שלהם:
כרים: כבשים:
מרבק: מקום כנוס העגלים ובלע"ז קופל"א:
5הַפֹּֽרְטִ֖ים עַל־פִּ֣י הַנָּ֑בֶל כְּדָוִ֕יד חָֽשְׁב֥וּ לָהֶ֖ם כְּלֵי־שִֽׁיר:
הפורטים על פי הנבל: מנחם חברו עם ופרט כרמך (ויקרא ט) ורואה אני את דבריו שהמשורר על פי כלי זמר מחתך את הדבור בפרוטרוט הכל לפי נעימות קול הכלי להגביה ולהנמיך:
כדויד חשבו להם וגו': חשבו כלי שיר שלהם ככלי שיר של דוד שהם לשמים ואלו להתענג:
6הַשֹּׁתִ֚ים בְּמִזְרְקֵי֙ יַ֔יִן וְרֵאשִׁ֥ית שְׁמָנִ֖ים יִמְשָׁ֑חוּ וְלֹ֥א נֶחְל֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶר יוֹסֵֽף:
השותים במזרקי יין: יש מרבותינו שאומרים במסכת שבת שהיו זורקין כוסותיהן זה לזה וי"מ על שם כלי שהיו לו שתי פיות והוא ארוך ושותה זה מכאן וזה מכאן הוא נזרק מפיו אל פיו:
וראשית שמנים: מובחר שבשמנים והוא אפרסמון:
ולא נחלו: לשון חולי:
על שבר יוסף: ששמעו מפי הנביאים שעתיד לבא עליהם:
7לָכֵ֛ן עַתָּ֥ה יִגְל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ גֹּלִ֑ים וְסָ֖ר מִרְזַ֥ח סְרוּחִֽים:
וסר מרזח סרוחים: ויבטלון משתאות המגודלים וגסי הרוח מרזחות לשון משתאות בסיפרי בפרשת וישב ישראל בשיטים מצאתי וחזרו לעשות להם מרזחים והיו קוראים להם ואוכלים:
8נִשְׁבַּע֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה בְּנַפְשׁ֗וֹ נְאֻם־יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י צְבָא֔וֹת מְתָאֵ֚ב אָֽנֹכִי֙ אֶת־גְּא֣וֹן יַֽעֲקֹ֔ב וְאַרְמְנֹתָ֖יו שָׂנֵ֑אתִי וְהִסְגַּרְתִּ֖י עִ֥יר וּמְלֹאָֽהּ:
בנפשו: מדעת וכוונה:
מתאב: כמו מתעב וכן תירגם יונתן מנבל אנא ית בית מקדש' רבותיה דיעקב שהמקדש נקרא גאון עוזם שנאמר הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם (יחזקאל כד):
עיר ומלואה: ירושלים ויושביה:
9וְהָיָ֗ה אִם־יִוָּ֨תְר֜וּ עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים בְּבַ֥יִת אֶחָ֖ד וָמֵֽתוּ:
אם יותרו: מן הדבר והחרב בבית אחד ומתו. שישרפו האויבים את הבית עליהם בלכדם את העיר:
10וּנְשָׂא֞וֹ דּוֹד֣וֹ וּמְסָֽרְפ֗וֹ לְהוֹצִ֣יא עֲצָמִים֘ מִן־הַבַּיִת֒ וְאָמַ֞ר לַֽאֲשֶׁ֨ר בְּיַרְכְּתֵ֥י הַבַּ֛יִת הַע֥וֹד עִמָּ֖ךְ וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס כִּ֛י לֹ֥א לְהַזְכִּ֖יר בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה:
ונשאו דודו ומסרפו: קרובו ואוהבו המציל את עצמותיו מן השריפה כן תרגום יונתן ויטיליניה קריביה מיקידא:
ואמר: המוציא מן השריפה:
לאשר בירכתי הבית: לחבירו שהלך לבדוק בתוך הבית:
העוד עמך: אדם חי זולתך שנמלט מן החבואים:
ואמר אפס: אין חי אלא מתים ואמר זה אליו הס את הפגרים ואמר הס השלך וסלק הכל כי זאת להם על אשר לא רצו להזכיר בשם ה' כן ת"י:
11כִּֽי־הִנֵּ֚ה יְהֹוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים:
רסיסים: שיהא מרוסס לבקיעות דקות:
בקיעים: גדולים מרסיסים לפי חשיבותו תהי מכתו כן תרגום יונתן וימחי מלכו רבא מחא תקיפא ומלכו זעירא מחא חלשא:
12הַיְרֻצ֚וּן בַּסֶּ֙לַע֙ סוּסִ֔ים אִם־יַֽחֲר֖וֹשׁ בַּבְּקָרִ֑ים כִּֽי־הֲפַכְתֶּ֚ם לְרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט וּפְרִ֥י צְדָקָ֖ה לְלַֽעֲנָֽה:
הירוצון בסלע סוסים: כלום יעמדו במרוצתם בשנותם סדורו של עולם:
אם יחרוש: אדם בבקרים. בסלע שאתם סבורים לשנות דרך הטובה ותתקיימו ותצליחו:
13הַשְּׂמֵחִ֖ים לְלֹ֣א דָבָ֑ר הָאֹ֣מְרִ֔ים הֲלֹ֣א בְחָזְקֵ֔נוּ לָקַ֥חְנוּ לָ֖נוּ קַרְנָֽיִם:
ללא דבר: על גדולתם ועושרם שאינו כלום שלא יתקיים:
קרנים: חוזק וגבורה לנגח בקרנים עניים ואביונים:
14כִּ֡י הִֽנְנִי֩ מֵקִ֨ים עֲלֵיכֶ֜ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י הַצְּבָא֖וֹת גּ֑וֹי וְלָֽחֲצ֥וּ אֶתְכֶ֛ם מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל הָֽעֲרָבָֽה:
מלבא חמת: שהוא במקצוע צפונית מערבית של ארץ ישראל:
עד נחל הערבה: נחל מצרים שהוא במקצוע דרומית מערבית: