| 1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| 2בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֛א אֶל־נְבִיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הַנִּבָּאִ֑ים וְאָֽמַרְתָּ֙ לִנְבִיאֵ֣י מִלִּבָּ֔ם שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהֹוָֽה: |
| 3כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה ה֖וֹי עַל־הַנְּבִיאִ֣ים הַנְּבָלִ֑ים אֲשֶׁ֥ר הֹֽלְכִ֛ים אַחַ֥ר רוּחָ֖ם וּלְבִלְתִּ֥י רָאֽוּ: |
| הנבלי':
השוטים:
|
| רוחם:
כמו רצונם:
|
| 4כְּשֻֽׁעָלִ֖ים בָּֽחֳרָב֑וֹת נְבִיאֶ֥יךָ יִשְׂרָאֵ֖ל הָיֽוּ: |
| כשועלים בחרבות:
כשיבא אדם על פרץ החורבה בורח השועל על דרך פרץ אחרת ואינו עומד בפרץ להלחם:
|
| 5לֹ֚א עֲלִיתֶם֙ בַּפְּרָצ֔וֹת וַתִּגְדְּר֥וּ גָדֵ֖ר עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל לַֽעֲמֹ֥ד בַּמִּלְחָמָ֖ה בְּי֥וֹם יְהֹוָֽה: |
| לא עליתם בפרצות:
לא עשיתם מעשים טובים שתוכלו לעכב את הרעה מלבא:
|
| 6חָ֚זוּ שָׁוְא֙ וְקֶ֣סֶם כָּזָ֔ב הָאֹֽמְרִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽיהֹוָ֖ה לֹ֣א שְׁלָחָ֑ם וְיִֽחֲל֖וּ לְקַיֵּ֥ם דָּבָֽר: |
| חזו:
לשון נבואה:
|
| ויחלו לקיים דבר:
ואיך סבורים לקיים דבריהם, לשון תוחלת וי"א איקוויירירא"ט בלע"ז, ל' אחר ל' המתנה:
|
| 7הֲל֚וֹא מַֽחֲזֵה־שָׁוְא֙ חֲזִיתֶ֔ם וּמִקְסַ֥ם כָּזָ֖ב אֲמַרְתֶּ֑ם וְאֹֽמְרִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽאֲנִ֖י לֹ֥א דִבַּֽרְתִּי: |
| 8לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יַעַן דַּבֶּרְכֶ֣ם שָׁ֔וְא וַֽחֲזִיתֶ֖ם כָּזָ֑ב לָכֵן֙ הִֽנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| 9וְהָֽיְתָ֣ה יָדִ֗י אֶֽל־הַנְּבִיאִ֞ים הַֽחֹזִ֣ים שָׁוְא֘ וְהַקֹּֽסְמִ֣ים כָּזָב֒ בְּס֧וֹד עַמִּ֣י לֹא־יִהְי֗וּ וּבִכְתָ֚ב בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יִכָּתֵ֔בוּ וְאֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָבֹ֑אוּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| 10יַ֣עַן וּבְיַ֗עַן הִטְע֧וּ אֶת־עַמִּ֛י לֵאמֹ֥ר שָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין שָׁל֑וֹם וְהוּא֙ בֹּ֣נֶה חַ֔יִץ וְהִנָּ֛ם טָחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵֽל: |
| והוא בונה חיץ:
והנה עמי כבונים בנין מחיצה והנביאים טחים אותו תפל קרקע הדומה לסיד ואינו מתקיים לפני הגשמים:
|
| תפל:
אוטומנ"ץ בלע"ז וי"א בלאשטניי"א בלע"ז:
|
| 11אֱמֹ֛ר אֶל־טָחֵ֥י תָפֵ֖ל וְיִפֹּ֑ל הָיָ֣ה | גֶּ֣שֶׁם שׁוֹטֵ֗ף וְאַתֵּ֜נָה אַבְנֵ֚י אֶלְגָּבִישׁ֙ תִּפֹּ֔לְנָה וְר֥וּחַ סְעָר֖וֹת תְּבַקֵּֽעַ: |
| ואתנה:
כמו ואתן:
|
| אבני אלגביש:
אבני ברד גדולות ואומר אני לפי שהם מזהירות ככל אבני גביש (ברד) הוא מדמה אותם אל גביש שהיא אבן טובה כענין שנאמר ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח) ורבותינו אמרו אל גביש שעמדו באויר על גב איש וזהו משה רבינו שנאמר ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) אותם שהתחילו לירד לא הגיעו לארץ:
|
| תפולנה:
על הקיר:
|
| 12וְהִנֵּ֖ה נָפַ֣ל הַקִּ֑יר הֲלוֹא֙ יֵאָמֵ֣ר אֲלֵיכֶ֔ם אַיֵּ֥ה הַטִּ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר טַחְתֶּֽם: |
| איה הטיח:
כך כשתבא הרעה יאמר לכם איה השלום שהבטחתם:
|
| 13לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וּבִקַּעְתִּ֥י רֽוּחַ־סְעָר֖וֹת בַּֽחֲמָתִ֑י וְגֶ֚שֶׁם שֹׁטֵף֙ בְּאַפִּ֣י יִֽהְיֶ֔ה וְאַבְנֵ֥י אֶלְגָּבִ֖ישׁ בְּחֵמָ֥ה לְכָלָֽה: |
| 14וְהָ֨רַסְתִּ֜י אֶת־הַקִּ֨יר אֲשֶׁר־טַחְתֶּ֥ם תָּפֵ֛ל וְהִגַּעְתִּ֥יהוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ וְנִגְלָ֣ה יְסֹד֑וֹ וְנָֽפְלָה֙ וּכְלִיתֶ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |
| הקיר:
היא ירושלים:
|
| 15וְכִלֵּיתִ֚י אֶת־חֲמָתִי֙ בַּקִּ֔יר וּבַטָּחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵ֑ל וְאֹמַ֚ר לָכֶם֙ אֵ֣ין הַקִּ֔יר וְאֵ֖ין הַטָּחִ֥ים אֹתֽוֹ: |
| 16נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הַנִּבְּאִים֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְהַֽחֹזִ֥ים לָ֖הּ חֲז֣וֹן שָׁלֹ֑ם וְאֵ֣ין שָׁלֹ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| 17וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שִׂ֚ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־בְּנ֣וֹת עַמְּךָ֔ הַמִּתְנַבְּא֖וֹת מִלִּבְּהֶ֑ן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽן: |
| 18וְאָֽמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הוֹי֩ לִמְתַפְּר֨וֹת כְּסָת֜וֹת עַ֣ל | כָּל־אַצִּילֵ֣י יָדַ֗י וְעֹשׂ֧וֹת הַמִּסְפָּח֛וֹת עַל־רֹ֥אשׁ כָּל־קוֹמָ֖ה לְצוֹדֵ֣ד נְפָשׁ֑וֹת הַנְּפָשׁוֹת֙ תְּצוֹדֵ֣דְנָה לְעַמִּ֔י וּנְפָשׁ֖וֹת לָכֶ֥נָה תְחַיֶּֽינָה: |
| הוי למתפרות כסתות:
קוטרא"ש בלע"ז כמין כסתות קטנות היו תופרות ותולות לנשאלים אליהם על אצילי ידיהם וקוסמות להם באותן כסתות קסם שקרי' ולמי שהם חפצות אומרות קסם טוב ולמי שרוצות אומרות קסם רע:
|
| אצילי:
איישיל"ש בלע"ז:
|
| אצילי ידי:
כמו אצילי ידים וכמו תלמי שדי (הושע יא):
|
| ועושות המספחות:
על ראשי האנשים אף הם לקסום בהם ולא ידעתי מה הם מתוך שנאמר וקרעתי אותם אומר אני שהן של בגד ויונתן תרגמו פת כומרים וכן תרגם במות טלואות מחפיין פת כומרים:
|
| המספחות:
כמו ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו) לישאגמנ"ץ בלע"ז ויש לועזים פלטראיי"ש בלע"ז:
|
| לצודד נפשות:
בהן הן צדות הנפשות לגיהנם שמחזיקות ידי הרשעים לקסום להם שלום ומרפות ידי צדיקים לקסום להם רעה:
|
| הנפשות תצודדנה וגו':
תמיה היא:
|
| ונפשות לכנה תחיינה:
לכנה כמו לכם שאתנה נוטלות שכר על כך ומתפרנסות בכך:
|
| 19וַתְּחַלֶּ֨לְנָה אֹתִ֜י אֶל־עַמִּ֗י בְּשַֽׁעֲלֵ֣י שְׂעֹרִים֘ וּבִפְת֣וֹתֵי לֶחֶם֒ לְהָמִ֚ית נְפָשׁוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְמוּתֶ֔נָה וּלְחַיּ֥וֹת נְפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר לֹא־תִֽחְיֶ֑ינָה בְּכַ֨זֶּבְכֶ֔ם לְעַמִּ֖י שֹֽׁמְעֵ֥י כָזָֽב: |
| בשעלי שעורים:
כמו מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב) אונגיאלוניא"ש בלע"ז, לשון אחר לשון מדה:
|
| ובפתותי לחם:
איאנפיצא"ש בלע"ז שאתן נוטלות בשכרכן:
|
| להמית נפשות אשר לא תמותנה:
כלומר לאמר על נפשות אשר לא תמותנה אלו ימותו ולאמ' על אשר לא תחיינ' יחיו כי קסמיכם שקר ועמי מקבלים את קסמי כזב שלכם:
|
| 20לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנְנִ֚י אֶל־כִּסְּתֽוֹתֵיכֶ֙נָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַ֠תֵּנָה מְצֹֽדְד֨וֹת שָׁ֚ם אֶת־הַנְּפָשׁוֹת֙ לְפֹ֣רְח֔וֹת וְקָֽרַעְתִּ֣י אֹתָ֔ם מֵעַ֖ל זְרוֹעֹֽתֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּחְתִּי֙ אֶת־הַנְּפָשׁ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם מְצֹֽדְד֥וֹת אֶת־נְפָשִׁ֖ים לְפֹֽרְחֽוֹת: |
| לפורחות:
להיות פורחות על ידיכן לגיהנם:
|
| ושלחתי את הנפשות:
כתרגומו ואשזיב ית נפשתא דאתון מחרשן ית נפשיהן לאבדותה':
|
| את נפשים:
את אנשים להיות הנפשות פורחות:
|
| 21וְקָרַעְתִּ֞י אֶת־מִסְפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִצַּלְתִּ֚י אֶת־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וְלֹא־יִֽהְי֥וּ ע֛וֹד בְּיֶדְכֶ֖ן לִמְצֻדָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ן כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |
| 22יַ֣עַן הַכְא֚וֹת לֵב־צַדִּיק֙ שֶׁ֔קֶר וַֽאֲנִ֖י לֹ֣א הִכְאַבְתִּ֑יו וּלְחַזֵּק֙ יְדֵ֣י רָשָׁ֔ע לְבִלְתִּי־שׁ֛וּב מִדַּרְכּ֥וֹ הָרָ֖ע לְהַֽחֲיֹתֽוֹ: |
| יען הכאות לב צדיק שקר:
כשאתן קוסמות לו רעה הוא מצטער ולבו נכאה:
|
| 23לָכֵ֗ן שָׁוְא לֹ֣א תֶֽחֱזֶ֔ינָה וְקֶ֖סֶם לֹֽא־תִקְסַ֣מְנָה ע֑וֹד וְהִצַּלְתִּ֚י אֶת־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וִֽידַעְתֶּ֖ן כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |
