פרק ו

1וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

2בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם:

3וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה כֹּֽה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יֱ֠הֹוִה לֶֽהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָֽאֲפִיקִ֣ים וְלַגֵּֽאָי֗וֹת (כתיב וְלַגֵּֽאָיֹ֗ת) הִֽנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֚יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם:

ולגבעות לשון רמה:

ולגאיות לשון גיא:

4וְנָשַׁ֙מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּֽנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיכֶֽם:

חמניכם מין תבנית צלמי עכו"ם העשויין על הגגות לחמה:

5וְנָֽתַתִּ֗י אֶת־פִּגְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְזֵֽרִיתִי֙ אֶת־עַצְמ֣וֹתֵיכֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶֽם:

6בְּכֹל֙ מֽוֹשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם הֶֽעָרִ֣ים תֶּֽחֱרַ֔בְנָה וְהַבָּמ֖וֹת תִּישָׁ֑מְנָה לְמַעַן֩ יֶֽחֶרְב֨וּ וְיֶֽאְשְׁמ֜וּ מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶ֗ם וְנִשְׁבְּר֚וּ וְנִשְׁבְּתוּ֙ גִּלּ֣וּלֵיכֶ֔ם וְנִגְדְּעוּ֙ חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנִמְח֖וּ מַֽעֲשֵׂיכֶֽם:

ויאשמו יהיו נכרים באשמתם:

7וְנָפַ֥ל חָלָ֖ל בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:

8וְהֽוֹתַרְתִּ֗י בִּֽהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרֽוֹתֵיכֶ֖ם בָּֽאֲרָצֽוֹת:

9וְזָֽכְר֨וּ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֘ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַֽחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּֽוֹעֲבֹֽתֵיהֶֽם:

וזכרו פליטיכם אותי את חסדי ואת רחמי שהייתי מרחם עליהם בהעוותם לפני בארצם:

אשר נשברתי את לבם הזונה אשר נכנעתי אצלם אע"פ שזונה לבם וסר מעלי הייתי מבקש מהם ע"י נביאי לשוב אלי ואטיב להם ולא אבו:

ונקוטו בפניהם מנחם חברו עם ראיתי בוגדים ואתקוטט' (שם קי"ט) יתקוטטו על עצמם על אשר לא שמעו אלי וי"ת וידנקון ואינון יהון חזן וכן תרגם הנאנקים דמדנקים ובכי ואנק' דמדנקן דמוניי"ר בלע"ז:

10וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֚א אֶל־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַֽעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָֽרָעָ֥ה הַזֹּֽאת:

11כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הַכֵּ֨ה בְכַפְּךָ֜ וּרְקַ֚ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶֽאֱמָר־אָ֔ח אֶ֛ל כָּל־תּֽוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּֽרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ:

ורקע עניינו יורה עליו מכה רגלו על הארץ ומרדד את הטיט והוא דרך אבל:

ואמר אח צעקת יגון ואוי:

12הָֽרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּֽרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם:

והנצור הנאסף אל העיר ויצורו עליו:

וכליתי חמתי אשלי' כל חרוני וחפצי ברעתם:

13וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה בִּֽהְי֣וֹת חַלְלֵיהֶ֗ם בְּתוֹךְ֙ גִּלּ֣וּלֵיהֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם אֶל֩ כָּל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה בְּכֹ֣ל | רָאשֵׁ֣י הֶֽהָרִ֗ים וְתַ֨חַת כָּל־עֵ֚ץ רַֽעֲנָן֙ וְתַ֙חַת֙ כָּל־אֵלָ֣ה עֲבֻתָּ֔ה מְק֗וֹם אֲשֶׁ֚ר נָֽתְנוּ־שָׁם֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ לְכֹ֖ל גִּלּֽוּלֵיהֶֽם:

אלה פלנצו"ן בלע"ז:

עבתה לשון עץ עבות (לקמן כ) שענפיו מרובין:

14וְנָטִ֚יתִי אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָֽתַתִּ֨י אֶת־הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֚ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:

שממה מאין יושב:

משמה תמהון שיתמהו עליה רואיה: