פרק יב

1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

2בֶּן־אָדָ֕ם בְּת֥וֹךְ בֵּֽית־הַמֶּ֖רִי אַתָּ֣ה יֹשֵׁ֑ב אֲשֶׁ֣ר עֵינַיִם֩ לָהֶ֨ם לִרְא֜וֹת וְלֹ֣א רָא֗וּ אָזְנַ֨יִם לָהֶ֚ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽם:

3וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם עֲשֵׂ֚ה לְךָ֙ כְּלֵ֣י גוֹלָ֔ה וּגְלֵ֥ה יוֹמָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְגָלִ֨יתָ מִמְּקֽוֹמְךָ֜ אֶל־מָק֚וֹם אַחֵר֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם אוּלַ֣י יִרְא֔וּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:

כלי גולה: כלי לשתות ומקידה קטנה ללוש בה חררה אות לבית ישראל שבירושלים שיעשו כן ולא יצטרכו ללוש בצק בגומא על גבי קרקע והחצצים נכנסים בתוכו והם לא שמעו לו והוצרכו לכך והוא הכתוב בספר קינות ויגרס בחצץ שני (איכה ג׳:ט״ז) במדרש קינות:

וגלה יומם: מיום אל יום שנים שלשה ימים נהוג בעצמך כאדם המכין צעדיו לגלות שיראו בני הגולה וישאלו מה מעשיך ואתה תגיד להם שסימן הוא לצדקיהו ועמו וישלחו להם אלו את שלוחיהם ויודיעו לאחיהם וקרוביהם אשר שם ככל אשר ישמעו מפיך וכן כל יומם שבמקרא לשון יום יום הוא דבר הנוהג ימים רבים כך שמעתי משמו של רבי מנחם ואמת דבריו:

אולי יראו: שמא יבינו אפרצברונ"ט בלע"ז:

כי בית מרי המה: לפיכך עדיין הוא שמא:

4וְהֽוֹצֵאתָ֨ כֵלֶ֜יךָ כִּכְלֵ֥י גוֹלָ֛ה יוֹמָ֖ם לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְאַתָּ֗ה תֵּצֵ֚א בָעֶ֙רֶב֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם כְּמֽוֹצָאֵ֖י גּוֹלָֽה:

כמוצאי: קומ"א אישוא"ש בלע"ז:

5לְעֵֽינֵיהֶ֖ם חֲתָר־לְךָ֣ בַקִּ֑יר וְהֽוֹצֵאתָ֖ בּֽוֹ:

חתר לך בקיר: סימן לצדקיהו שיצא דרך מחתרת מערה כי ירא לצאת דרך בפרהסיא מפני הכשדים:

6לְעֵ֨ינֵיהֶ֜ם עַל־כָּתֵ֚ף תִּשָּׂא֙ בָּֽעֲלָטָ֣ה תוֹצִ֔יא פָּנֶ֣יךָ תְכַסֶּ֔ה וְלֹ֥א תִרְאֶ֖ה אֶת־הָאָ֑רֶץ כִּֽי־מוֹפֵ֥ת נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

בעלטה תוציא: לכשתחשך תוציא את כליך:

7וָאַ֣עַשׂ כֵּן֘ כַּֽאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּיתִי֒ כֵּלַ֨י הוֹצֵ֜אתִי כִּכְלֵ֚י גוֹלָה֙ יוֹמָ֔ם וּבָעֶ֛רֶב חָתַֽרְתִּי־לִ֥י בַקִּ֖יר בְּיָ֑ד בָּֽעֲלָטָ֥ה הוֹצֵ֛אתִי עַל־כָּתֵ֥ף נָשָׂ֖אתִי לְעֵֽינֵיהֶֽם:

כלי הוצאתי ככלי גולה יומם: יום יום הייתי מראה להם שאני מתקן לעצמי כלי גולה:

8וַיְהִ֧י דְבַר־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י בַּבֹּ֥קֶר לֵאמֹֽר:

9בֶּן־אָדָ֕ם הֲלֹ֨א אָֽמְר֥וּ אֵלֶ֛יךָ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֣ית הַמֶּ֑רִי מָ֖ה אַתָּ֥ה עֹשֶֽׂה:

10אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הַנָּשִׂ֞יא הַמַּשָּׂ֚א הַזֶּה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר־הֵ֥מָּה בְתוֹכָֽם:

הנשיא המשא הזה: על המלך צדקיהו אני מראה המשא הזה לשון נבואה:

11אֱמֹ֖ר אֲנִ֣י מֽוֹפֶתְכֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתִי כֵּן יֵעָשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם בַּגּוֹלָ֥ה בַשְּׁבִ֖י יֵלֵֽכוּ:

12וְהַנָּשִׂ֨יא אֲשֶׁר־בְּתוֹכָ֜ם אֶל־כָּתֵ֚ף יִשָּׂא֙ בָּֽעֲלָטָ֣ה וְיֵצֵ֔א בַּקִּ֥יר יַחְתְּר֖וּ לְה֣וֹצִיא ב֑וֹ פָּנָ֣יו יְכַסֶּ֔ה יַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִרְאֶ֥ה לַעַ֛יִן ה֖וּא אֶת־הָאָֽרֶץ:

פניו יכסה: מחמת כלימה שהוא בורח מן העיר לילה:

13וּפָרַשְׂתִּ֚י אֶת־רִשְׁתִּי֙ עָלָ֔יו וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וְהֵֽבֵאתִ֨י אֹת֚וֹ בָבֶ֙לָה֙ אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֔ים וְאוֹתָ֥הּ לֹֽא־יִרְאֶ֖ה וְשָׁ֥ם יָמֽוּת:

ופרשתי את רשתי עליו: מערה היתה לו מביתו עד ערבות יריחו ויצא דרך המערה מה עשה הקב"ה הביא צבי אחד לפני חיל כשדי' והולך לפניהם על גג המערה והם רודפים אותו וכשיצא צדקיהו מן המערה בערבות יריחו ראוהו יוצא ותפשוהו:

ואותה לא יראה: כי ברבלה בארץ חמת דבר אתו משפטים ועיור את עיניו ואח"כ הביאו לבבל כמה שנא' בספר (מלכי' ב כה ובירמיה לט):

14וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר סְבִֽיבֹתָ֥יו עֶזְר֛וֹ (כתיב עֶזְרֹ֛ה) וְכָל־אֲגַפָּ֖יו אֱזָרֶ֣ה לְכָל־ר֑וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַֽחֲרֵיהֶֽם:

וכל אגפיו: שריו ומנחם פתר בו לשון כנפים:

אזרה לכל רוח: אפנדר"י בלע"ז הם יוחנן בן קרח ושרי החיילי' שגלו למצרי' ושם השיגתם חרבו של נבוכדנצר כשהחריב את מצרי':

15וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בַּֽהֲפִיצִ֚י אוֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵֽרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּֽאֲרָצֽוֹת:

16וְהֽוֹתַרְתִּ֚י מֵהֶם֙ אַנְשֵׁ֣י מִסְפָּ֔ר מֵחֶ֖רֶב מֵֽרָעָ֣ב וּמִדָּ֑בֶר לְמַ֨עַן יְסַפְּר֜וּ אֶת־כָּל־תּֽוֹעֲבֽוֹתֵיהֶ֗ם בַּגּוֹיִם֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ שָׁ֔ם וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:

למען יספרו את כל תועבותיהם: ויאמרו בעונינו לקינו כי כזאת וכזאת עשינו ואודיע כי לא על חנם כליתים:

17וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

18בֶּן־אָדָ֕ם לַחְמְךָ֖ בְּרַ֣עַשׁ תֹּאכֵ֑ל וּמֵימֶ֕יךָ בְּרָגְזָ֥ה וּבִדְאָגָ֖ה תִּשְׁתֶּֽה:

19וְאָֽמַרְתָּ֣ אֶל־עַם הָאָ֡רֶץ כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה לְיֽוֹשְׁבֵ֚י יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לַחְמָם֙ בִּדְאָגָ֣ה יֹאכֵ֔לוּ וּמֵֽימֵיהֶ֖ם בְּשִׁמָּמ֣וֹן יִשְׁתּ֑וּ לְמַ֜עַן תֵּשַׁ֚ם אַרְצָהּ֙ מִמְּלֹאָ֔הּ מֵֽחֲמַ֖ס כָּל־הַיֹּֽשְׁבִ֥ים בָּֽהּ:

ממלואה: מעושרה:

מחמס כל היושבים בה: בעון חמס יושביה:

20וְהֶֽעָרִ֚ים הַנּֽוֹשָׁבוֹת֙ תֶּֽחֱרַ֔בְנָה וְהָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:

הנושבות: לי"ש אשייא"ש בלע"ז:

21וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

22בֶּן־אָדָ֗ם מָה־הַמָּשָׁ֚ל הַזֶּה֙ לָכֶ֔ם עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַֽאַרְכוּ֙ הַיָּמִ֔ים וְאָבַ֖ד כָּל־חָזֽוֹן:

מה המשל הזה: למה אתם מושלים כן תמיד בפיכם למשול דבר זה:

יארכו הימים: ולא תבוא הפורעניות ובתוך כך יאבד החזון הרע שהנביאים נבאים לנו וישתכח וישתקע:

23לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִשְׁבַּ֙תִּי֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה וְלֹֽא־יִמְשְׁל֥וּ אֹת֛וֹ ע֖וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּי אִם־דַּבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם קָֽרְבוּ֙ הַיָּמִ֔ים וּדְבַ֖ר כָּל־חָזֽוֹן:

ימשלו: ל' משל:

24כִּ֠י לֹ֣א יִֽהְיֶ֥ה ע֛וֹד כָּל־חֲז֥וֹן שָׁ֖וְא וּמִקְסַ֣ם חָלָ֑ק בְּת֖וֹךְ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

כי לא יהיה עוד כל חזון שוא: לא יוכלו עוד נביאי השקר להבטיח אתכם שלום על שקר כי מהרה אקדים את דברי נביאי האמת לבוא:

מקסם חלק: דבנייל"א בלע"ז קסם של חלקלקות:

25כִּ֣י | אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֲדַבֵּר֙ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֚ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה לֹ֥א תִמָּשֵׁ֖ךְ ע֑וֹד כִּ֣י בִֽימֵיכֶ֞ם בֵּ֣ית הַמֶּ֗רִי אֲדַבֵּ֚ר דָּבָר֙ וַֽעֲשִׂיתִ֔יו נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:

תמשך: שר"א אלונגי"א בלע"ז:

26וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

27בֶּן־אָדָ֗ם הִנֵּ֚ה בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽמְרִ֔ים הֶֽחָז֛וֹן אֲשֶׁר־ה֥וּא חֹזֶ֖ה לְיָמִ֣ים רַבִּ֑ים וּלְעִתִּ֥ים רְחוֹק֖וֹת ה֥וּא נִבָּֽא:

לימים רבים: הנבואה לא תתקיים אלא לזמן מרובה:

28לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה לֹא־תִמָּשֵׁ֥ךְ ע֖וֹד כָּל־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר אֲדַבֵּ֚ר דָּבָר֙ וְיֵ֣עָשֶׂ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: