פרק לט

1וְאַתָּ֚ה בֶן־אָדָם֙ הִנָּבֵ֣א עַל־גּ֔וֹג וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הִנְנִ֚י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל:
2וְשֹֽׁבַבְתִּ֙יךָ֙ וְשִׁשֵּׁאתִ֔יךָ וְהַֽעֲלִיתִ֖יךָ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן וַֽהֲבִֽאוֹתִ֖ךָ עַל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וששאתיך.  כמו והשאתיך על עמי כמו תהלי' פ"ט לא ישיא אויב בו:
3וְהִכֵּיתִ֥י קַשְׁתְּךָ֖ מִיַּ֣ד שְׂמֹאולֶ֑ךָ וְחִצֶּ֕יךָ מִיַּ֥ד יְמִֽינְךָ֖ אַפִּֽיל:
4עַל־הָרֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל תִּפּ֗וֹל אַתָּה֙ וְכָל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ לְעֵ֨יט צִפּ֧וֹר כָּל־כָּנָ֛ף וְחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה:
5עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה תִּפּ֑וֹל כִּי אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
6וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּמָג֔וֹג וּבְיֹֽשְׁבֵ֥י הָֽאִיִּ֖ים לָבֶ֑טַח וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
7וְאֶת־שֵׁ֨ם קָדְשִׁ֜י אוֹדִ֗יעַ בְּתוֹךְ֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹֽא־אַחֵ֥ל אֶת־שֵֽׁם־קָדְשִׁ֖י ע֑וֹד וְיָֽדְע֚וּ הַגּוֹיִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה קָד֖וֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל:
ולא אחל את שם קדשי.  שפלותם של ישראל חלול שמו הוא באמור להם (לעיל ל) עם ה' אלה ולא יכול להצילם:
8הִנֵּ֚ה בָאָה֙ וְנִהְיָ֔תָה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה ה֥וּא הַיּ֖וֹם אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתִּי:
9וְיָֽצְא֞וּ יֹֽשְׁבֵ֣י | עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִֽעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ בְּנֶ֨שֶׁק וּמָגֵ֚ן וְצִנָּה֙ בְּקֶ֣שֶׁת וּבְחִצִּ֔ים וּבְמַקֵּ֥ל יָ֖ד וּבְרֹ֑מַח וּבִֽעֲר֥וּ בָהֶ֛ם אֵ֖שׁ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:
והשיקו.  כמו תנור שהשיקוהו בלשון משנה:
בנשק.  אנא"ר מורא"ש בלע"ז:
10וְלֹֽא־יִשְׂא֨וּ עֵצִ֜ים מִן־הַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֚א יַחְטְבוּ֙ מִן־הַיְּעָרִ֔ים כִּ֥י בַנֶּ֖שֶׁק יְבַֽעֲרוּ־אֵ֑שׁ וְשָֽׁלְל֣וּ אֶת־שֹֽׁלְלֵיהֶ֗ם וּבָֽזְזוּ֙ אֶת־בֹּ֣זְזֵיהֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
11וְהָיָ֣ה בַיּ֣וֹם הַה֡וּא אֶתֵּ֣ן לְגוֹג֩ | מְקֽוֹם־שָׁ֨ם קֶ֜בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֗ל גֵּ֚י הָעֹֽבְרִים֙ קִדְמַ֣ת הַיָּ֔ם וְחֹסֶ֥מֶת הִ֖יא אֶת־הָעֹֽבְרִ֑ים וְקָ֣בְרוּ שָׁ֗ם אֶת־גּוֹג֙ וְאֶת־כָּל־הֲמוֹנ֔וֹ (כתיב הֲמוֹנֹ֔ה) וְקָ֣רְא֔וּ גֵּ֖יא הֲמ֥וֹן גּֽוֹג:
אתן לגוג מקום שם קבר.  מקום שיהא שם קבר להם לפי שהוא מזרעו של יפת שכסה את ערות אביו לפיכך זכה לקבורה:
גי העוברים.  גי שהם עוברים את ים כנרת להביא משם פירות גינוסר תמיד:
קדמת הים.  ת"י במדנח ים גינוסר:
וחוסמת היא את העוברים.  וסוגרת היא את העוברים כמו לא תחסום (דברים כה) שרוב פגרים שיפלו שם יחדלו את העוברים מעבור לפיכך יעברו עליהם ויקברו אותם ומנחם פתרו בספרו יחסמו את אפם מלהריח ריח הפגרי':
12וּקְבָרוּם֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְמַ֖עַן טַהֵ֣ר אֶת־הָאָ֑רֶץ שִׁבְעָ֖ה חֳדָשִֽׁים:
13וְקָֽבְרוּ֙ כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה לָהֶ֖ם לְשֵׁ֑ם יוֹם הִכָּ֣בְדִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
וקברו כל עם הארץ.  שמתו שם:
והיה להם לשם.  כל העכו"ם יספרו את שמם לשבח ולחסד אין לך כאומה זו רחמנים יש לך אדם שקובר את אויבו שעמד עליו להורגו:
14וְאַנְשֵׁ֨י תָמִ֚יד יַבְדִּ֙ילוּ֙ עֹֽבְרִ֣ים בָּאָ֔רֶץ מְקַבְּרִ֣ים אֶת־הָעֹֽבְרִ֗ים אֶת־הַנּֽוֹתָרִ֛ים עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ לְטַֽהֲרָ֑הּ מִקְצֵ֥ה שִׁבְעָה־חֳדָשִׁ֖ים יַחְקֹֽרוּ:
ואנשי תמיד.  אנשים המותמדים לכך יבדילו ישראל כדי לעבור בארץ ללקט את המפוזרים:
מקברים את העוברים.  מקברים עם העוברים את הפגרים החוסמין ומעכבין את המעבר שהעוברין את הים מקברים אותם להנאתם:
את העוברים. עם העוברים כך שמעתי וכן ת"י:
את הנותרים על פני הארץ.  רחוק מן המעבר שאין העוברי' את הים מתעסקים בהם לקוברם יקברום אלה המותמדי' ומובדלים לכך:
מקצה שבעה חדשים.  יכלו מרבית הפגרים הנראים לעינם להקבר ומאז והלאה יחקורו בארץ במקום המסתרים בחוחים ובין הקוצי' ויקברו מה שימצאו:
15וְעָֽבְר֚וּ הָעֹֽבְרִים֙ בָּאָ֔רֶץ וְרָאָה֙ עֶ֣צֶם אָדָ֔ם וּבָנָ֥ה אֶצְל֖וֹ צִיּ֑וּן עַ֣ד קָֽבְר֚וּ אֹתוֹ֙ הַֽמְקַבְּרִ֔ים אֶל־גֵּ֖יא הֲמ֥וֹן גּֽוֹג:
ועברו העוברים בארץ.  הולכי דרכים שיראו עצם אדם:
ובנה אצלו ציון.  סימן שיש כאן עצם של מת כדי שיפרשו ממנו הולכי דרכים ועושי טהרות עד בא אנשי התמיד המובדלים לחקור וקברו אותן:
16וְגַ֥ם שֶׁם־עִ֛יר הֲמוֹנָ֖ה וְטִֽהֲר֥וּ הָאָֽרֶץ:
וגם שם עיר המונה.  וגם העיר ששמה עיר הומיה מרוב אדם היא עיר הגדולה גם היא חיל יושביה שם יקברו:
וטהרו.  את ישראל בארץ את טהרותיהם ותרומותיהם:
המונה.  לא מפיק ה"א לפי שה"א אחרונה משמשת שם דבר המונה כמו הומיה:
17וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אֱמֹר֩ לְצִפּ֨וֹר כָּל־כָּנָ֥ף וּלְכֹ֣ל | חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה הִקָּבְצ֚וּ וָבֹ֙אוּ֙ הֵאָֽסְפ֣וּ מִסָּבִ֔יב עַל־זִבְחִ֗י אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י זֹבֵ֚חַ לָכֶם֙ זֶ֣בַח גָּד֔וֹל עַ֖ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲכַלְתֶּ֥ם בָּשָׂ֖ר וּשְׁתִ֥יתֶם דָּֽם:
18בְּשַׂ֚ר גִּבּוֹרִים֙ תֹּאכֵ֔לוּ וְדַם־נְשִׂיאֵ֥י הָאָ֖רֶץ תִּשְׁתּ֑וּ אֵילִ֨ים כָּרִ֚ים וְעַתּוּדִים֙ פָּרִ֔ים מְרִיאֵ֥י בָשָׁ֖ן כֻּלָּֽם:
אלים כרים ועתודים פרים.  מלכים ודוכסי' שלטונין ושרים:
מריאי בשן.  שור של פטם קרוי אלמר"י בלשון ערבי:
19וַֽאֲכַלְתֶּם־חֵ֣לֶב לְשָׂבְעָ֔ה וּשְׁתִ֥יתֶם דָּ֖ם לְשִׁכָּר֑וֹן מִזִּבְחִ֖י אֲשֶׁר־זָבַ֥חְתִּי לָכֶֽם:
20וּשְׂבַעְתֶּ֚ם עַל־שֻׁלְחָנִי֙ ס֣וּס וָרֶ֔כֶב גִּבּ֖וֹר וְכָל־אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
21וְנָתַתִּ֥י אֶת־כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִ֑ם וְרָא֣וּ כָל־הַגּוֹיִ֗ם אֶת־מִשְׁפָּטִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי וְאֶת־יָדִ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֥מְתִּי בָהֶֽם:
את משפטי.  את פורענותי יושטיצ"א בלע"ז:
22וְיָֽדְעוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם מִן־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה:
23וְיָֽדְע֣וּ הַ֠גּוֹיִם כִּ֣י בַֽעֲו‍ֹנָ֞ם גָּל֣וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֗ל עַל אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֔י וָֽאַסְתִּ֥ר פָּנַ֖י מֵהֶ֑ם וָֽאֶתְּנֵם֙ בְּיַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיִּפְּל֥וּ בַחֶ֖רֶב כֻּלָּֽם:
וידעו הגוים כי בעוונם גלו בית ישראל.  כשיראו את גבורתי יכירו כי לא מקוצר ידי היה שלא הושעתים אלא בעוונם הסתרתי פני מהם וגלו:
24כְּטֻמְאָתָ֥ם וּכְפִשְׁעֵיהֶ֖ם עָשִׂ֣יתִי אֹתָ֑ם וָֽאַסְתִּ֥ר פָּנַ֖י מֵהֶֽם:
25לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה עַתָּ֗ה אָשִׁיב֙ אֶת־שְׁב֣וּת (כתיב שְׁב֣יּת) יַֽעֲקֹ֔ב וְרִֽחַמְתִּ֖י כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְקִנֵּאתִ֖י לְשֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי:
וקנאתי לשם קדשי.  ולבשתי קנאת תשועה ונקם למען שם קדשי שלא יתחלל עוד:
וקנאתי לשם קדשי.  בשביל שם קדשי כמו המקנא אתה לי (מדבר יא):
26וְנָשׂוּ֙ אֶת־כְּלִמָּתָ֔ם וְאֶת־כָּל־מַֽעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֣ר מָֽעֲלוּ־בִ֑י בְּשִׁבְתָּ֧ם עַל־אַדְמָתָ֛ם לָבֶ֖טַח וְאֵ֥ין מַֽחֲרִֽיד:
ונשו את כלימתם.  בהיטיבי להם ולא אגמלם כרעתם אז ישאו כלימתם ויבושו מלהרים פנים ומנחם פי' ונשו כמו (תהילים ל״ב:א׳) אשרי נשוי פשע לשון כפרה:
27בְּשֽׁוֹבְבִ֚י אוֹתָם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֹתָ֔ם מֵֽאַרְצ֖וֹת אֹֽיְבֵיהֶ֑ם וְנִקְדַּ֣שְׁתִּי בָ֔ם לְעֵינֵ֖י הַגּוֹיִ֥ם רַבִּֽים:
28וְיָֽדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם בְּהַגְלוֹתִ֚י אֹתָם֙ אֶל־הַגּוֹיִ֔ם וְכִנַּסְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹֽא־אוֹתִ֥יר ע֛וֹד מֵהֶ֖ם שָֽׁם:
ולא אותיר.  אחד מהם בגולה:
29וְלֹֽא־אַסְתִּ֥יר ע֛וֹד פָּנַ֖י מֵהֶ֑ם אֲשֶׁ֨ר שָׁפַ֚כְתִּי אֶת־רוּחִי֙ עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: