פרק ה

1וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ֣ | חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֚עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַֽעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹֽאשְׁךָ֖ וְעַל־זְקָנֶ֑ךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם:

חרב חדה: סימן לחרב נבוכדנצר:

תער הגלבים: הרצענים ולשון יווני הוא וי"א פרקמציר בלע"ז ומנחם חבר תער הגלבים תער הגולחים ואין לו דמיון בתור':

2שְׁלִֹשִׁ֗ית בָּא֚וּר תַּבְעִיר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר כִּמְלֹ֖את יְמֵ֣י הַמָּצ֑וֹר וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַשְּׁלִשִׁ֗ית תַּכֶּ֚ה בַחֶ֙רֶב֙ סְבִ֣יבוֹתֶ֔יהָ וְהַשְּׁלִשִׁית֙ תִּזְרֶ֣ה לָר֔וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַֽחֲרֵיהֶֽם:

בתוך העיר: אשר חקות על הלבינה ככלות ימי מצורך אות היא שיכלו שלישית' בזלעפו' רעב בתוכה שהם כאש כענין שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב (איכה ה):

תכה: אותה בחרב:

סביבותי': סביב אותה לבינה סימן על הבורחים מן העיר שישיגום כשדים ויהרגום סביב ירושלים:

והשלישית תזרה לרוח: סימן לגולים שילכו למצרים ויוחנן בן קרח וחבורתו ושם אריק חרב אחריה' שהלך נבוכדנצר והחריב את מצרים ושם נהרגו:

3וְלָקַחְתָּ֥ מִשָּׁ֖ם מְעַ֣ט בְּמִסְפָּ֑ר וְצַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בִּכְנָפֶֽיךָ:

וצרת אותם בכנפיך: אלו מתי מעט שיגלו לבבל ויחיו:

4וּמֵהֶם֙ ע֣וֹד תִּקָּ֔ח וְהִשְׁלַכְתָּ֚ אוֹתָם֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הָאֵ֔שׁ וְשָֽׂרַפְתָּ֥ אֹתָ֖ם בָּאֵ֑שׁ מִמֶּ֥נּוּ תֵֽצֵא־אֵ֖שׁ אֶל־כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

ומהם עוד תקח: מאותם מתי מעט:

ושרפת אותם באש: סימן לאחאב בן קוליה וצדקיה בן מחסיה אשר קלם מלך בבל:

ממנו תצא אש: מן הרמזים האלה שאני רומז לך תצא הפורעניות לכל בית ישראל:

5כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה זֹאת יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּת֥וֹךְ הַגּוֹיִ֖ם שַׂמְתִּ֑יהָ וּסְבִֽיבוֹתֶ֖יהָ אֲרָצֽוֹת:

בתוך הגוים שמתיה: באמצע העולם:

6וַתֶּ֨מֶר אֶת־מִשְׁפָּטַ֚י לְרִשְׁעָה֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם וְאֶ֨ת־חֻקּוֹתַ֔י מִן־הָֽאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבוֹתֶ֑יהָ כִּ֚י בְמִשְׁפָּטַי֙ מָאָ֔סוּ וְחֻקּוֹתַ֖י לֹא־הָֽלְכ֥וּ בָהֶֽם:

ותמר את משפטי: ותחלף את משפטי:

מן הגוים: שכך כתוב במשנה ויתעה מנשה את יהודה ויושבי ירושלים לעשות רע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל (ד"ה ב לג) ויש פותרי' שהגוים לא קבלו תורתו והם קבלוה עליה' ועברו עליה:

7לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה יַ֚עַן הֲמָנְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִיבֽוֹתֵיכֶ֔ם בְּחֻקּוֹתַי֙ לֹ֣א הֲלַֽכְתֶּ֔ם וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֖י לֹ֣א עֲשִׂיתֶ֑ם וּכְמִשְׁפְּטֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֽוֹתֵיכֶ֖ם לֹ֥א עֲשִׂיתֶֽם:

יען המנכם: יען הזמינכם את עצמכם להפקר מן הגוים:

המנכם: לשון וימן להם המלך (דניאל א) ומנחם פתרו לשון הומה כמו המו גוים (תהלים מז):

וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם: שהם לא המירו את אלהיהם והמה לא אלהים ואתם המרתם כבודי בלא יועיל ורבותינו פירשו כמתוקנים שבהם לא עשיתם כמקולקלים שבהם עשיתם:

8לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִֽנְנִ֥י עָלַ֖יִךְ גַּם־אָ֑נִי וְעָשִׂ֧יתִי בְתוֹכֵ֛ךְ מִשְׁפָּטִ֖ים לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם:

גם אני: את בגדת עלי וגם אני הנני עליך:

9וְעָשִׂ֣יתִי בָ֗ךְ אֵת אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־עָשִׂ֔יתִי וְאֵ֛ת אֲשֶֽׁר־לֹֽא־אֶֽעֱשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהוּ ע֑וֹד יַ֖עַן כָּל־תּֽוֹעֲבֹתָֽיִךְ:

10לָכֵ֗ן אָב֞וֹת יֹֽאכְל֚וּ בָנִים֙ בְּתוֹכֵ֔ךְ וּבָנִ֖ים יֹֽאכְל֣וּ אֲבוֹתָ֑ם וְעָשִׂ֚יתִי בָךְ֙ שְׁפָטִ֔ים וְזֵֽרִיתִ֥י אֶת־כָּל־שְׁאֵֽרִיתֵ֖ךְ לְכָל־רֽוּחַ:

11לָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ אִם־לֹ֗א יַעַן אֶת־מִקְדָּשִׁ֣י טִמֵּ֔את בְּכָל־שִׁקּוּצַ֖יִךְ וּבְכָל־תּֽוֹעֲבֹתָ֑יִךְ וְגַם־אֲנִ֚י אֶגְרַע֙ וְלֹא־תָח֣וֹס עֵינִ֔י וְגַם־אֲנִ֖י לֹ֥א אֶחְמֽוֹל:

12שְׁלִֽשִׁתֵ֞יךְ בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּתוּ וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֣וּ בְתוֹכֵ֔ךְ וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ית בַּחֶ֖רֶב יִפְּל֣וּ סְבִֽיבוֹתָ֑יִךְ וְהַשְּׁלִשִׁית֙ לְכָל־ר֣וּחַ אֱזָרֵ֔ה וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַֽחֲרֵיהֶֽם:

13וְכָלָ֣ה אַפִּ֗י וַֽהֲנִֽחֹתִ֧י חֲמָתִ֛י בָּ֖ם וְהִנֶּחָ֑מְתִּי וְיָֽדְע֞וּ כִּי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה דִּבַּ֙רְתִּי֙ בְּקִנְאָתִ֔י בְּכַלּוֹתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם:

והניחותי חמתו: כשאנקם בם תנוח חמתי ולא תציקני רוחי:

והנחמתי: ואתנחם על הצער שצערתם אותי:

14וְאֶתְּנֵךְ֙ לְחָרְבָּ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בַּגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבוֹתָ֑יִךְ לְעֵינֵ֖י כָּל־עוֹבֵֽר:

ולחרפה: דישטרוי"ר בלע"ז:

15וְֽהָ֨יְתָ֜ה חֶרְפָּ֚ה וּגְדוּפָה֙ מוּסָ֣ר וּמְשַׁמָּ֔ה לַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבוֹתָ֑יִךְ בַּֽעֲשׂוֹתִי֩ בָ֨ךְ שְׁפָטִ֜ים בְּאַ֚ף וּבְחֵמָה֙ וּבְתֹֽכְח֣וֹת חֵמָ֔ה אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי:

וגדופה: בזיון:

מוסר: יסורין:

ומשמה: תמהון:

16בְּֽשַׁלְּחִ֡י אֶת־חִצֵּי֩ הָֽרָעָ֨ב הָֽרָעִ֚ים בָּהֶם֙ אֲשֶׁר הָי֣וּ לְמַשְׁחִ֔ית אֲשֶֽׁר־אֲשַׁלַּ֥ח אוֹתָ֖ם לְשַֽׁחֶתְכֶ֑ם וְרָעָב֙ אֹסֵ֣ף עֲלֵיכֶ֔ם וְשָֽׁבַרְתִּ֥י לָכֶ֖ם מַטֵּה־לָֽחֶם:

ורעב אוסיף עליכם: הוא רעב הפרוטה הכלה מן הכיס כך שמעתי:

מטה לחם: משען לחם:

17וְשִׁלַּחְתִּ֣י עֲ֠לֵיכֶם רָעָ֞ב וְחַיָּ֚ה רָעָה֙ וְשִׁכְּלֻ֔ךְ וְדֶ֥בֶר וָדָ֖ם יַֽעֲבָר־בָּ֑ךְ וְחֶ֙רֶב֙ אָבִ֣יא עָלַ֔יִךְ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה דִבַּֽרְתִּי: