1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
2בֶּן־אָדָ֗ם שִׂ֚ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו: |
אל גוג.
כך שם המלך:
|
המגוג.
שם האומה כד"א גומר ומגוג (בראשית י):
|
3וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הִֽנְנִ֚י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל: |
4וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָֽתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהֽוֹצֵאתִי֩ אֽוֹתְךָ֙ וְאֶת־כָּל־חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָֽרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֚י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּֽפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם: |
ושובבתיך.
אעשה אותך שובב אנבו"יישיר בלע"ז כל ההולך בשרירות לבו נקרא שובב כמו (ישעיהו נ״ז:י״ז) וילך שובב בדרך לבו:
|
ונתתי חחים בלחייך.
דרך חיה להוציאה בחחים שבלחייה לפי שאינה רוצה לצאת גם אני אתן בלבך הרהורין ויצר המושך אותך מארצך לבא על ארץ ישראל:
|
5פָּרַ֛ס כּ֥וּשׁ וּפ֖וּט אִתָּ֑ם כֻּלָּ֖ם מָגֵ֥ן וְכוֹבָֽע: |
6גֹּמֶר וְכָל־אֲגַפֶּ֔יהָ בֵּית תּֽוֹגַרְמָ֔ה יַרְכְּתֵ֥י צָפ֖וֹן וְאֶת־כָּל־אֲגַפָּ֑יו עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּֽךְ: |
וכל אגפיה.
כל סביביה:
|
7הִכֹּן֙ וְהָכֵ֣ן לְךָ֔ אַתָּ֕ה וְכָל־קְהָלֶ֖ךָ הַנִּקְהָלִ֣ים עָלֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְמִשְׁמָֽר: |
הכון והכן לך.
הכון אותך והכן לך חיל אחרי':
|
הכון.
הזדמן:
|
והיית להם למשמר.
דרך המלכים לתת לב על חיילותיהם היאך יצאו ולהעמיד משמרות שלא יבא משחית על חילו בלילה:
|
8מִיָּמִ֣ים רַבִּים֘ תִּפָּקֵד֒ בְּאַֽחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא | אֶל־אֶ֣רֶץ | מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־הָי֥וּ לְחָרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵֽעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָֽשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם: |
מימים רבים תפקד.
מימים רבים שחטאת לי תפקד עתה לפני לזכור עונותיך ולהשיב גמולך ואשיאך באחרית השנים לבא אל ארץ ישראל המשובבת מחרב ששבו יושביה מן הגולה אשר גלו שם ע"י חרב האויב:
|
אשר היו לחרבה תמיד.
זה שנים רבות וסמוך לבואך עליה' חזרו:
|
והיא מעמים הוצאה.
והיה לך לשום על לב שהיא מעמים הוצאה והמוציאה מן העמים לא יעזבנה בידך:
|
9וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשּׁוֹאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּֽעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכָל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ: |
כשואה.
כחשך המכסה את הארץ, שואה ברואינ"ה בלע"ז:
|
10כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יַֽעֲל֚וּ דְבָרִים֙ עַל־לְבָבֶ֔ךָ וְחָֽשַׁבְתָּ֖ מַֽחֲשֶׁ֥בֶת רָעָֽה: |
יעלו דברים.
יסקון הרהורין:
|
מחשבת רעה.
להלחם כנגדי:
|
11וְאָמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹֽשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם: |
על ארץ פרזות.
יושבי כפרים מאין חומה שבוטחים במעוזם ואינ' יראים להתאסף אל ערי מבצר:
|
פרזות.
כמו מערי הפרזי מאין חומה:
|
אבוא.
אל השוקטים ואראה מה הוא מבטחם:
|
12לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל־חֳרָב֣וֹת נֽוֹשָׁב֗וֹת וְאֶל־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹֽשְׁבֵ֖י עַל־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ: |
להשיב ידך על חרבות נושבות.
להשחית שנית את הערים שהיו חורבות עד הנה ועכשיו נתיישבו:
|
ואל עם מאוסף.
מעמים העושים עתה מקנה וקניין:
|
על טבור הארץ.
על גובה וחוזק הארץ כטבור זה שהוא אמצעי של אדם ומשופע מכל צדדיו:
|
13שְׁבָ֡א וּ֠דְדָן וְסֹֽחֲרֵ֨י תַרְשִׁ֚ישׁ וְכָל־כְּפִירֶ֙יהָ֙ יֹֽאמְר֣וּ לְךָ֔ הֲלִשְׁלֹ֚ל שָׁלָל֙ אַתָּ֣ה בָ֔א הֲלָבֹ֥ז בַּ֖ז הִקְהַ֣לְתָּ קְהָלֶ֑ךָ לָשֵׂ֣את | כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב לָקַ֙חַת֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן לִשְׁלֹ֖ל שָׁלָ֥ל גָּדֽוֹל: |
וכל כפיריה.
סוחרים חריפין שבה הרגילין לצאת ולשוט ככפירים בכל המדינות ויודעין איזה מקום העושר:
|
יאמרו לך הלשלול שלל אתה.
כלומר מי הגיד לך את מקום העושר הידעת כי לארץ מלאה שלל ובז אתה הולך ושם באמת תמצא הון עתק:
|
14לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָדָ֔ם וְאָֽמַרְתָּ֣ לְג֔וֹג כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הֲל֣וֹא | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּשֶׁ֨בֶת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לָבֶ֖טַח תֵּדָֽע: |
תדע.
ת"י תדע פורענות גבורתי כלו' תדע ותכיר מי הוא מעוזם ומבטחם:
|
15וּבָ֚אתָ מִמְּקֽוֹמְךָ֙ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֔וֹן אַתָּ֕ה וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּ֑ךְ רֹֽכְבֵ֚י סוּסִים֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל גָּד֖וֹל וְחַ֥יִל רָֽב: |
16וְעָלִ֙יתָ֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּֽעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַֽחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּֽהְיֶ֗ה וַֽהֲבִֽאוֹתִ֙יךָ֙ עַל־אַרְצִ֔י לְמַעַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּֽדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג: |
17כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הַֽאַתָּה־ה֨וּא אֲשֶׁר־דִּבַּ֜רְתִּי בְּיָמִ֣ים קַדְמוֹנִ֗ים בְּיַ֥ד עֲבָדַי֙ נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַֽנִּבְּאִ֛ים בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖ם שָׁנִ֑ים לְהָבִ֥יא אֹֽתְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם: |
האתה הוא.
באותן הימים יאמר הקב"ה האתה הוא אותו אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל כגון יחזקאל וזכריה שאף הוא נתנבא על מלחמות גוג ומגוג ואספתי את כל הגוים וגו' (זכריה י״ד:ב׳) ורבותינו אמרו אלדד ומידד הם נתנבאו עליו וזהו שנים האמור כאן אל תיקרי שנים אלא שנים (בפת"ח) שני נביאים נתנבאו נבואה א' בפרק אחד (אבל לא בסגנון אחד):
|
18וְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה תַּֽעֲלֶ֥ה חֲמָתִ֖י בְּאַפִּֽי: |
19וּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵֽשׁ־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם־לֹ֣א | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל: |
רעש גדול.
על ידי קולות ורעמים כמו שהוא אומר:
|
20וְרָֽעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכָל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָֽרֹמֵ֣שׂ עַל־הָֽאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וְנֶֽהֱרְס֣וּ הֶֽהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכָל־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל: |
ונפלו המדרגו'.
אני שמעתי שהם סלעי' הזקופי' ותלויים ונראים כנופלים ואני אומר הם תלי מגדלי' שחופרים סביב וזורקים העפר באמצע להגביה התל ועשוי מדרגות מדרגות אשקלונ"ש בלע"ז כדי שיעמוד העפר ולאחר שנכבש יפה נוטלים המלבנים מעמידי המדרגה:
|
21וְקָרָ֨אתִי עָלָ֚יו לְכָל־הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִ֥יו תִּֽהְיֶֽה: |
וקראתי עליו לכל הרי חרב.
לבא חרב בהם עליו, וקראתי וזימנתי ומה היא החרב שאקרא עליו חרבם של עצמם חרב איש באחיו:
|
22וְנִשְׁפַּטְתִּ֥י אִתּ֖וֹ בְּדֶ֣בֶר וּבְדָ֑ם וְגֶ֣שֶׁם שׁוֹטֵף֩ וְאַבְנֵ֨י אֶלְגָּבִ֜ישׁ אֵ֣שׁ וְגָפְרִ֗ית אַמְטִ֚יר עָלָיו֙ וְעַל־אֲגַפָּ֔יו וְעַל־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ: |
ואבני אלגביש.
אבני ברד המאירות כאבנים טובות ששמם גביש כענין שנא' (איוב כ"ח) ראמות וגביש ורבותינו אמרו אל גב איש אבני ברד שהתחילו לירד על מצרים ועמדו באויר על גב האיש משה שהתפלל שלא ירדו כענין שנא' (שמות ה) לא נתך ארצה לא הגיע לארץ:
|
23וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |